השתנו פני הגלובוס

אם יורם גלובוס היה עושה סרט על חייו, מן הסתם היו קוראים לו "עלייתו, נפילתו ועלייתו מחדש", והיו בו כל הקלישאות האפשריות: הוא נגע בשמים עם קנון, אימפריה עולמית שהקים עם בן-דודו מנחם גולן, הוא התרסק איתה ושותפו הפך ליריבו המר. הוא אסף את שבריו והקים לו אימפריה מקומית צנועה יותר שאת חלקה ינפיק בקרוב. וכמובן, יש גם הפי-אנד רומנטי. אם כבר אז כבר

יורם גלובוס מתכוון לצאת במרוצת 2002 לבורסה. אימפריית התקשורת שלו, גלובוס גרופ, שווה היום, לדבריו, 100 מיליון שקל. בשלב ראשון בכוונתו להנפיק רק כמה מפעילויותיה, בכלל זה את 140 בתי-הקולנוע הנושאים את השמות "גלובוס" ו"גיל", שבניגוד למצב הכללי במשק, מספר המבקרים בהם ב-2001 גדל ב-6%.

לא, הוא לא זקוק לכסף, הוא אומר. יש לו מזה די והותר. הוא בסך-הכול רוצה להבטיח את יציבותה ועתידה של החברה שלו לאורך זמן, גם כשהוא עצמו כבר לא ינהל אותה. "ראיתי מה קרה במשפחות הכי טובות, כשבני הדור השני והשלישי נכנסו לעסק שהקימו הוריהם והחלו להרוס אותו מבפנים", הוא אומר.

"אז נכון שיש לי ילדים יקרים אחד אחד, נכדים, וגם אשה שאין כמוה, ואני משוכנע שהם מוכשרים ומוצלחים. אבל חשבתי שמוטב שהחברה הזו, שהקמתי בעשר אצבעות, תהיה יציבה לנצח, לא תהיה תלויה באנשים יקרים אלה, ומאידך גם תבטיח להם הכנסות לשנים רבות. הפיכתה של החברה שלי לציבורית, על כל המשתמע מכך, היא צעד הכרחי בכיוון הזה".

לא תתקשה לפתוח את החברה, ובעיקר את ספרי-החשבונות שלה, לציבור, לאחר הרבה שנים של שלטון יחיד?

"אין לי מה להסתיר, הכול גלוי ומסודר. במשך שנים אני עובד עם חברות הפצה אמריקניות ומשמש נציגן בישראל. הן מציבות בפניי סטנדרטים עסקיים כה גבוהים, עד שהתערבותם בעתיד של בעלי מניות מהציבור בניהול השוטף תהיה בשבילי משחק ילדים".

"הבנאדם לא נהיה צעיר מיום ליום"

האימפריה הפרטית של גלובוס מורכבת מעשרות פעילויות עסקיות: בתי-קולנוע, הפצת סרטים, הפקת סרטי קולנוע וטלוויזיה, רשת של ספריות וידאו, אולפני טלוויזיה, שותפות בערוץ החדשות העתידי ועוד. את רוב הפעילות הזו, לבד מהפצת סרטים, החל ב-1993, לפני פחות מעשר שנים. אז הוא שב לארץ לאחר היעדרות של כ-15 שנה, שבמהלכן היה בעליה, יחד עם בן-דודו מנחם גולן, של חברת הסרטים האמריקנית קנון. בשנת השיא שלה, 1985, הגיע מחזור החברה למיליארד דולר.

הוא בן 58 בסך-הכול, אף שרבים בטוחים שהוא מבוגר יותר: אולי מפני שהוא הרבה מאוד שנים בשטח, ואולי משום שהוא עדיין מזוהה עם גולן, שותפו לשעבר, בן ה-72. שלא כבעבר, הוא כבר אינו מכור לעבודה ואינו עובד מסביב לשעון, אבל עדיין מחפש כל הזמן רעיונות עסקיים חדשים שירגשו אותו.

בעבר, כמה מהרעיונות ה"מרגשים" הללו הטיסו אותו אל גג העולם. למשל, כאשר שכנע את האמריקנים לעבוד בשיטת הפרי-סל: למכור מראש את הסרט למפיצים, וכך לזכות במימון. או כששכנע אותם להשקיע מאמץ שיווקי במכירת הסרט בשוק הענק מחוץ לארצות-הברית, בתקופה שבה המפיצים האמריקנים לא ידעו כלל שיש מדינות מעבר לאוקיינוס. מאוחר יותר, רעיונות פנטסטיים אחרים, כמו יצירת סרטים זולים בשיטת הסרט הנע, הם שהשליכו אותו מגג העולם, להידרדר מטה-מטה בריסוק אברים.

את הלקחים הפנים, הוא אומר. היום רעיונותיו מתונים בהרבה, מחושבים, דומים יותר למהלכים של בנקאי סולידי מאשר לאלה של מפיק סרטים פרוע. הסיבות לקוחות מעולם הפסיכולוגיה: הוא כבר לא רעב להצלחה, לא רעב לכסף, לא רעב לכבוד והכרה. היציאה המתוכננת לבורסה היא ביטוי אופייני ל"גלובוס החדש".

טוב לו בבית, עם אשתו השלישית לאה לב (גיסתה של אשתו השנייה, הזמרת עדנה לב) ועם בנם המשותף אורי בן השמונה. הם גרים לסירוגין בדירה ברמת אביב ג' ובווילה בקיסריה, "המקום הכי יפה בארץ", שבנייתה הושלמה לא מזמן.

"בהוליווד עבדתי כמו מטורף, שבעה ימים בשבוע, ועשיתי המון כסף" הוא אומר. "אבל זה לא היה בגלל איזו אמביציה מופלאה שכולם נהנים להדביק לי, אלא פשוט כי לא היה לי לאן לחזור. לא היה לי בית במובן בית, אף אחד לא חיכה לי שם, לא היתה לי סיבה לקטוע את יום-העבודה וללכת הביתה. אז עבדתי סביב השעון, לא יום לא לילה, לא ראיתי את ההבדל בין יום חול לסופשבוע. הרסתי את עצמי מבפנים. היום אני יודע את זה. טוב, הבנאדם גם לא נהיה צעיר מיום ליום".

העיקר שיהיה הפי-אנד

סיפור חייו של גלובוס יכול בקלות לשמש בסיס לסרט. הז'אנר שאליו הוא ישתייך כבר תלוי ביוצר שייקח על עצמו את המשימה. אם גלובוס עצמו יהיה אחראי להפקה, מובטח לנו שהסרט יהיה רצוף עלילות-משנה מתוקות וסוחטות-דמעות, עם אפיון ברור של גיבורים "טובים" מול "רעים", ובעיקר עם הפי-אנד ענק בסיום. בדיוק בנוסח סדרות הטלוויזיה הפופולריות שלו, רמתאביב ג', סיטי טאוור, ובקרוב גם טיפול נמרץ.

סרט על גלובוס בנוסח-גלובוס יטחן עד דק את נס עלייתו, נפילתו, ושוב עלייתו של הנער מקריית-מוצקין, שחלם לעשות סרטים ולכבוש את העולם מהרגע שאביו הקים בית-קולנוע מקומי בשם "אורות". עם השכלה פורמלית של בוגר בית-ספר תיכון למסחר פיטמן וקורס שלב 6 בהנהלת-חשבונות, ועם טונות של חוצפה וביטחון עצמי, הוא אכן עשה את זה.

ההתחלה היתה באמצע שנות ה-60: כשהיה בן 20 פלוס הגיע לניו-יורק ללא פרוטה, עם אנגלית רצוצה וגלגלים כבדים של סרט שחור-לבן דובר עברית (פורטונה) שהפיק, ושגולן ביים. הוא התגורר בחדר עלוב במלון שאכלס זונות וסרסורים ברחוב 42, ניזון מנקניקייה אחת ביום, וחיזר על פתחיהם של מפיצי סרטים אמריקנים בניסיון למכור את הסרט. עשרות מפיצים דחו את ההצעה הלא-ממש מפתה, אבל המזל הטוב התמזל לו - המזל יהיה מרכיב חשוב בסרט א-לה-גלובוס - ומפיץ יהודי הסכים לרכוש את הסרט ב-75 אלף דולר, סכום עצום לסרט ישראלי באותם ימים.

כעבור 20 שנה, ב-1985, היה גלובוס בשיא תהילתו: בן 41 עמד בראש אימפריית סרטים שגלגלה מאות מיליוני דולרים. יום אחד הכול קרס, בקושי נותרו לפליטה כמה דולרים, והוא חזר הביתה לישראל בעור שיניו ונשבע להקים על הריסותיה של האימפריה העולמית אימפריה מקומית, שהפעם תהיה כולה שלו, וללא שותפים. היום - וזהו ההפי-אנד של הסרט - תשע שנים בדיוק לאחר היום ההוא, הוא בעליה היחיד של תשלובת-התקשורת שלו. מחיאות-כפיים. כותרות.

אבל אם יוצר אחר, ביקורתי יותר ומתפעל פחות, ייקח על עצמו את עשיית הסרט על חייו, העלילה תהיה עמוסה סודות, צללים ותככים: כיצד באמת הצליחו גלובוס וגולן לרכוש חברת סרטים אמריקנית כושלת בשם קנון, שנסחרה בבורסה של ניו-יורק, ואשר יתרונה היחיד היה מלאי של מאות סרטים שנערמו במחסניה ללא דורש, בלא שישקיעו בה פרוטה משל עצמם; כיצד באמת גרמו למנייתה לזנק משווי של 20 סנט ל-48 דולר, בשיא תהילתה (הגם שרשות ניירות-ערך בארצות-הברית חקרה ולא מצאה אי-סדרים); מדוע קרס כל זה ביום בהיר אחד, ולאן באמת הלך הכסף; מה האמת בשמועות, שמעולם לא הוכחו, כאילו גורמים פליליים בין-לאומיים הם שלכאורה הרחיקו את גלובוס וגולן מהחברה שלהם; ומה באמת גרם למריבה הנוראה בינו לבין גולן. גם היום, על השאלות האלה גלובוס אינו משיב, או שהוא הודף אותן כחסרות חשיבות.

יוצר שלישי עשוי לתת עדיפות לפן האנושי דווקא: פשפוש בחייו הלא-מוכרים של מפיק סרטים עם תאווה בלתי ניתנת לכיבוש לבלוע את החיים, שבראשית שנות ה-90 לקה במחלה קשה, ובמאמצים רבים ונחישות הצליח להחלים ממנה; שמשמים דאגו ששם-משפחתו יהיה זהה לשמו של אחד הפרסים הכי יוקרתיים בתעשיית הקולנוע האמריקני; שככל שהצליח יותר מבחינה עסקית, כך הידרדרו יותר חיי הנישואים שלו עד שהתמוטטו; שבשיא תהילתו חי במלונות-פאר והתנייד בין חמש יבשות במטוס-מנהלים פרטי, אך למעשה היה אכול קנאה במי שיש לו משפחה אמיתית ובית חם, ונפשו יצאה מגעגועים לשני ילדיו, שחיו עם אמם בתל-אביב ואשר אותם בקושי ראה.

הפן האנושי יכלול גם עיסוק באדם, שגם כאשר עמד בראשה של אימפריה קולנועית וניהל את אחת מחברות הסרטים בעלות המוניטין הכי גדולים בענף, אמ.ג'י.אם, נחשב למי שהגיע לכל זה בזכותו של בן-דודו היצירתי והמתוקשר ממנו; אדם שהצליח להסתכסך עד זוב דם עם כמה מהאנשים הקרובים לו ביותר, בהם אותו בן-דוד, אחיו אמנון גלובוס, שותפיו בעבר - המפיק דן דימבורט והבמאי בועז דווידזון - והבמאי יואל זילברג, שיצר וביים את העונות הראשונות של רמת-אביב ג'.

אמנון גלובוס, דווידזון וזילברג גם תבעו אותו בבית-משפט: דווידזון נכשל (בתביעה שעסקה בזכויות על אסקימו לימון), אמנון גלובוס משך את תביעתו לאחר שהגיע עם אחיו לפשרה, ותביעתו של זילברג, בעניין זכויות היוצרים על הסדרה רמת-אביב ג', עדיין מתבררת. מנחם גולן לא סלח לו עד היום, עשר שנים לאחר המריבה הגדולה ההיא, ולמרות הסולחה המתוקשרת שנעשתה ביניהם.

חשבת להפיק סרט על חייך?

"רעיון לא רע. אבל תתפלא, לא חשבתי. לפעמים מציעים לי לכתוב עליי ספר, בעיקר בארצות-הברית. אני אומר לכולם שאני עוד צעיר, חכו, מה בוער. אולי יום אחד, כשאצא לפנסיה חלקית, אכתוב אותו בעצמי".

תסכים שחייך מורכבים מחומרים של סרט בנוסח שאתה אוהב.

"צודק. אני אוהב סרטים שמדברים להמונים ושיש להם סוף טוב. אני לא יודע אם אי-פעם יופק סרט על חיי, אבל תודה לאל, ואני באמת מאמין באל, לחיי האמיתיים יש הפי-אנד. לאה, אשתי, היא ההפי-אנד שלי. וכמוה ילדיי, ילדיה ובננו המשותף. עזוב אותי מטורי מספרים, מכסף שבא והולך, מערוצי תקשורת, מהוליווד ושוב הוליווד ושוב ושוב הוליווד. תאמין או לא, כל אלה מתגמדים בעיניי לעומת הבית החם שיש לי היום".

תרשה לי לא להאמין. בהוליווד היית מלך העולם. אתה רוצה לומר שלרוץ בגינה הציבורית ברמת-אביב ג' אחרי הבן שלך בן השמונה מרגש אותך יותר?

"אני לא ממש רץ אחריו, אבל כן".

אתה מרגיש שנכשלת באמריקה?

"למה נכשלתי?"

נאלצת לוותר על בעלות על חברת סרטים עם מחזור של מיליארד דולר, וחזרת לארץ.

"לזה אתה קורה כישלון? לחיות ולעבוד בארץ זה כישלון? לעשות מה שאני אוהב זה כישלון? להקים אולפנים מפוארים לסרטים ולטלוויזיה בנווה-אילן, שהם פנינה ברמה בין-לאומית, זה כישלונות בעיניך? להיות שותף בהקמת ערוץ החדשות החדש זה כישלון? להיות בעליה של רשת בתי-הקולנוע המובילה בארץ, זה כישלון?"

יש לך הסבר למה חבריך הטובים ביותר שונאים אותך היום?

"מדובר בסכסוכים עסקיים טהורים, שהתבררו או מתבררים בבית-המשפט, וכל עניינם כסף. עובדה שרובם נדחו בבית-המשפט או שהושגה בהם פשרה. רק התביעה של זילברג נגדי עדיין מתבררת, ואני מנוע מלהגיב. כל ניסיונותיי לסגור בשקט, בצורה מכובדת, גם את העניין הזה, לא עלו יפה. אז ניפגש בבית-המשפט. מה אני יכול לעשות".

טבעי בעיניך שחברים אישיים קרובים מאוד, בהם בני-משפחה, תובעים אותך בבית-משפט?

"זה רק עניין של כסף".

בכל-זאת, מספר גדול של קרובי משפחה וחברים לשעבר, שנותרו עם בטן מלאה עליך, ואשר מן הסתם עלה להם בדם לתבוע אותך בבית-המשפט, אינו מעיד במשהו גם עליך?

"אני חוזר ואומר, מדובר בסכסוכים עסקיים שחרגו מפרופורציה. עובדה שמעולם לא חויבתי בבית-משפט".

"אלה סיפורים שמנחם הפיץ"

החיוך המנומס אינו מש מפניו של גלובוס, כיאה למי שכבר ראה ושמע הכול, וניכר בו שחשדנותו גדולה. הוא סבור שחבריו-לשעבר, וכמוהם התקשורת, אינם יודעים להעריך את פועלו.

"קראת אי-פעם בעיתונים לכלוכים שלי על אחרים? אתה בכלל יודע כמה 'שיט' האכילו אותי חברים ושותפים, שבעבר היו הכי קרובים אליי, ואני באופן הכי לויאלי והכי ג'נטלמני שילמתי בשקט את המחיר, לא פתחתי את הפה, לא רצתי עם זה לתקשורת ולא התנצחתי?"

מנחם גולן האשים אותך בזמנו באחריות לקריסתה הפנומנלית של קנון, שגם גרמה לקרע ביניכם, לאחר קרוב ל-30 שנות-עבודה משותפות.

"עזוב. הסכסוך המיותר עם מנחם נלעס עד דק".

אתה לא אחראי?

"אתה יודע שהוא סיבך את קנון ואותי בחוזים חתומים להפקתם של 46 סרטים חדשים בשנה אחת? 46 סרטים בשנה! המשמעות היא כמעט כל שבוע סרט חדש. רצתי כמו עכבר מסומם מבנק לבנק כדי להשיג את הכסף. בסוף אותה שנה אמרתי, די, עד כאן. היום, כשאני מסתכל על הימים ההם, אני לא מבין איך עמדתי בעומס, איך לא נשחקתי בלחץ. הייתי מטורף".

איך קנון הגדולה נפלה, אם מספרים עליכם שנהגתם לבדוק כל הוצאה, עד הקבלות הכי קטנות?

"איזה קשקוש. איפה שמעת את השטות הזו? אלה סיפורים שמנחם הפיץ בעיתונים. תגיד לי אתה, כשמנהלים אימפריה של מיליארד דולר, יש לך זמן לבדוק קבלות?"

אבל נפלתם, זו עובדה. היום, במבט לאחור, יש לך הסבר?

"הכול מאלוהים".

סליחה?

"אני יהודי מאמין. לא שומר מצוות, אבל מאמין בדרכי שלי. הכול מאלוהים. זה ההסבר שלי".

סרטים של "פיין שמקרים"

גלובוס אינו אוהב לשמוע ביקורת. יחסו לתקשורת מסויג, והוא מתראיין לעתים רחוקות. גם בפעמים הספורות שהוא חורג ממנהגו, הוא עושה זאת רק בעניינים שוטפים, משתמש בעיתונאים כמנוף לקידום עסקיו, ואינו מדבר על עניינים אישיים. הוא גם לעולם לא יופיע בתוכנית-אירוח בטלוויזיה, אף שכמה מהמראיינים והעוסקים בתחום הם חבריו האישיים - דן ומירי שילון למשל, וכמוהם גם מנכ"ל טלעד עוזי פלד ומנכ"ל חברת החדשות שלום קיטל. גם מרבית הראיונות מצולמים באולפנים שבבעלותו, בנווה-אילן או באולפני תל-אביב, ליד כיכר דיזנגוף.

התקשורת מצדה, בעיקר כתבי רכילות וקולנוע, מפשפשת בנישואיו השלישיים ללאה לב, לאחר נישואי-בזק לגיסתה הזמרת עדנה לב, נהנית לתאר בנימה לעגנית את המסיבות המפוארות ועתירות המוזמנים שבני-הזוג גלובוס עורכים באהבה זה לזה, ובעיקר בזה לאיכותם של הסרטים וסרטי הטלוויזיה שהוא מפיק.

"מישהו זוכר את כל הסרטים הישראליים האומללים שנעשו במרוצת השנים לטובת כל ה'פיין שמקרים'?", שואל גלובוס. "דווקא סרטי הבורקס, במרכאות כפולות, שמנחם ואני עשינו, הפכו היום לסרטי קאלט. יוצרים ישראלים עדיין חושבים בטעות שהם עושים סרטים בעבור עצמם, חבריהם, או - מה שלא פחות גרוע - לטובת מבקרי קולנוע. הם לא מבינים שהלקוח האמיתי שלהם הוא הקהל. ברגע שיפנימו את זה, יהיו על הסוס.

"חוץ מזה, אני חושב שיותר מדי קרנות ממשלתיות נותנות יותר מדי כסף ליותר מדי סרטים. לו המפיקים היו מסכנים יותר כסף פרטי, הם לא היו נכשלים בקלות כזאת. המשקיעים הפרטיים לא היו נותנים להם לעשות סרטים מופרכים, שאיש אינו רוצה לראות".

בעבר תיארת איך חיזרת על פתחי המפיצים, ששבו ודחו אותך. יוצרים ישראלים מספרים שאתה עושה היום להם ולסרטיהם בדיוק מה שעוללו לך לפני 30 שנה, והדלת שלך נעולה בפניהם.

"שקר וכזב. אין אחד שמפרגן יותר ממני לסרטים ישראליים. אני מוכן להקרין באולמות שלי כל סרט ישראלי. הנה, ראיתי לא מזמן סרט ישראלי נפלא שלא אני הפקתי, 'חתונה מאוחרת', הרמתי טלפון למפיק שלו, מרק רוזנבאום, ואמרתי 'מברוק'".

אם אני לא טועה, את הסרט הזה דווקא סירבת להקרין אצלך.

"גם אני שמעתי על-כך בדיעבד. היתה אי-הבנה. נכון שהם פנו אליי, אבל לא ממש אליי, אלא לאיזו פקידה שלנו שבינתיים פוטרה, ובטעות גמורה קיבלו תשובה שלילית, שאני מצטער עליה עד היום".

בהמתנה ליזם הערבי הראשון

משרדו של גלובוס, בחלקו האחורי של קולנוע תל-אביב ז"ל, צנוע למדי, והפריטים הבולטים בו הם מקלט טלוויזיה וכרזות של סרטים. עובדיו, רובם צעירים ועל-כך גאוותו, מכונסים במשרדים זעירים, כמעט גומחות. "בקרוב המשרדים המיושנים האלה ייהרסו ונקים אחרים במקומם", הוא אומר.

התכנון שלו הוא הריסת בית-הקולנוע שבבעלותו, ובנייה של בית-דירות חדיש, שבו יהיו בעיקר דירות קטנות, שישמשו אוכלוסייה תל-אביבית בוגרת ללא ילדים. החלטתו לקחת שותפים ולחלק סיכונים בפרויקט הנדל"ן הזה היא ביטוי נוסף לזהירות העסקית המופלגת שגלובוס החדש נוקט בה.

בעבודה הוא אינו קורא תסריטים וגם לא ניירות-עבודה. עזבו אותו מבירוקרטיה, יש לו די עובדים שיעשו זאת במקומו. חומר הקריאה הכי מלבב בעיניו מונח מדי בוקר על שולחנו, טרם בואו. אלה הם תדפיסי מחשב ובהם טורי מספרים אין-סופיים. מדובר בדוח יומי, המצביע על התפוסה בכל אחד מ-140 בתי-הקולנוע שלו.

וכך נפתח הבוקר שלו: אצבעו משוטטת מבית-קולנוע לבית-קולנוע, עיניו בולעות את הנתונים בצמא. למראית-עין הם אינם מרשימים: כאן 5 צופים, שם 25, והנה גם 0 צופים בהקרנת אחר-הצהריים. אבל הסך-הכול מצטבר, לדבריו, לנתונים מרשימים.

הישראלים הולכים לקולנוע בעידן הרב-ערוצי, כשמצב-הרוח האישי על הפנים?

"יותר מתמיד. אין כמו קולנוע להשכיח צרות ודאגות. הקולנוע תמיד פורח בזמנים קשים. בתי-הקולנוע שלנו בקניון מלחה בירושלים הם סיפור הצלחה ארצי, תפוסה גבוהה ביותר, גם בימים של פיגועים קשים באזור".

גם כשמחירי הכרטיסים, 31 שקל, הפסיקו להיחשב עממיים?

"כרטיס ב-31 שקל יקר בעיניך? אנחנו בין הזולים בעולם".

אולי זו הסיבה לכך שאתה "קורע" אותנו עם מחירי הפופקורן והשתייה.

"הפופקורן באמת מהווה הכנסה משלימה הכרחית. אחרת, תתפלא, לא היינו יכולים להתקיים".

בתי-הקולנוע שלך פזורים מקריית-שמונה ועד אילת, כולל בשטחים, באריאל, אבל אין אף אולם קולנוע ביישוב ערבי. זו החרמה מודעת או מקרה?

"חרם? קשקוש. השיקולים שלי עסקיים טהורים. הערבים דווקא אוהבים קולנוע. אני מחכה ליזם הראשון שיאמר לי שהוא בונה קניון ברמה ביישוב ערבי, ומראש אני אומר לך שאני נכנס אליו עם בתי-קולנוע".

חצי מיליון דולר מסך אחד היתרונות הגדולים באחזקתה של רשת בתי-הקולנוע, גם אם רווחיה צנועים, הוא תזרים המזומנים היומי שהיא מניבה. מרבית ההוצאות הכבדות נעשות באשראי ארוך-טווח (העברת אחוזים ממכירת כרטיסים לחברות ההפצה בחו"ל, התחשבנויות עם בעלי הקניונים), ואילו חלק הארי מההכנסות (כרטיסים, מזנונים) הוא במזומן, וזה מאפשר מימון זמין ונוח לשאר העסקים. "הכסף המזומן משמש להנעת שאר העסקים, והוא חוסך תלות יקרה בבנק", אומרים מומחים במימון.

רובם המכריע של בתי-הקולנוע של גלובוס ממוקמים בקניונים, על בסיס של חכירה ארוכת-שנים. לכל בית-קולנוע כמה מסכים, שעליהם מוקרנים סרטים שונים. לפי תפיסתו השיווקית של גלובוס, ככל שיש יותר מסכים, כך עולה האטרקטיביות של בית-הקולנוע בעיני הצופים. הכמות עושה איכות, סבור גלובוס. התשלום לבעל הקניון הוא לפי 12%-10% מהמחזור, או -15 30 דולר למ"ר (תלוי ביישוב ובמרכזיותו של הקניון), לפי הגבוה מביניהם. עלות ההקמה של כל "מסך" כחצי מיליון דולר.

בגללך אין יותר בתי-קולנוע ייחודיים. כולם נראים אותו דבר.

"זה מה שהולך היום: בתי-קולנוע פונקציונליים, עם הצעקה האחרונה בתמונה ובקול".

בילדותי הלכתי לבתי-קולנוע גם לפי האולם, לא רק הסרט.

"גם אני מתגעגע לבית-הקולנוע 'אורות' של אבי, בקריות. מה אני יכול לעשות. אבל היום בונים בתי-קולנוע ייחודיים. בקרוב נבנה ברחובות בית-קולנוע ייחודי, עם שולחנות ומלצרים שיגישו משקאות בזמן ההקרנה".

גלובוס גא באוסו-בוקו ובדגים בנוסח איטלקי שהוא מכין במו-ידיו, ללא ספרי מתכונים. את התבלינים ועשבי התיבול הוא רוכש בגיחותיו (הלא-רבות) לחו"ל. יש לו, לדבריו, חיך רגיש וזיכרון מעולה לפרטים, והוא מסוגל לשחזר ולמחזר במטבח ביתו ארוחה נפלאה שסעד במסעדת-גורמה.

לאחרונה הוא מנסה להיגמל מעבודה בימי שישי. כדי שלא להתפתות הוא מתעורר ביום זה מוקדם מהרגיל ומשתלט על המטבח. עמידה במשך שעות אחדות מול סירים רוחשים ותנורים לוהטים "עושה לו את זה". הוא עצמו בדיאטה, שגזרו עליו הרופאים מאז שחלה במחלה קשה והבריא ממנה, ונזהר מלטרוף את תבשיליו. הנהנים העיקריים מכך הם משפחתו המורחבת וכמה ידידים אישיים. ביבי ושרה נתניהו למשל.

"מדהים איך יורם הפך לאיש משפחה", אומר עובד ותיק בגלובוס גרופ. "כל הלו"ז העסקי שלו נקבע לפי לאה, אשתו. האיש הזה, שהפיק במו-ידיו יותר סרטים מכל אחד בארץ, מתחשב בדעתה ובטעמה כאילו היא המומחית הגדולה ובעלת הניסיון. בדיונים עסקיים אפשר לשמוע אותו אומר, 'לאה אמרה, לאה חושבת'.

"ממבט ראשון הם דביקים, כמו זוג מתחיל בראשית דרכו. אבל אני מכיר אותו שנים ומלא קנאה. לאה עשתה לו רק טוב. נכון שהיא מעצבנת לפעמים עם השטיקים שלה, ועם נימה דעתנית של 'בעלת-הבית', אבל היא באמת מתוקה להפליא, בעלת לב זהב וטעם אמנותי לא רע, שהסדרה 'סיטי טאוור' (שעליה היא חתומה), אינה מעידה בהכרח על יכולותיה".

מכר של גלובוס טוען שהשפעתה של לאה עליו מורגשת בכל תחומי החיים. הוא אינו יוצא בלעדיה, וגם לארוחת-עסקים שגרתית יגיע לרוב בחברתה. במקביל חוסלו כמעט כליל "ארוחות החינם", שבמשך שנים היו תו-ההיכר של גלובוס, שאירח בארץ ובחו"ל המוני חברים-לרגע וחברים למקצוע כיד המלך. הם טסו על חשבונו, אכלו בחברתו במסעדות-פאר, וידעו שבסיומן ינפנף למלצר בסימן "הכול עליי".

לאה חיסלה את הנוהג הזה, ולא נראה שגלובוס מצטער על-כך. "היא הביאה איתה כנדוניה ניחוחות של בית, ובשביל טיפוס כמו יורם זה כאילו הורידה למענו את השמים. זר לא יבין זאת. כל הזמן שופטים את הצלחותיו או כישלונותיו לפי עשייתו המקצועית. שוכחים שהוא מזמן רואה את הדברים אחרת: יש לו בית, ילדיו שוב איתו, ארבעה נכדים, הוא חי בארץ ולא באמריקה השנואה, עושה קולנוע וטלוויזיה כמו שהוא אוהב, יש לו ולבני-משפחתו יותר כסף משאי-פעם יוכלו לבזבז. אז מה הפלא שהוא מאושר עד הגג ושם פס על כל העולם, כולל על חברים שלו כביכול, שפעם ליקקו לו את היד והיו נהנים להשמיץ אותו".

נעשה הרבה כסף בערוץ החדשות

נותרו לך חברים אישיים מהימים ההם, בהוליווד?

"כן, אבל לא על בסיס יומי: פיי דאנוויי, ז'אן פול ואן-דם, סילבסטר סטלון, סטיבן ספילברג. הייתי אצלו בבית. בנאדם פשוט, אנושי, נעים-שיחה, לא מחזיק מעצמו".

אתה צופה בערוץ 10?

"קצת, מסקרנות".

יש לך הסבר לכישלונו, לפחות מבחינת הרייטינג הנמוך להפליא?

"אסור לקטול אותו מהר מדי. יש לתת לו לפחות שלושה חודשים, לפני שעושים שינויים הכרחיים. אני רק אומר שצריך לחשוב אך ורק על הקהל, ולתת אך ורק מה שהוא רוצה לקבל".

בחינת לוח-השידורים שלהם מעידה שזה בדיוק מה שהם עושים, ובכל-זאת זה לא עובד.

"לא רוצה לחלק עצות, אבל זה לא מה שהם עושים, וחבל. הם גם אינם ערוכים לשדר שבעה ימים בשבוע, וזה מורגש היטב".

בעבר, יחד עם קבוצתו של בני גאון ואחרים, תכננתם לגשת למכרז לערוץ, וברגע האחרון קיבלתם רגליים קרות. מה נודע לך אז שלא היה ידוע למתחרים האחרים?

"שיהיה קשה לעשות ממנו כסף".

ומערוץ החדשות העתידי תעשה כסף?

"כן, והרבה. מוקדם בהרבה לעומת התחזיות הכי אופטימיות. אני מעריך שכבר מתום השנה הראשונה".

למה אתה לא עושה סרטים על החיים העכשוויים בארץ, למשל האינתיפאדה?

"כי לסרט מצליח חייב להיות הפי-אנד. ואני לא רואה כרגע שום הפי-אנד במצב. דווקא על ימי קום המדינה הייתי רוצה לעשות יותר סרטים. למשל על אלטלנה. אבל גם לפרשה הזו לא היה הפי-אנד, ובינינו, מי יבוא לראות סרט על אלטלנה".

לסילבסטר סטלון שילמתם פעם 12 מיליון דולר בעבור השתתפותו בסרט שלכם. איך זה לחתום על צ'ק כזה?

"תענוג. קולנוע הוא עניין של כוכבים. בזכותם הקהל נוהר. בישראל של היום כמעט שאין סרטים קופתיים, כי אין כוכבים גדולים מושכי-קהל".

איבגי לא מושך קהל?

"הוא שחקן מצוין, אבל לא מושך קהל".

כמה שחקן ישראלי מצוין מסוגו של איבגי מרוויח בסרט מקומי?

"לא יותר מ-75 אלף דולר".

סרטים ופופקורן, בזה אני מומחה

גם בישראל של אמצע שנות ה-90, לאחר ששב מובס מהוליווד, לא ליקק גלובוס דבש. הוא הפסיד מיליוני שקלים במרכז השעשועים גלובוס-לנד שהקים על שטח של 6,000 מ"ר במבואות חיפה, עד שנאלץ לסגור אותו.

הלקח?

"ניסיתי בטעות גמורה להיות גם בעליהן של המסעדות שבניתי שם. גנבו אותי. הייתי נאיבי, תמים".

אתה? נאיבי?

"מי אני בכלל? אני יודע לעשות סרטים ולמכור פופקורן. זו המומחיות שלי. ברגע שאני חורג ממנה - אני חוטף". ֲ

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988