מבג"ץ למועצת המינהל

1.אחרית צפויה (וגם היא זמנית בלבד): תחת המטרייה שהכין לו היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, כפי שהופיעה בשבוע שעבר בסיכומי המדינה לבג"ץ הקשת המזרחית לעניין הקרקעות החקלאיות, צפוי שר התשתיות, אביגדור ליברמן, המכהן גם כיו"ר מועצת מינהל מקרקעי ישראל, להעלות לדיון המועצה את המלצות דו"ח ועדת מילגרום. המועצה, על-פי חוק, עצמאית בהחלטותיה.

ליברמן חזר ואמר, שזהו הפתרון המועדף עליו. הוא חוזר ואומר זאת גם היום, למרות שרבים מחבריו בקואליציה, כולל ראש הממשלה, אריאל שרון, ושר הביטחון, בנימין בן-אליעזר, מתנגדים לו וילחמו נגדו בכל כוחם. כוחם הפוליטי.

העברת הפרשה למועצת המינהל היא גם הפתרון המועדף על משרד ראש הממשלה. מהצד הענייני-איכפתי המשרד מעריך, שהעברת הנושא לכנסת היא פתח למערבולת פוליטית, משיכת השמיכה הקצרה ממילא, וחלוקת הכספים בין אינטרסנטים פוליטיים המהווים חלק קטן מהציבור. מהצד הפוליטי-אינטרסנטי מעריך המשרד, כי מועצת המינהל, הידועה בנטייתה לרצות את הלובי החקלאי, לא תקבל את המלצות רובינשטיין/מילגרום, ותביא לפשרה כלשהי.

הפשרת קרקע שתתקבל כהחלטת מועצת המינהל, עשויה לחזור לבג"ץ על-ידי מי מן הצדדים.

2.המהומה הולכת ומתגברת, ככל שמתקרבים ליום שלישי הקרוב, 5.2. אז יקיים בג"ץ דיון בעתירת הקשת המזרחית נגד החלטות ההפשרה של מועצת מקרקעי ישראל 727 (בנייה רוויה), 737 (הרחבות ביישובים) 717 (נדל"ן מניב).

גם אם לא תתקבל הכרעה סופית בנושא בסיום הדיון בבג"ץ, הרי מדובר בדיון מכריע: האם יישאר בתוקפו צו הביניים (שנכנס לתוקף ב-15.11.01) או יהפוך לצו קבוע, המקפיא את החלטות המינהל עד אשר תאות הממשלה לקבל החלטה, ואפילו מדובר בהחלטה שלא לקבל החלטה ולהעביר את הנושא להכרעת מועצת המינהל, כפי שממליץ עכשיו היועץ המשפטי לממשלה. בכל מצב, מדובר בהקפאה ארוכת טווח.

הבעיה של הממשלות היתה ונשארה פוליטית: החקלאים האמיתיים והחקלאים של פעם, שהם הנדל"ניסטים של העתיד ומקורביהם, מאיישים יותר מחמישית כיסאות חברי מרכז מפלגת העבודה ומרכז מרצ, ושישית מכלל חברי מרכז הליכוד. יש להם גם השפעה מסוימת בש"ס.

3.הסערה שפתחה את השבוע שעבר יצאה מדפי הסיכומים שהעבירה פרקליטות המדינה לבג"ץ. לכאורה, זוהי עמדת הממשלה, אבל לממשלה הרי אין עמדה פורמלית, ומשימת גיבוש העמדה, שהוטלה על מנכ"ל משרד רה"מ, אביגדור יצחקי, בוטלה בהוראת ראש הממשלה (לשרון יש בעיה בהיותו בעל זיקה לקרקע חקלאית), ולכן מדובר למעשה בעמדתו המוצהרת של היועץ המשפטי, אליקים רובינשטיין.

"עמדת היועץ המשפטי לממשלה היא, כי החלטה 727 של מועצת מקרקעי ישראל חורגת ממתחם הסבירות". זוהי העמדה המכריעה הראשונה ב-45 עמודי הסיכומים. "לאור זאת, יש מקום לקבל החלטה חדשה, אשר תאזן בין מכלול השיקולים הרלוונטיים. עד לקבלת החלטה אין מקום לבצע עסקאות על-פי החלטה 727".

אשר להחלטות 717 ו-737, עמדת רובינשטיין היא, כי אין פגם עקרוני במדיניות העומדת בבסיס ההחלטות, מדיניות המאפשרת הרחבות למגורים ביישובים חקלאיים ומאפשרת פרנסה מתעסוקה לא חקלאית, אבל הוא דורש לקבל החלטות חדשות לעניין. החלטות שייקחו בחשבון את מכלול השיקולים הרלבנטיים והשלכותיהם, כפי שפורטו בדו"ח ועדת מילגרום. החלטות שישנו, קודם כל, את ההטבות הכספיות הגלומות בהחלטה 737 כפי שהיא מצויה כיום.

הצגתו של דו"ח מילגרום כבסיס לתשובת המדינה היא הקביעה המשמעותית השנייה בעמדת היועץ, שאומרת למעשה: תנאי שינוי הייעוד והפיצוי שיקבלו החקלאים בגין השינוי, חייבים להשתנות, לרדת משמעותית, ולהגיע לרמה ותנאי המלצות דו"ח ועדת מילגרום.

4.תגובת ה"התיישבות" הגיעה למחרת, כשראש הלובי החקלאי, שר החקלאות, שלום שמחון, יצא בהתקפה חריפה נגד היועץ: "רובינשטיין חרג מסמכותו כשהשתמש בהמלצות מילגרום כבסיס לתשובתו לבג"ץ. ההמלצות לא אושרו בממשלה, ולכן אין להן כל תוקף".

שמחון, שהמלצות מילגרום עבורו ועבור שולחיו הם סדין אדום בוהק, הוסיף ואמר, כי רובינשטיין מבטא תפיסת עולם אישית ביחס לקרקעות, שהוא כופה דעתו על ראש הממשלה, שפעולותיו גרמו להקפאת הרחבת המושבים והקיבוצים, ושגרם נזק אדיר למפעל ההתיישבות. שמחון המשיך להיסחף והאשמותיו קיבלו גוון לאומי, היסטרי משהו (שנשוב ונפגוש בו בהמשך השבוע): "פרויקט שלם של יישוב אלפי משפחות ביישובים בכל הרחבי הארץ נעצר במחי יד. אלמלא החלטה אומללה זו, המאזן הדמוגרפי בגליל ובנגב היה היום שונה".

5.יום אחד אחרי כן הגיעה תגובת דובר משרד המשפטים: "צר לנו ששר החקלאות משתלח ביועץ המשפטי לממשלה במקום להביא לכך, שהדיון בנושא מדיניות שינוי ייעוד קרקע חקלאית בממשלה יבוא לכלל החלטה. היועץ איננו מבטא אינטרס פרטיקולרי. הטענה של נזק על-ידי פעולות היועץ המשפטי להתיישבות בנגב ובגליל היא ניסיון לטפול על היועץ עלילות שווא. היועץ רוחש כבוד לחקלאות ולתרומתה למדינת ישראל בעבר ובהווה. כל עוד מחזיקים החקלאים בקרקע לשם עיבוד חקלאי הרי היא בחזקתם, אך כשמדובר בשינוי ייעוד, המדובר בקרקע של המדינה לדורותיה העתידיים".

6.בתוך כך התפרסמה גם תגובתו של מלך הפשרות הנדל"ן של מרכז הארץ, עו"ד שרגא בירן. הוא בחר לרדת למחוזות היצר, ההפחדה והאיום. היסטריה במיטבה, שהביכה מאוד גם כמה ממנהיגי תנועות ההתיישבות. יצוין, שהתנועות הקיבוציות ויתרו כבר מזמן על שירותיו של בירן בעתירה זו.

עו"ד בירן מייצג את "אירגון חקלאי גרנות", ומטעמם הוא מופיע בבג"ץ ומפרסם את עמדותיו. מנהל יישובי גרנות הקודם, שהוא בעל השפעה רבה גם היום, הוא אריק רייכמן, חבר קיבוץ גליל ים ומנכ"ל תנובה. הקשר בין רייכמן ובירן אמיץ במיוחד: בירן הוא עו"ד נדל"ן של תנובה, כמו גם של קיבוצו של רייכמן גליל ים. בירן מוביל את פרויקט פינוי השוק הסיטונאי מת"א, שוק שבו תנובה דומיננטית, וכן הוא מוביל ובעל עניין בפרויקטים במתחמים שונים, שאחד מהם מוזכר כאופציה להקמת השוק הסיטונאי החדש.

מבחינה נדל"נית, מאגד אירגון גרנות יישובים וקיבוצים באיזורי הביקוש במרכז הארץ.

על עתירת הקשת המזרחית כותב בירן בתגובתו לבית המשפט, כי נחשפה תפיסת עולמם המסוכנת של העותרים ומטרתם הפוליטית: "פוסט ציונות במסווה של דאגה חברתית, פוסט לאומיות במסווה של רדיפה אחר צדק ושמאלנות קיצונית במסווה של קונצנזוס" (ולחשוב על זה ששרגא בירן היה פעם חבר התנועה הקומוניסטית - ס.ק.ל).

עוד כותב בירן: "האנשים העומדים בראש הקשת המזרחית הדמוקרטית מנסים להשוות לעמדותיהם אופי אקדמי משפטי, אולם עיון במאמרים פרי עטם חושף באופן ברור את מטרותיהם. חוששים הם שמא תחסום ההתיישבות היהודית על קרקעות המדינה את זכות השיבה ותפגע באפשרות לפתור את בעיית הפליטים הפלשתיניים. העברת בעלות על קרקע חקלאית השייכת למושבים ולקיבוצים סותמת, על-פי טענתם, את הגולל על האפשרות לפתור את בעייתם של מאות אלפי העקורים והנוכחים-הנפקדים".

בירן עוד מוסיף: קבלת העתירה, חס וחלילה, היא קבלת טיעון פוסט ציוני ואנטי לאומי, המייצג שמאלנות ריקה שפסה מהעולם.

ואי אפשר שלא לצטט עוד קטע ממיטב ה"פרופגנדה" של בירן: "מי שנותן ידו לשלילת הקניין החקלאי מנסה ליצור פלטפורמה חסרת שחר, שיש בה לשמן את גלגלי שפיכות הדמים ואת עקירת היישובים. מי שקורא לפתור בעיות עוול אחד על ידי מעשי עוולה באוכלוסיה היהודית, נותן ידו להסתה לאומנית".

למרות שההודעה לעיתונות נמסרה מטעם בירן וגרנות, נכתב בה, כי זהו כתב הגנה שהוגש לבג"ץ על-ידי תנועות המושבים והקיבוצים. אבל משנחשפה התגובה לעיני ראשי התנועות הקיבוציות, התק"ם והשומר הצעיר, הם הביעו מורת רוח ומבוכה גדולה. המיליטנטיות של שרגא, לדעתם, עושה נזק להתיישבות בכלל ולהתיישבות הפריפריה בפרט.

7.בסוף השבוע שעבר הגיעה תגובת הקשת המזרחית לטענות גרנות-בירן כפי שהוגשו לבג"ץ: "הניסיון השקוף של עו"ד בירן להעלות את האימה הקדומה ולנופף בדחליל הקשר האפשרי בין מזרחים לערבים מעיד על כך שפסו הטיעונים הענייניים של בא הכוח של גרנות, הארגון המאגד את קיבוצי מרכז הנדל"ן הישראלי. כמו עמדת הציבור הישראלי כמעט כולו, גם הקשת הדמוקרטית המזרחית אינה תומכת בזכות השיבה לא בכתביה ולא בעקרונותיה ולא באידיאולוגיה העומדת בבסיסה. העמדה של הקשת הינה עמדה העוסקת בצדק חברתי לאזרחי ישראל. כשם שבעבר הטענה לצדק חברתי הטילה אימה על מי שהיו שומרי הסף של הקרקעות בישראל, כך כעת הם נדרשים לטיעונים גזעניים של מנת להמשיך ולהשאיר בידי קבוצה מצומצמת את הנכס הציבורי של קרקעות המדינה, שממנו הם גוזרים הון עתק.

"בדרך לטיעונים מופרכים אלו לא בוחל עו"ד בירן אף בדרך ההטעיה, "להוכיח" כביכול שהקשת תומכת בזכות השיבה, המהווה כחש, כזב ואף הטעיית בית המשפט העליון. טיעונים מזרי אימים ומתלהמים לא יעזרו לעו"ד בירן בנסיונו למנוע את הדיון הענייני שיקיים בית המשפט העליון באשר לעתידן של קרקעות ישראל".

8.היום, יום א', יומיים לפני הדין בבג"ץ, נכנס לתמונה במרץ רב גם פורום ערי הפיתוח, שמבקש להצטרף לעתירת הקשת. יאיר חזן, ראש עיריית אופקים ויו"ר הפורום, מתייחס להתפתחויות השבוע שעבר ואומר כך: "אנחנו, אופקים ופורום ערי הפיתוח, מצטרפים לעתירת הקשת ואני מקווה שעד הדיון כבר נהיה בפנים. הבעיה אינה פוליטית של שמאל או ימין, הבעיה היא חברתית ממדרגה ראשונה. מדובר בנסיון של מיעוט בעם להנות מנכסי הציבור כולו. אנשים מסוגו של עו"ד שרגא בירן בסך הכל מנסים לקטוף קופונים מעסקאות הנדל"ן האלה.

"אני דוחה בשאט נפש את הניסיון להסית את הנושא לרקע אידיאולוגי. אין סיבה שתושב יישוב חקלאי, שקיבל חלקת אדמה כאמצעי ייצור ופרנסה והפסיק כבר מזמן להתפרנס מחקלאות, יקבל את הנכס הזה של המדינה למטרת התעשרות נדל"נית קלה מהירה, בעוד שאזרח דומה בעיר פיתוח, שעבד במשך שנים רבות במפעל, לא יקבל שום דבר מהמדינה. זו אפליה בוטה של תושבים במדינת ישראל וחלוקה לא צודקת של נכסי המדינה. מעט מאוד אנשים ייהנו מהרבה מאוד קרקע ורוב האחרים פשוט ימשיכו להיות נזקקים".

9.כשהוא נסמך על שתי חוות דעת מקצועיות, דו"ח ועדת רונן ודו"ח וועדת מילגרום, מגיש היועץ המשפטי לממשלה "פשרה" משלו, פשרה רכה ועדינה, המנוגדת לנחישות היחסית שבה ליווה את הפרשה עד היום. בגדול: המלצות מילגרום. אלא שבתוך כך הוא מכניס אלמנט שהוא עצמו ביטל לפני כמה שנים: העברת ההכרעה למועצת מנהל מקרקעי ישראל.

שאלת השאלות היא, האם אותם אנשי ציבור במועצה, מצד המדינה ומצד קק"ל, אכן מסוגלים, או רוצים, להגיע בסוגיית הקרקע החקלאית להכרעה שהיא לטובת הציבור כולו. עד היום זה לא היה כך.

10.ותמיהה אחרונה: ההחלטה עליה קובע היועץ, כי היא "חורגת ממתחם הסבירות", קיימת כבר שנים. ילדותה בהחלטות 533 ו-611, נערותה בהחלטה 666 ובגרותה ב-727.

איפה נע "מתחם הסבירות" כל הזמן הזה? איפה היה היועץ כל השנים בהן נחגגו, ובגדול, עיסקאות 727?