ידיים של קילר

סיפור הברית שביקש ארגון הלח"י לכרות עם גרמניה הנאצית הוא עובדה היסטורית, העולה בדרך-כלל כשרוצים להזהיר מפני הימין הקיצוני. בועז אפלבאום צירף אותה לרשימת המלאי כשניתח את דמותו של ראש הממשלה יצחק שמיר, בספרו "בית-ספר לראשי ממשלה". כעת משמשת לו הפרשה כהשראה לרומן בלשי שכתב, "שקיעה אדומה" (הוצאת ביתן). בן-דמותו של שמיר מעורב אצלו במעשה בגידה ובטבח שעשו גרמנים נאצים באנשי הגנה בחיפה של שנות ה-30. את שמיר הכיר אפלבאום מקרוב, כששימש ראש לשכתו של ראש ממשלת הרוטציה, שמעון פרס.

הפרשייה ההיסטורית מתייחסת לפגישה שקיימו אנשי לח"י בשנת 1941 עם נציגים נאצים בטורקיה, ובה הציעו להם שיתוף-פעולה במעשי חבלה וטרור נגד הבריטים שנואי-נפשם. "בתזכירים שלהם לגרמנים", אומר אפלבאום, "אנשי לח"י מציינים את המלחמה שלהם ביהודים הסוציאליסטים, ולכן בניתי בספר את הטבח שהם עושים באנשי ההגנה".

אפלבאום תמה היום איך זה שבן-גוריון החמיץ את ההזדמנות להיפרע מחבורת הרוויזיוניסטים ולא לתבוע אותם על סמך חוק עשיית דין עם הנאצים ועוזריהם, "שהגיש לו את הראשים שלהם על טס. אבל הוא בחר לגייס את שמיר למוסד. שאלתי את מאיר עמית איך יכול דבר כזה להתרחש, שהמוסד משמש בית-ספר לתיקון מידות. התחושה שלי היא שבן-גוריון פשוט רצה לפלג את האופוזיציה הימנית. הוא החשיב את היכולת הארגונית של שמיר וזלזל בבגין, ולכן עקר את שמיר מהימין וקלט אותו במוסד. זה היה שיקול פוליטי קר, על-פני התלהבות של עשיית דין בתנועת גרילה".

אפלבאום הוקסם ממה שהוא רואה כדמותו האפלה של שמיר ("ראית איזה ידיים יש לו? של קילר, ענקיות, לא פרופורציונליות"), מיכולת הריכוז והנחישות שלו. על היחסים איתו, לאפלבאום יש רק מילים טובות. עם כניסת פרס למשרד ראש-הממשלה, זוכר אפלבאום, שמיר ישב איתו וסיכם, כמו מפא"יניק, על ניפוי כל אנשי המנגנון שהספיק לשתול במשרד בשנה שעשה שם מאז התפטרות בגין. שמיר, זוכר אפלבאום, גם הסכים לחייב את קופת הליכוד בכל הטיסות הפנים-ארציות שעשה במסוקים במהלך מערכת הבחירות. "לא ראינו אצל ביבי יושר כזה, ולא בטוח שבזמן אהוד, וגם כעת בתקופת אריק, מקפידים על כך".

על הקשר הנאצי של המחתרת היהודית, הוא מודה, לא שאל את שמיר מעולם. "אני חושב שצריך לערוך היום משפט של כבוד, בלי לאלץ ישיש בן 86 להגיע לבית-דין כלשהו. אבל צריך להיפרע מהחבורה הזאת רטרואקטיבית. זה יגרום לנו להרגיש יותר טוב".