תלישותו מושכת אהבה

מעין מסע התבגרות של שתי נערות, שזה עתה סיימו ללמוד ואין להן מושג מה לעשות בחייהן, עד שהן פוגשות את סימור, הבודד והביישן.

אורי קליין ("הארץ") מוצא שבירץ', ששיחקה ב"אמריקן ביוטי" את בתם של קווין ספייסי ואנט בנינג, מגלמת כאן "דמות דומה". אלא ששם היה לה תפקיד משני, ואילו הפעם העולם כולו מונח על כתפיה הצעירות והיא "עומדת במשימה בהצלחה מרשימה".

הסרט (הפתעה נעימה), מתאר יחסים שמתפתחים בין אניד לבין סימור, שעיקר עניינו "בחיים הוא אוסף תקליטי הבלוז והג'ז הנדירים שלו". תלישותו מושכת את אניד והיחסים בין השניים הופכים למעין "ברית בין אאוטסיידרים, ואולי אפילו אהבה". אבל היחסים האלה מערערים את החברות בין אניד לרבקה, ותהליך התפרקות הקשר ביניהן הוא אחד מהגורמים שמעניקים לו "מידה של רצינות וכובד ראש, שהיא נדירה בקומדיות הרבות על מתבגרים והתבגרות בשנים האחרונות".

זהו "סרט ראוי", ש"מבחין במגוחך ובגרוטסקי, אבל גם נענה לפתוס, שטוען את המציאות האנושית" שבו. מה שקורה בין סימור לאניד הוא "אחד מסיפורי האהבה הבוגרים והנוגעים ביותר ללב שנראו על בד הקולנוע האמריקני זה זמן רב". בהקשר הזה קליין מחמיא גם להופעתו של בושמי, "שחקן משונה לפעמים, שעושה בסרטו של זוויגוף תפקיד מרוסן ועדין".

יאיר רוה ("העיר") סבור, שזה סרט "מוצלח" ו"חריג בנוף הקולנועי האמריקני, יש בו גלריית דמויות כתובה היטב ומקורית למדי, הוא מלוהק נפלא ושחקניו מבצעים את עבודתם באנושיות רבה. ובכל זאת, זהו סרט שלא מצליח להלהיב".

מבחינת העלילה והתסריט, זו "יצירת מופת קטנה, עמוסת אבחנות שנונות על החיים". מבחינת הבימוי, "סרט צבעוני יותר, טיפה מלוקק יותר ובהחלט מודע לעצמו יותר, היה מעביר את עולמה של אניד באופן מוחשי יותר. הוא גם היה מכין את הקרקע לסוף האמביוולנטי והמטאפורי".

יקיר אלקריב ("עיתון תל-אביב"), לא מתלהב. "אם יש בסרט הדי-משמים הזה איזה גילוי חדש", הוא כותב, "הרי שמדובר בסקרלט ג'ונסון הצעירה והיפה, שנראה שקורצה מחומרים של כוכבות קולנוע אמיתיות". פרט לה ו"למשחק משובח כרגיל של בושמי, והופעת אורח מרנינה של איליאנה דגלאס כמורה נודניקית לאמנות, נדמה שקשה לתאר סרט נעורים שולי וזניח יותר".

דבורית שרגל ("רייטינג") מציינת, ש"הקסם הגדול של הסרט הוא העיבוד שנעשה לו מהקומיקס". הסרט יוצר "עיר דמיונית, צבעונית, הזויה, לא אמיתית", בדומה לזה שמתוארת ב"אמלי", אבל בניגוד ל"אמלי" הסרט הזה מצליח להיות כמעט היפריאליסטי, על אף קומיקסיותו וססגוניותו". פרט לכך, זהו "העיבוד הכי אנושי שנעשה לקומיקס". היא חותמת בחמישה כוכבים ובלרוץ ולראות.

בקיצור: סרט מרגש ועדין, אחת ההפתעות הנעימות של העונה, אבל יש גם מי שלא מצא בו כלום.