בית התאומים", מבנה לשימור ברח' מזא"ה 9-7, רואה עדנה, ועם השלמת שיקומו יהפוך
לפנינה של ממש בנוף התל-אביבי. הבית תוכנן ונבנה על ידי אדריכל יוסף ברלין
ואינג' ריכרד פסובסקי, בסגנון הניאו-קלאסי. המבנה המקורי תוכנן עבור שני אחים
רופאים, והרצון להקים 2 אגפים זהים - הוליד את בניין התאומים הראשון בתל-אביב.
בנוסף להיותו בית מגורים למשפחות ברלין, פסובסקי וסלצובסקי, שימש הבית את אגודת
המהנדסים והארכיטקטים, וכן כמקום הוראה לאדריכלות.
פרויקט בית התאומים, שבנייתו תחל בסוף החודש, במימון חברת אוניל, הינו חלק
ממתחם בן 10 דונם הנקרא "רובע לב העיר". הרובע כולל 168 יחידות דיור יוקרתיות,
במגדל מניפה, מעוגל בחלקו, בן 26 קומות, וכן בבניין מגורים נוסף בן 7 קומות.
שלדי בניינים אלו כבר עומדים, והפרויקט יושלם בראשית 2003.
הבית נבנה בשני שלבים עיקריים. ביולי 1922 ניתן ליוסף ברלין רשיון לבניין בית
בן 3 חדרים. בפועל, נבנו 2 בתים זהים בני קומה אחת בעלי 3 חדרים כל אחד, וכן
גג רעפים. בשנת 1925 מקבל ברלין רשיון להוספה של קומות ב' ו-ג' מלאות (5 חדרים)
וקומה ד' חלקית, לבניית חדר מרפסת על הגג.
במשך השנים נעשו בבניין שינויים מעטים, כגון הוספת שני מחסנים על גג הבית והקמת
סוכת-גן בשנת 1929, בניית גדר בטון לאורך רח' שטראוס בשנת 1930, הוספת חדר
מדרגות בקומה ג' בשנת 1935, וכן הסרת מדרגות הברזל בחזית האחורית-פנימית בשנת
1955.
כיום נמצא הבית בתהליך שימור והחזרתו למצב המקורי. המבנה ישמש כספריה עירונית
של עיריית תלאביב-יפו, למען רווחת הציבור. האדריכל המלווה את הפרויקט הוא דן
צור.
ניתוח אדריכלי של הבניין
הבניין, השוכן בקרן הרחובות מזא"ה ושטראוס, נבנה בשנת 1924 על ידי אדר' יוסף
ברלין ואינג' ריכרד פסובסקי. המבנה נבנה עבור שני אחים רופאים, והרצון, כפי
הנראה, להקים שני אגפים זהים - הוליד את בניין התאומים הראשון בתל-אביב.
הבניין הינו דוגמא בולטת וייחודית של האדריכלות הניאו-קלאסית בתל-אביב של שנות
ה-20; חשיבותו בכך שהוא מהווה דוגמא ייחודית מתקופה זו של מבנה מגורים אשר
הותאם לצורכי המקום, ובוצע מטכניקות הביצוע המקומיות, שהיו דלות למדי.
הבניין מורכב משני מבנים סימטריים, הקשורים ביניהם על ידי קשת רחבת מידות וקולונדה
מרכזית מונומנטלית, הבנויה מעמודים עם כותרות יווניות. הקומפוזיציה של הבניין
יוצאת דופן כבניין במתחם אורבני, משום שהאדריכל משלב בה אלמנטים השאובים מווילות
וביתני גן. קיים ניסיון ליצור חצר המוגדרת על ידי החזיתות האובליות והאלמנט
המקשר, הנותנים ארטיקולציה לחלל החצר. המסות הבסיסיות אופייניות לבניינים בתל-אביב,
אולם האדריכל משכיל לעשות שימוש באלמנטים ארכיטקטוניים שונים, כדי ליצור אשליות
של בנייה קנונית.
האלמנט המחבר בין שני האגפים הוא לא רק בעל משמעות עיצובית אלא גם פונקציונלית,
שכן הקשת המסמלת את הכניסה מחביאה בין דפנותיה את הכניסות לאגפים, ומקנה לאלמנט
מורכבות ייחודית ממפלס הקרקע, אליו מגיעים במהלך של מדרגות גן מלבני סיליקט
(המוסיף הוד לבניין), כולל קשת רחבה ושני פתחים מלבניים. בקומת הגג יש חיבור
ליציאות הגג הסמויות מהעין בגושים המסיביים, דבר היוצר אשליה של מגדלים. כמו
כן, קיים משחק בגובה הקומות עם שילוב של מהלך מדרגות כניסה, היוצרים מעבר האגפים
בעלי שלוש הקומות לבין האלמנט המקשר בעל שתי הקומות, ועל ידי כך יוצרים אשליה
של קומפוזיציה נפחית מורכבת יותר של המכלול כולו.
הבניינים עצמם הינם בעלי חזות ריבועית (לכיוון רח' מזא"ה). כל אחד מהאגפים
הינו סימטרי, עם הבלט של האלמנט המרכזי - שבו מרוכזים כל הפתחים; כך מתקבל
פתרון אלגנטי של משטחים חלקים באגפים, בגובה שתי קומות. פתרון כזה הינו נדיר
בבנייה הקלאסית, ואפשר לראות בכך השפעה של תפיסת הבניין כנפח בזרם המודרני.
אדריכלות בתל-אביב של שנות העשרים: ריבוי סגנונות
מייסדי "אחוזת בית", השכונה הראשונה של העיר היהודית הראשונה בתל-אביב, הקימו
את שכונתם מחוץ ליפו, על פי תוכנית ייחודית. המייסדים רצו לבנות שכונה שתשבור
את דרכי החיים והכללים של העיר הערבית הוותיקה, מקום שיציע לתושביו איכות חיים
של כפר. הם תכננו שכונה ללא מסחר, עם בתים בעלי קומה אחת, מרוחקים זה מזה ומוקפים
צמחייה רבה - בניגוד לבתי יפו, הצמודים זה לזה ומתלכדים לידי חזית אחת מתמשכת.
תוכניתם התממשה עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה והפינוי הכפוי. משחזרו התושבים
לשכונתם, החלו לבנות בתי קומות עם דירות להשכרה.
עשרים שנות הבנייה הראשונות של תל-אביב מאופיינות בחיפושי דרך אדריכליים רב
גוניים, הבאים לידי ביטוי בריבוי סגנונות ואלמנטים בהרכבים רבים ובשילובים
שונים. לגיוון אדריכלי זה היו מספר גורמים, שפעלו זה לצד זה והשפיעו האחד על
השני.
שלבים ראשוניים
בנייה בארץ ישראל היתה בדרך כלל מקצוע של גויים. לא היהודים בנו את בתיהם כאן
- כפי שלא עשו זאת באירופה. בירושלים, בשכונות הראשונות שיצאו מתחום החומות
(מאה שערים, ימין משה) הקבלנים הערבים הם אלה שבנו את הבתים, לפי מיטב המסורת
שלהם, וכך היה גם בשכונות הראשונות שיצאו מיפו. הערבים הם אלה שבנו את הבתים,
ותכננו אותם על פי דרישות בעלי הבתים. אולם, הסגנון ובעיקר האורגמנטיקה נעשו
על פי מסורת הבנייה של בעלי המלאכה הערבים.
בין מייסדי שכונת אחוזת בית, היו שהאמינו כי בעיר היהודית הראשונה צריך להיות
סגנון מיוחד, שיביע את זהותה היהודית. אחדים הציעו לצאת בהחלטה שיש לפנות לאדריכלים
מוסמכים בעת בניית הבתים, ואילו המתנגדים המשיכו לבנות את בתיהם בעזרת קבלנים
ערבים, שבנו בתים בסגנון יפואי של אותם שנים. גם אלה שהעסיקו אדריכלים לא פתרו
את בעיית הסגנון הייחודי של השכונה. סוגיית הסגנון הייחודי העסיקה גם את אותם
אדריכלים מעטים שפעלו באותה תקופה בארץ, אך גם אלו לא הצליחו להגיע לאחדות
דעים בנוגע למהותו של אותו סגנון.
שילוב מזרח ומערב בדו קיום אידיאולוגי
בשנים 1925-1924 הגיעו לארץ עולים רבים, שהשפיעו רבות על ההתפתחות הכלכלית
של היישוב, ובמיוחד על התפתחות הערים. בעלייה זו, העלייה הרביעית, הגיעו עיקר
העולים מפולין. רובם היו תושבי ערים גדולות, שרצו להמשיך את סגנון חייהם הקודם.
תל-אביב, שמנתה בשנת 1923 15,500 תושבים, תפחה לעיר בת 30,000 תושבים בשנת
1925. הערים גדלו בתקופה זו בקצב דרמטי.
האדריכלים שפעלו באותה תקופה הרגישו חובה למצוא את הפתרונות המתאימים לצורך
הדחוף בבנייה, תוך כדי יצירת ייחוד, כיאה לחברה היהודית החדשה אותה באו לייסד.
את התשובות הארכיטקטוניות חיפשו במסורת ובתרבות האירופית, שם רכשו את השכלתם
ומשם שאבו את השראתם.
החיפוש אחרי סגנון חדש, שיבדיל מהתרבות הקודמת, הביא לתוצאה המוכרת של האדריכלות
האקלקטית, בחירת סגנון היסטורי לפי טעמו של האדריכל או בעל הבית.
הנציג המובהק של אדריכלות זו, המשלבת מזרח ומערב בדו-קיום אידיאולוגי וארכיטקטוני,
היה יהודה מגידוביץ', אשר בעבודותיו נתן ביטוי לסגנון עברי-מקומי, הנשען על
מוטיבים מזרחיים ותנ"כיים, עם פן קוסמופוליטי, העושה שימוש במודלים אירופיים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
