פרופ' למשפטים: "החקלאים זכאים לזכויות הדומות לזכויות בעלות בקרקע"

"הלאמה בפועל של נכסי המגזר החקלאי, בשמו של רישום הזכויות הממלכתי, אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות היסוד של המשפט החוקתי, שמגמתו העיקרית הפוכה: הגנה על הפרט מפני העוצמה השלטונית". כך טוען פרופ' רון שפירא, דיקאן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן, בחוות דעת שהוגשה לבג"ץ מטעם המיגזר החקלאי.

חוות הדעת הוגשה במסגרת הדיון בעתירת עמותת שיח חדש (הקשת המזרחית) בדרישה לבטל את החלטות 717, 727 ו-737 של מועצת מקרקעי ישראל, הנוגעות לשינוי הייעוד של קרקע חקלאית ולפיצויים והטבות אחרות הניתנות למחזיקי הקרקע בעת שינוי הייעוד. בשבוע הבא אמור בג"ץ להחליט אם הצו הזמני שניתן, אשר הקפיא את הפשרת הקרקעות החקלאיות, יהפוך לצו קבוע - בהעדר החלטת ממשלה בעניין.

לטענת פרופ' שפירא, "המתיישבים זכאים, על פי מידת הדין ועל יסוד צידוקיו העמוקים ביותר של הדין הקנייני, לזכויות הדומות בטיבן לזכויות בעלות בקרקע, גם אם הן מוחלשות קמעא מזכויות של בעלות מלאה. לכן הם זכאים לחלק מהשבחתה, במקרה של שינוי ייעוד".

פרופ' שפירא טוען עוד כי המדינה חייבת להתחשב בעובדה שאלמלא היתה מעניקה לחקלאים את התחושה שהם יכולים ליהנות מפרי עמלם, "קרוב לוודאי שהם היו מגינים על הקרקע ביעילות פחותה.

"זאת ועוד - אם לא יקבלו פיצוי על עזיבת הקרקע החקלאית, מן הסתם הם לא יעזבו אותה אלא ימשיכו לעבד אותה גם במקומות ובמצבים שעיבודה אינו תורם לתועלת החברתית המצרפית, ולא יוכלו להסיר את השעבודים המוטלים עליהם מטעם הנושים, המונעים את הפשרת הקרקעות".

שפירא גורס בחוות הדעת כי יש להכיר בזכות הרכושית של המתיישבים, "משום שהיא נובעת ממניעים תועלתניים- תמריציים, מן הזיקה שבין אדם לתוצרי עבודתו, מן ההגנה על החזקה, מן התביעה החוקתית ליציבות רכושית, ומחשיבותו של הקניין כמכונן מערך של קשרים חברתיים המבנים אישיות".

היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, הגיש השבוע את תשובתו לעתירה, לפיה החלטה 727 המעניקה פיצויים לבעלי קרקע שייעודה שונה חורגת ממיתחם הסבירות, בעוד שהחלטות 717 ו-737, המתייחסות להרחבות למגורים ביישובים חקלאיים, נעדרות פגם עקרוני.