בואי כלה

כמו רבים מעסקי הציבור המטופלים בכנסת, גם המידע על הענף הכלכלי-חברתי החדש של יבוא כלות מאוקראינה, הגיע לאוזניה מהתקשורת. הוא נחשף, פה ושם, בתחקיר של "מעריב" ובסרט תעודה בערוץ 2, אבל ספק אם היה עולה לסדר היום, אלמלא ועדת החקירה הפרלמנטרית של זהבה גלאון, מרצ, שהוקמה לטפל בתופעת הסחר בנשים.

התחום היחידי במשק שלא שמע על קץ האינפלציה, הוא זה של ועדות החקירה, אשר צצות בכנסת בשנה האחרונה, עוד מעט בקצב של ועדה לכל ח"כ ולכל עניין. אין להן סמכויות ושיניים כמו לוועדות הסנאט האמריקניות, ולרובן אף אין הד קלוש בתקשורת. בכל זאת, הן קיימות כאילו לעד, וסוחבות כל חקירה עד אין קץ. פרקינסון היה משער, כי יושבי הראש אולי מאוהבים בתואר ובמעמד, עד כדי כך, שלא ינוחו עד שהוועדה שלהם תתמסד לחלק בלתי נפרד מהנוף הפרלמנטרי. בדיוק כפי שכבר קרה לוועדה לעניין העובדים הזרים.

שלב 1: הזמנת כלות בדואר הוועדה של גלאון יוצאת דופן. היא מספקת צבע לאפרוריות החיים הפרלמנטריים, ולדיוניה יש אפילו קהל שמצפה להם בכליון עיניים, כמו לפרקי רומן שמתפרסם בהמשכים. השיא שלה עד כה היה בסיור לילי במוקדי תעשיית הזנות של תל-אביב. הביקור הזה הדליק אצל גלאון את העניין בעסקי היבוא של הכלות מאוקראינה. התמונות, שנשלפו מאתר האינטרנט של אחד היבואנים, הזכירו את הבחורות העירומות למחצה, שפגשה בלילה ההוא במכוני הליווי. במבט ראשון נראה הענף החדש כמסווה לתעשיית לוואי של הסחר בנשים.

גלאון לא הסתפקה בפרסומי התקשורת. היא רתמה לחקירה את מרכז המידע והמחקר של הכנסת. המסמך שהוגש לה לפני כשבועיים, סיפר על שלושה משרדים, אשר מפגישים בין הגברים הישראלים לנשים מאוקראינה. הגברים הם בני 60-40, רווקים או גרושים, מהמעמד הסוציו-אקונומי הנמוך, ולא מהסוג המבוקש אפילו במועדוני הפנויים-פנויות. הנשים צעירות במחצית הגיל, קצת יותר משכילות, עניות לא פחות, אבל מדליקות.

למה אוקראינה מכל העולם? עניין של אופנה, שנולדה מאתרי אינטרנט לא ישראליים להיכרות בינלאומית, בתוספת כמה ביקורים במכוני הליווי של דרום תל-אביב. התופעה מוכרת תחת הכינוי "הזמנת כלות בדואר". האתרים מציעים מבחר כלות, בעיקר ממדינות העולם השלישי. נשים במצוקה, אשר ללא תנאי מחפשות בכל גבר מערבי עם הכנסה של 1,000 דולר לחודש את נסיך החלומות המיליונר. הפיתרון האידיאלי לגבר הישראלי מהמגזר הנ"ל, שמחפש באישה את המשרתת והשפחה הכנועה, אשר נעלמה מהנוף המקומי.

אנשי עסקים עלו על הגל ונכנסו לתמונה, אחרי סדרת אכזבות מעסקאות האינטרנט. ישראלים, שנפלו בפיתויי הרשת, שלחו בדואר מאות דולרים לפצצה שבתמונה, וקיבלו קדחת. היזמים שהקימו את משרדי הקישור - לא שידוכים, שמהם נודף ריח של נפתלין - הבטיחו תמורה בעד האגרה, ובעיקר טיפול אישי. עיסקת החבילה עולה 4,500 דולר. המחיר כולל כרטיסי טיסה, אש"ל מלא באוקראינה בשני ביקורים, אחד להיכרות ואחד לחתונה, וגם מתנות לכלה המיועדת. לא בדיוק כלה במחיר מבצע.

שלב 2: נוסעים לאוקראינה העסק הזה פועל כבר כשלוש שנים. אומדן הביקוש, לפי הפרסומים, נע בין 150 ל-300 גברים בשנה. הם נשלחים לאוקראינה לחפש את מזלם, לרוב בקבוצות של 20 מדי חודש. אבל אחד היזמים אמר לתחקירני הכנסת, אולי מחשש לעין הרע של מס הכנסה, כי עד היום נרשמו ונשלחו כ-150 ישראלים בסך הכל. מתוכם נישאו כ-120, ולדבריו, רוב הזוגות מחזיקים מעמד. רק 10% התגרשו. בינתיים. עדות נייטרלית, שנמסרה לוועדת גלאון מפי בתיה כרמון, מנהלת מחלקת האשרות במשרד הפנים, מדברת על כ-30 בקשות שהיא מקבלת מדי חודש, למתן אשרות תושב עבור הכלות מאוקראינה.

משרדי הקישור מפרסמים את עצמם בעיתונות ובאינטרנט. המשרד, לטענת הבעלים, מקפיד לבדוק שהפונים פנויים, מבוססים ורציניים. אחרי המסננת הזאת, מציגים לחתן המיועד תמונות או סרטי וידאו של הכלות המיועדות. הגבר בוחר את המועמדות, שנראות בעיניו.

המשרד מארגן את הנסיעה ואת המפגשים באוקראינה. אם החליטו להינשא, הם פונים לשגרירות ישראל בקייב. האשה ממלאת טפסים לקבלת האשרה. הגבר חוזר ארצה ומזרז את ההליכים דרך משרד הפנים, ושב לאוקראינה לטקס הנישואין האזרחי ולמסיבת חתונה במועדון לילה מקומי, לפני ההמראה המשותפת לישראל.

הזירה העיסקית מתרחשת בערים חרסון ואודסה, שידעו פרקים מפוארים יותר בתולדות הציונות ותנועת ההשכלה היהודית. העבר נשכח וההיכרות המוקדמת, שנרקמת שם בשיטת הסרט הנע, שטחית עד אפסית. אפילו הסקס המוקדם בספק. הישראלים אינם שולטים ברוסית, בטח לא באוקראינית. השפה המשותפת היא בקושי אנגלית רצוצה. משרד הקישור מספק מתורגמן למגעים הראשונים.

הגברים נתפסים לקליפה החטובה והזוהרת, רצוי בצבע בלונד גזעי, שאפשר להשוויץ בו לפני החבר'ה בארץ. הנשים עטות על הזדמנות לברוח לכל ארץ מערבית, ובלבד שיחלצו אותן מהמצוקה הכלכלית החמורה יותר מהתקופה הקומוניסטית. הן חושבות על טובת הילדים שבדרך. נישואין של תועלת. בקטע הזה לא משחקים פערים של מנטליות, דת, שפה ותרבות. הבעיות יתפרצו בבית, כשהאישה במלכוד.

בעלי ניסיון מתדרכים את חבריהם להחזיק בדרכון של האישה לבל תימלט, אם אינם רוצים לסמוך על התוקף הזמני של אשרת התייר או התושב. בקטע הישראלי של הזוג כבר נרשמו מספר טרגדיות. נשים פיתו את הבעלים לנסוע לביקור מולדת ונעלמו שם, או הגבר שנסע עם האישה להוריה, כדי להימלט מהמכות שספג ממנה בבית. גירושין אצל הזוגות האלה הם עסק מסובך בישראל, שכרוך באישור בית המשפט העליון, וקשה שבעתיים אם האישה התגיירה והם חזרו ונישאו בטקס רבני.

שלב 3: כשמחליטים להיפרד המסמך של מרכז המחקר הציג לגלאון מספר נקודות לבירור בשורת ההיבטים המוסריים והמשפטיים של התופעה, ואם קיים קשר כלשהו בינה לסחר בנשים. ראשית, בעניין חופש הבחירה של הנשים ועצם הסכמתן לנישואים. האם עובדת היותן זרות בארץ, ללא שפה והיכרות עם הרשויות, מונעת או מצמצמת את יכולתן להיעזר במוסדות הסיוע הקיימים, כשהן חשופות לניצול או התעללות מצד בני זוגן? שנית, מהן זכויות הנשים והאפשרויות שלהן לחזור לארצן, אם הנישואים נכשלו?

לתחקירני המרכז נמסר, כי הנשים מקבלות באוקראינה דף מידע עם מספרי הטלפון של ארגוני הנשים בישראל. הם לא התרשמו, כי הדף הוא תחליף למודעות, שאין לנשים, לחפש את הסיוע בארגונים אלה, אם תזדקקנה לכך. קל וחומר: הנשים תלויות בחסדי הבעלים לפחות בארבע השנים הראשונות בארץ, עד שתהיינה זכאיות לקבל אזרחות קבועה. בעיקר הן תלויות ברצונם ובשיתוף הפעולה מצידם בהחלפת אשרת התייר באשרת התושב הזמנית. עד כה לא נמצאו הוכחות להפקעת הדרכון מהכלה המיובאת לידי הבעל.

הבדיקה המשפטית העלתה, כי אם בני הזוג נפרדים, אשרת האישה לא מחודשת, והיא נשארת בארץ במעמד בלתי חוקי. בתיה כרמון אמרה לוועדה, כי משרדי הפנים והמשפטים מגבשים באחרונה תנאי סף נוסף למתן אשרת הכניסה לכלות מאוקראינה: הפקדת ערבות בסך 10,000 שקל, שתבטיח יציאה מיידית של האישה מהארץ, בכל מקרה של פירוד.

השאלה, האם אין כאן מסווה, אפילו חלקי, לתופעת הסחר בנשים, שמא מדובר ביבוא של זונות במסגרת נישואים פיקטיביים - היתה שנויה במחלוקת, עד לדיון בסוגייה, שנערך בשבוע שעבר בוועדת החקירה. עו"ד אירית רוזנבלום מארגון "משפחה חדשה" טוענת, כי המסווה אכן קיים, וכי יבוא הכלות לארץ הוא רק פן נוסף של עסקי המאפיה הבינלאומית לסחר בנשים, שמציעה לעולם כולו 150-100 אלף נשים אוקראיניות, בעיקר באמצעות הדואר ואתרי האינטרנט.

גלאון החליטה להרחיב את פורום החקירה, ולקיים אותה בסוגייה זו בישיבה משותפת עם הוועדה לקידום מעמד האישה, בראשות יעל דיין, עבודה. גלאון: "לא באנו לשפוט את הגברים, שבוחרים להינשא לכלות מאוקראינה, אלא רק לדון בשאלה, מה יקרה לנשים אם הנישואים ייכשלו, והן עלולות להפוך לסחורה חיה בידיים לא רצויות".

שלב 4: הגנה על זכויות על פני הדברים, הפריכו העדויות את החשש מהמסווה הפלילי. יבואני הכלות, שחלקם נישאו לנשים אוקראיניות, הבהירו שאף אחת מהנשים איננה נרכשת בכסף. התשלום, שנגבה מהחתנים קבוע, ומיועד לכסות את כל ההוצאות הכרוכות בנסיעות, בארגון המפגשים, במתורגמנים, וכמובן, את שכר הטרחה של המשרדים.

אחד מהם, נשוי שמונה חודשים לאוקראינית, אף הציע לשכלל את השיטה בסיוע רשמי: הממשלה תקבע בחוק את הקריטריונים להפעלת המשרדים ולפיקוח עליהם, בדומה לחוק שתחתיו פועלות העמותות לאימוץ הילדים מחו"ל. משרד הפנים יקדים את מתן אשרת התייר לאישה לפני הנישואים, כדי שתוכל לבוא ארצה ולחיות עם בן הזוג המיועד לתקופת מבחן של מערכת היחסים, במטרה להקטין את מקרי הגירושין.

כרמון העידה, כי מבחינתה, כל מבקשי האשרות עבור הנשים נראו כשרים. "אנחנו בוחנים כל מקרה לגופו, ומצאנו שמדובר בגברים מן הישוב, שכולם מסודרים כלכלית".

הקונסול ויטאלי צ'טליוק משגרירות אוקראינה בישראל, היה חיובי יותר מהשגריר דמיטרי מרקוב, שצוטט ב"מעריב" לפני כשנה וחצי, כמי שאמר, שתופעת יצוא הכלות לישראל היא "גועל נפש מוחלט". השגריר גילה בשעתו, כי זימן לישראל נציג של משטרת אוקראינה, כדי לטפל בתופעה. בשבוע שעבר הודה הקונסול צ'טליוק בוועדת גלאון: "אין אלמנט פלילי בנישואי הישראלים עם כלות מאוקראינה, אבל יש להגביר את שיתוף הפעולה בין המדינות, במידה שהנישואים ייכשלו והנשים עם הילדים לא יזכו למזונות עם חזרתן לאוקראינה".

חברי הוועדות היו שותפים להתרשמותו. "זו אפילו סמכותנו להגן על זכויות הכלות והבעלים, שמצאו דרכם לאושר בעולם הגלובאלי", התפעלה מרינה סולודקין, ישראל בעליה, פרופסור לשעבר באוניברסיטת מוסקבה. נחום לנגנטל, מפד"ל, עורך דין במקצוע, הציע לאמץ את רעיון הפקדת הערבות שהעלתה כרמון, לא כהרתעה, אלא כדי לממן בכסף את החזרת האישה לארצה בפירוק המשפחה.

אפילו יעל דיין, המחמירה בעניינים שכאלה, לא נשמעה מוטרדת מהתופעה: "אם נכשלו רק 10% מהנישואים האלה, נראה כי יבוא הכלות מאוקראינה הוא סיפור הצלחה, שפותר בעיה לשני בני הזוג. חשוב, עם זאת, לאפשר את התרת הנישואים, במידה שלא עלו יפה, ולדאוג לזכויות של כל צד". דיין קראה לארגוני הנשים ולאגודה לזכויות האזרח לשמש כתובת לאותן כלות, במידה שיתגלו "חריגות מהנורמה המקובלת בשידוכין".

שלב 5: הרחבת החוק דיין אכן מודעת לאפשרות הניצול לרעה בשולי התופעה, וגלאון מתכננת לסגור את הפירצה הזאת לקראת סיום החקירה. גם אם נמצא, כי התופעה אינה מהווה בסיס או מסווה לפלילים, עלה שם הצורך להגן על הנשים, בלי הבדל מוצא, בהרחבת החוק האוסר סחר בבני אדם, לא רק למטרות זנות, אלא גם למטרות ניצול, שיעבוד ועבדות.

חוק דומה התקבל לא מכבר באוקראינה. הוא אוסר "לשלול את רצונו החופשי של אדם לקבל החלטות לטובתו האישית". העונש המקסימלי: שמונה שנות מאסר. המשטרה שם נערכת לאכוף אותו, אבל טרם עלתה על אף סוכנות, העוסקת בייצוא הכלות.

גלאון אמרה השבוע, כי הרחבת החוק תהיה אחת ההמלצות החשובות בדו"ח ועדת החקירה הפרלמנטרית, על-פי הניסיון הבינלאומי שהוצג בדיוניה. מטרת החקיקה להרתיע, בעיקר את משרדי השידוכים, מפני כל סוג של עצימת עיניים לניסיונות לנצל לרעה את הכלות ואת המשרדים המתווכים - אחרת יידרשו לשאת באחריות הפלילית, כמו סוחרי הנשים או הבעלים שהתעמרו בנשים. היא מציינת, כי משרד המשפטים תומך בחקיקה, המתבקשת מהאמנה הבינלאומית בעניין זה, שישראל חתומה עליה.

גלאון: "החקיקה לא תפגע במוסד של יבוא הכלות הזרות. היא באה להגן על הנשים במצב עתידי, שבו כוונת הנישואים איננה טהורה. מצד שני, אנחנו שוקלות היטב להגן בחוק באותה מידה גם על ציבור הגברים מפני ניצול לרעה בידי נשים. שמענו די והותר סיפורים על נשים, אשר מפתות גברים באינטרנט ובדרכים אחרות לשלם במיטב כספם על שירותים וירטואליים, שלא קיבלו ושלא יקבלו לעולם".