לא קלה דרכנו, בלעדייך

אני לא יודע מה אתם חושבים על "הבורגנים". אבל טוב או רע, סדרת-הדגל של הערוץ השני תיזכר לנצח, כנראה, קודם-כול בשל השיר ההוא של רוטבליט ויזהר אשדות, שדני בסן פעם ביצע, וכעת הוא משובץ איפשהו בפרק האחרון. את "דרכנו" - שיר אהבה שכתב רוטבליט לאשתו המנוחה, ומבצעות שתי שחקניות מהסדרה, שרית וינו אלעד וחני פירסטנברג - קשה שלא להכיר, לנוכח ההשמעות המרובות של השיר. מאז "בלעדייך" ("אני חצי בן-אדם") לא היה שלאגר מקומי היסטרי בממדים שכאלה.

20 אלף עותקים של הסינגל כבר נחטפו מדוכני הסופר-פארם. מי יודע כמה לא-חוקיים הלכו בשווקים. ועכשיו, הד ארצי, בצעד מסחרי מובן בהחלט, מוציאים בזריזות את דיסק פסקול הסדרה.

קובי בן עטר, היועץ המוסיקלי של הבורגנים, ערך אותו, ואפילו שזה אוסף שירים, שבסך-הכול צריך לגבות סדרת פריים-טיים ביום שישי בערב, יש כאן חתיכת עבודה מבריקה.

המפתח של פסקול הבורגנים, כפי שמסופר בחלקו הראשון של דיסק האוסף, הוא שירי פופ מערביים עם ניחוח ים-תיכוני. זה יושב מצוין על הטיפוסים היענו אינטיליגנטים ואנינים, ומ'זה חלשים ואבודים, שמככבים בסדרה.

וזה יושב נהדר כאוסף חורפי, עצבובי ותל-אביבי - לייט בנשמתו, משיר הנושא, Ne Me Quitte Pas של פאודל, דרך Alone Again Or של Love האגדית, ו-Beautiful People, הנהדר של מלאני, שאני לא בטוח שאפשר בכלל היום להשיג בחנויות התקליטים דברים שלה.

ועם מלאני אנחנו מגיעים למצווה ממש, שאוסף הבורגנים, רב-מכר מטורף בפוטנציה, הולך לעשות. המצווה ממוקמת, באופן סכמטי, בחלקו השני של הדיסק, בואך "דרכנו" המסיים, שמחזיק כמה מהסינגר-סונגרייטרס והשירים הכי מוחקים שהיו אי-פעם - Day Is Done של ניק דרייק, 1903 Dayton Ohio של רנדי ניומן, The Long Honeymoon של אלביס קוסטלו. כאלה.

עכשיו אלה שירים באמת נורא נורא יפים, שאף בן-אדם עם לב לא יגיד להם לא. להביא אותם לבית של עשר, עשרים, שלושים אלף איש ואשה חפצי "דרכנו", זה בפירוש יפה.

ובחיאת, אוהבי מוסיקה ישראלית, שימו לב בדרך לשיר החדש של ג'וני שועלי, שרץ עכשיו ברדיו. איזה שיר מדהים.

ואם במצב-הרוח החורפי, המובס והמבורגן של הזמן הזה, הבה נתעגמם לנו על הדיסק החדש והיפה של הופ סנדובל - Bavarian Fruit Bread.

הדיסק הזה היה יכול להיות פסקול מושלם של הבורגנים, אם הסדרה היתה נעשית בסן-פרנסיסקו ומתעדת את מעגל חייהם הסגור, הכל-כך עצוב ואבוד, של האנשים בשכונה הכי בת-מזל שם.

או שמא האלבום הראשון של הופ סנדובל והוורם אינבנשנס הוא החלום שגיבורי הבורגנים שלנו אינם מעיזים לקוות אפילו - שקט, אסתטי עד קצות הציפורניים וטבול באהבה עדינה ובכישוף דק ושאנן.

הופ סנדובל היתה החצי הנשי של הצמד הפסיכדלי הלילי "מאזי סטאר". על הקול והמראה הילדי האניגמטי שלה והגיטרה המעופפת, העצלה, של בעלה, דייוויד רובאק, והחצי-תוף שליווה לעתים מאחור, מאזי סטאר נשמעו לאורך כמה אלבומים כמו מנגנים שוב ושוב את חצי השיר הלא-גמור הכי יפה של הוולווט אנדרגראונד.

השותפות החדשה של סנדובל עם קולם או'קיוסויג, איש הבלאדי ולנטיין לשעבר, והוורם אינבנשנס הנפלאה שלו, הולידה עד כה שיר מקסים אחד, At The Doorway Again, ואת התקליט החדש הזה, שעוטף במגוון משכר של צבעי מים את הקול המהפנט הזה שלה.

כך או כך, Bavarian Fruit Bread הוא עדיין תקליט שמתכתב קודם-כול עם אוהדי ג'ון קייל, ניקו וממשיכי דרכם. לילי, חרישי, אקוסטי ומעופף כמו המלאכים ממש, התקליט החדש של הופ סנדובל והוורם אינבנשנס היה, לפחות בשבילי ולפחות הלילה, בריחה גדולה ממש. הרבה יותר טוב מאלכוהול וביסלי. קצת פחות טוב משבוע באמסטרדם. לילה טוב.