הוועדה המקומית לתכנון הרצליה עתרה לביהמ"ש בבקשה למנוע מחברת מירס להקים אנטנה

מירס טענה, כי המתקן דרוש לה על מנת לתת כיסוי לאיזור רצועת החוף בתחום העיר הרצליה, כמו גם לכביש החוף. לבקשתה הוגשה התנגדות מטעמם של כ-20 בעלים או מחזיקים בנכסים במלון השרון, בנימוק, כי הם חוששים לחייהם ולבריאותם עקב ההשפעות הבלתי ידועות של הקרינה ממתקן התקשורת ומהסיכון הרפואי הכרוך בכך. ביולי 2001 החליטה הוועדה המקומית לדחות את בקשתה של מירס לשימוש חורג, וזו הגישה על כך ערר לוועדת הערר המחוזית, אשר החליטה, לפני כחודשיים, לקבל את הערר.

בעתירה שהגישה הוועדה המקומית לבית המשפט, באמצעות עו"ד אילנה בראף-שניר, נטען, כי החלטתה של הוועדה המחוזית נגועה בחוסר סבירות, וזו לא לקחה בחשבון שיקולים מהותיים של החשש המוצדק והסביר לפגיעה וסכנה לבריאות ולבטיחות של עשרות בעלי חזקה בבית המלון, ובמאות ואלפים של אורחים, נופשים ועובדים במלון.

כן נטען, כי הוועדה המחוזית התעלמה מהעובדה, כי מדובר בבקשה לשימוש חורג המצויה בשיקול דעתה של הרשות התכנונית, התעלמה מקריטריונים ציבוריים ותכנוניים, ומהאמנה שנחתמה בין הרשויות לבין חברות התקשורת.

הוועדה המקומית מבקשת מבית המשפט לבטל את החלטתה של ועדת הערר המחוזית, ולדחות את בקשת מירס לאישור השימוש החורג.

כזכור, דחה בית המשפט במסגרת עתירה אחרת שהוגשה על ידי דיירת במלון, בקשה להוציא צו מניעה זמני האוסר על מירס להתקין את האנטנה על גג המלון. (עת"מ 1053/02).