מה עושים עם ארמון שהוא הסמל הפרוסי

הרבה מאוד מבנים היסטוריים בברלין צלחו את מלחמות העולם אבל לא הצליחו לשרוד את השלום נוסח הרפובליקה הדמוקרטית של גרמניה המזרחית. החשוב בהם היה ארמון שושלת הוהנצולרן, אחד ממבני הבארוק המרשימים שנבנו אי פעם, מרכזה של ברלין ההיסטורית וסמל לשלטון הפרוסי בגרמניה. חלק מהארמון אמנם עלה באש ב-1945, אבל את היתרה גילח השלטון הקומוניסטי בספטמבר 1950. מחאתם של היסטוריונים ואנשי אומנות לא הועילה לארמון, וכעשרים שנה לאחר מכן בנו הקומוניסטים את "בניין הרפובליקה"(palast der republik ), באחת מפינות מהמתחם. בניגוד לקודמו, מדובר במבנה מודרני, ששולבו בו חומרים כמו זכוכית ומתכת, והוא מכסה חלק קטן מהמתחם.

לאחר נפילתה של חומת ברלין, ובמיוחד אחרי שבניין הרפובליקה נסגר נוכח המפגע שייצרו תקרות האסבסט ששולבו בו, ניצת ויכוח ציבורי סוער בסוגיית בנייתו מחדש של הארמון (stadtscholss-dabatte). השיח הציבורי התעצם כאשר קבוצת אמנים צרפתית כיסתה את בניין הרפובליקה בשרטוטי ענק של הארמון, כפי שנראה לפני שנחרב.

במסגרת זו נשמעות שתי טענות עיקריות. לפי השיטה הראשונה אי אפשר להתעלם ממרכזיותו ההיסטורית והארכיטקטונית של הארמון בעברה של גרמניה בכלל, וברלין בפרט, ולכן יש לשחזר לפחות חלק מן הארמון. מנגד יש הטוענים, כי זו תהיה בכייה לדורות, שכן מדובר בניסיון להחיות את זיכרון של שלטון מיליטריסטי, האחראי במידה רבה להצתתה של מלחמת העולם הראשונה.

שאלת עלות שיחזור הארמון מעולם לא נבדקה, אולם לאחרונה העלה היומון הגרמני 'פרנקפורט אלגמיין זייטונג' על הפרק אפשרות מיוחדת במינה - הקרנה של שיחזור וירטואלי מתחלף, בהתאם למיקום בו ניצב המתבונן. על פי המומחים בגרמניה, ניתן לבצע זאת באמצעות שילוב בין טכנולוגיית הדור השלישי של הסלולר, ובין מערכת איתור. מהבחינה הטכנית ניתן ליישם את התוכנית על פי אחד מדגמי השיחזור הממחושב, שבוצעו בשנים האחרונות.

שני דגמים מהסוג הזה נוצרו במטרה לבחון את אפשרות מימוש התוכנית הגרנדיוזית של בנייתו מחדש של הארמון. הראשון, בהזמנת המוזאון ההיסטורי של ברלין, לכבוד תערוכת "פרוסיה 1701 - סיפור אירופאי", שהוצגה ב-1999. 18 חודשי עבודה של 8 מומחים נדרשו לייצור שיחזור תלת מימדי של הארמון על חלק מחלליו הפנימיים. המשחזרים טוענים, כי התוצאה קרובה מאוד למבנה המקורי כפי שנראה בתקופה שנבחרה כמודל. דגם ממוחשב נוסף בוצע בהזמנת ממשלת המחוז של ברלין. במסגרת שתי העבודות עובדו תמונות ומסמכים שנותרו באמצעות תוכנות מחשב, תוך התייחסות לכללי הבנייה בתקופת הבארוק. הדימיון בין שתי העבודות רב מאוד.

לפי שעה לא ברור מהי ההתיחסות של הפוליטיקאים בגרמניה לאפשרות החדשה שעלתה על הפרק, אם כי ברור, שבקרב האליטה הפוליטית נצברה תמיכה רחבה לשיחזורו הפיסי של הארמון. כדי ללמוד מהי דעתו של הציבור הגרמני צריך להחליט מהו כלי התקשורת המשקף את דעת הקהל. על פי Die welt, התמיכה הציבורית לבנייתו מחדש של הארמון גוברת. Die zeit, לעומת זאת, קובע, כי המצב הפוך לחלוטין. סקר שבוצע בשנת 2,000 לימד, כי 30% מתושבי גרמניה (בעיקר תושבי החלק המערבי, בני שישים פלוס ותומכי המפלגה הסוציאל דמוקרטית), תומכים בבנייה מחדש של הארמון. סקר שבוצע בשנת 2,001 על ידי העיתון Die hamburg חשף שיעורי תמיכה נמוכים יותר.

הסקרים הללו אינם ממצים, שכן לסוגיה העיקרית נלווה הוויכוח בנוגע לשימוש הראוי במבנה המחודש. בעבר נדונו בעיקר האפשרויות לייעד אותו כמבנה ציבור, ספריה או מרכז קונגרסים. לאחרונה עלתה האפשרות להעביר את המוזאון האתנוגרפי למקום. רעיון זה אחראי ככל הנראה, להרחבת בסיס התמיכה בבנייתו מחדש של הארמון. הציבור בגרמניה רואה בו כלי לניטרול ההקשרים ההיסטוריים. משל, משמעות ייעוד מסוג זה איננה בחירה בין התרבות הפרוסית לבין התרבות הקומניסטית, אלא בחירה בזיכרון היסטורי וארכיטקטוני.