ארי, ארי,אולי תציל את בוב

"חמש עשרה הדקות" המטאפוריות של ארי בן-מנשה מלאו עוד לפני עשר שנים. איש המוסד לשעבר רב עם ממשלת ישראל, רב עם ממשלת ארה"ב (עמד בה למשפט, וגם זוכה), רב אפילו עם ממשלת אוסטרליה (וגורש ממנה). ואו-אז, אחרי שהושלמה מיכסת אור הזרקורים שלו, הוא היה רשאי לסגת אל הדימדומים, שבהם בילה את רוב בגרותו.

אבל ארי בן מנשה הוא עכשיו גיבור-משנה בדרמה חדשה ולא כל-כך מתקבלת על הדעת: הקרב על זימבאבווה. הוא נעשה שותף לדבר עבירה - או, לפי דעתו, שליח-מצווה - של אחד השליטים הפחות-פופולריים בעולם: הנשיא הזקן רוברט מוגאבה, מהפכן מרקסיסטי-לניניסטי, הרוצה מאוד - זאת אומרת, מאוד-מאוד - לחזור ולהיבחר בעוד עשרה ימים לתקופת כהונה נוספת.

בגיל 78, מוגאבה הוא זקן נשיאי אפריקה, מושל ביד רמה זה 22 שנה, ומעורר עליו איבה גלויה מצד רוב העולם החיצון. רוב העולם, חוץ מארי בן מנשה. ומי יודע, יכול להיות שבן מנשה דווקא יספיק למוגאבה.

הסיפור הזה הוא כל-כך משונה, עד שאין כלל צורך להוסיף לו סופרלטיבים. ממה נפשך, סוכן ישראלי לשעבר, שמילא תפקיד כלשהו בפרשת איראן והקונטראס בשנות ה-80, השמיע אחר-כך שורה של האשמות סנסציוניות על פעולות הריגול של ישראל ושל ארה"ב (שמעולם לא אומתו), מוצא את עצמו עכשיו בעין הסערה בין נהר הלימפופו לנהר הזאמבזי. גורלה של זימבאבווה נשמע לא כל-כך חשוב, חוץ מזה שהיא מאיימת עכשיו על יציבותה של אפריקה הדרומית כולה, ואפריקה הדרומית היא טוענת רצינית לתואר "האיזור האומלל ביותר בעולם".

"הסוכן השמאלני" של המוסד

בן מנשה, יליד איראן, בן להורים יהודיים מעיראק, חניך של בתי ספר אמריקניים, השתקע ב-1993 במונטריאול. בשנים האחרונות הוא הנשיא של חברת ייעוץ, הנקראת "דיקנס אנד מאדסון". בראיון טלפוני ארוך הוא סירב אתמול להגיד אם הוא ייסד את החברה, או אפילו כמה זמן היא קיימת. הוא היה מוכן לעומת זאת להגיד, שהחברה מספקת שירותים לשורה של ארצות בעולם, רבות מהן באפריקה. לא, הוא לא ינקוב בשמותיהן.

בסתיו שעבר, "באוקטובר, או נובמבר, כבר אינני זוכר בדיוק", התקשר אתו מנהיג האופוזיציה בזימבאבווה, מורגן צוואנגיראי, וביקש את עזרתו. איזו עזרה בדיוק? עד מהרה התחוור לבן מנשה, שצוואנגיראי רוצה לחולל הפיכה צבאית, ו"לחסל" את הנשיא מוגאבה. צוואנגיראי המסכן, מכל אנשי הבטחון הישראליים בפנסיה, המציעים את עצמם למכירה, היה עליו לבחור דווקא בזה, שחשב את מוגאבה לידיד נפש.

"האיש המשכיל ביותר שפגשתי בחיי", אמר לי בן מנשה על נשיא זימבאבווה. הוא נפגש אתו בפעם הראשונה, לדבריו, עוד באמצע שנות ה-80. ב-1986, זימבאבווה אירחה את ועידת המדינות הבלתי מזדהות, פורום שאז עדיין נודעה לו חשיבות כלשהי.

ישראל, שבאותו הזמן היתה מגורשת מרוב חלקי אפריקה, היתה להוטה למצוא ערוץ-קשר אל מוגאבה. נשיא זימבאבווה לא סבל את ישראל, בין השאר בגלל התפקיד המפוקפק שהיא מילאה בהארכת שלטון המיעוט הלבן בדרום אפריקה. המוסד, לפי בן מנשה, החליט לשלוח אותו להארארה. מדוע אותו? "הם ידעו, שאני שמאלני", הוא אומר. הוא צוחק, כאשר אני שואל אותו אם הוא היה ראש הדסק השמאלני במוסד, או אם הוא גויס למוסד בגלל דעותיו הפוליטיות. הוא רק מזכיר לי, שאביו בילה חלק ניכר ממלחמת העולם השניה בבריה"מ של סטאלין.

כך או כך, בן מנשה הגיע להארארה, והגיע אל מוגאבה, ונפשו נקשרה בו בעבותות של ידידות ושל הערצה. "מוגאבה אוהב מאוד יהודים", הוא מגלה, וממהר לסייג, "יהודים, לא ישראלים". איך זה? "היה לו נסיון טוב מאוד עם יהודים באפריקה הדרומית", הוא אומר, ומתכוון ליהודים שמילאו תפקידים בולטים בתנועת השחרור בדרום אפריקה, בייחוד בצמרת המפלגה הקומוניסטית הלא-חוקית של הימים ההם.

מאז, בן מנשה עשה מפעם לפעם שירותים בשביל מוגאבה, אם כי הוא מסרב בהחלט לגלות את אופיים. כשאני שואל אותו אם אלה היו שירותים בטחוניים - כל-כך הרבה ישראלים מיוצאי הצבא ושירותי הבטחון סיפקו שירותים כאלה לשליטים אפריקניים - הוא משיב בתוקף שבשום פנים לא, רק שירותי ייעוץ ושתדלנות.

"הוא מטומטם"

כאשר צוואנגיראי בא אליו, לא היה לבן מנשה קשר חוזי עם זימבאבווה. הקשר הזה ניתן לו רק בחודש ינואר השנה, חודש לאחר שהוא המציא לשירותי הבטחון של מוגאבה קלטת וידיאו מרעישה: היא הראתה - כך טען - את צוואנגיראי משוחח בגלוי על הפלת מוגאבה ועל חיסולו הפיזי. השיחה התקיימה במשרדי "דיקנס אנד מאדסון" במונטריאול ב-4 בדצמבר. בן מנשה מאשר, שהוא עידכן את מוגאבה על כל מהלך שיחותיו עם צוואנגיראי.

השיחה המוקלטת נשאה אופי של חקירה. בן מנשה ואחד משותפיו הציגו שאלות ספציפיות, ומשכו את צוואנגיראי אל המלכודת. איך הצליח הטוען לנשיאות ליפול אל תוכה? הבי.בי.סי הציג לבן מנשה את השאלה הזו שלשום. פניו של בן מנשה התעוו בהבעה של בוז תהומי, והוא סינן, "הוא (צוואנגיראי) מטומטם".

בן מנשה הדליף את הקלטת לתחנת טלוויזיה באוסטרליה. אוסטרליה אינה בדיוק יעד טבעי במלחמה על דעת הקהל הבין-לאומית, אבל בימי הכפר הגלובלי הכל עובר. אפילו תחנת טלוויזיה בקטאר היתה יכולה לשמש אותו. האוסטרלים שידרו ב-13 בפברואר, ומעט מעט גם שאר העולם התחיל לצפות (את תעתיק השידור אפשר לקרוא באתר הרשת של האוסטרלים, sbs.com.au/dateline).

צוואנגיראי הכחיש "מכל וכל". זאת אומרת, הוא אומנם היה אצל בן מנשה במשרד (מה שחוזר ומעמיד בספק את תבונתו הטבעית), אבל הוא רצה רק שירותי שתדלנות. כאשר בן מנשה ושותפו התחילו לדבר על חיסול מוגאבה, "קמתי ויצאתי", טוען צוואנגיראי.

איכות הקלטת כל-כך ירודה, עד שאי אפשר לזהות אל-נכון איש מן הנראים בה. הקולות נשמעים בבירור, לעומת זאת, ואומנם נראה שאחד מהם הוא קולו של צוואנגיראי. אבל ארגון למעקב אחר המדיה בזימבאבווה, שבחן את הקלטת, טוען כי היא נערכה, לפעמים בגסות. בן מנשה מכחיש, ומציע למסור את הקלטת לידי מומחים. לשלטונות זימבאבווה היא הספיקה: תחנת הטלוויזיה הממלכתית שידרה את מלוא הקלטת, 35 דקות, והעניקה לצוואנגיראי 15 שניות להגיב.

בתחילת השבוע זומן צוואנגיראי לתחנת משטרה, הואשם בבגידה, ודרכונו הופקע. איש לא ייגע בו בימים הבאים - אומר בן מנשה - אבל הוא יעמוד למשפט אחרי הבחירות.

לבן מנשה אין כל ספק, שמוגאבה ינצח בבחירות. הוא ראה את הסקרים הפנימיים של מפלגת השלטון, Zanu-PF (זה שמה עוד מזמן שהיתה תנועת גרילה, בשנות ה-60 וה-70). הם מראים יתרון מוחץ למוגאבה. עיתונים זרים אינם מסכימים. שורה של עיתונים בריטיים ואמריקניים כתבו השבוע, כי סקרים מראים דווקא את ההיפך: שאילו הבחירות היו נערכות עכשיו, צוואנגיראי היה מביס את מוגאבה.

לפי אחד העיתונים, ה"טיימס" של לונדון, מוגאבה המודאג אפילו עשה הכנות להימלט לחו"ל אם יובס. מסוק מחכה לו 24 שעות ביממה, מטוס ממתין על מסלול ההמראה, האשה והילדים מוכנים - צריך רק לבחור מקום גלות. לפי ה"טיימס", נשיא ניגריה פנה אל צוואנגיראי, וביקש ממנו להבטיח שיחוס על חייו של מוגאבה. צוואנגיראי נתן את דברתו, אם כי הזהיר שלא ירשה למוגאבה להימלט עם "כל הכסף שגנב".

מילושביץ'? צ'אושסקו?

ה"טיימס" אינו מזהה את מקור הידיעה המפולפלת הזו, וקשה להחליט אם היא חלק ממלחמת עצבים, או ממסע דיסאינפורמציה, או אולי היא אמת צרופה. הייתכן שהעם של זימבאבווה מכין לנשיא הזקן אותה הפתעה, שהכינו הסרבים לסלובודן מילושביץ'? אין כלל ספק, שמוגאבה עקב יפה אחרי המאורעות בסרביה.

לנפילת רודנויות קומוניסטיות במזרח אירופה היתה השפעה בלתי רגילה על מהלך הפוליטיקה האפריקנית ב-12 השנה האחרונות. למאורעות כמו נפילת צ'אושסקו ברומניה, בסוף 1989, אפשר לייחס שורה של מהפכים פוליטיים באפריקה, אשר שמו קץ למשטרים חד-מפלגתיים רבי-שנים. מוגאבה עצמו היה קרוב כחוט השערה לאבד את השלטון לפני שנתיים, כאשר האופוזיציה כמעט ניצחה בבחירות לפרלמנט. למען האמת, רבים סבורים שהיא ניצחה, אבל מוגאבה גנב ממנה את הנצחון.

מוגאבה הוא אחרון המרקסיסטים-לניניסטים באפריקה. לפנים, חלק ניכר מן היבשת ניהלה פלירט גלוי עם בריה"מ ועם הקומוניזם. דפוסים סובייטיים הועתקו בכל רחבי היבשת, בחינת אלטרנטיבה מהוגנת למורשת השנואה של הקולוניאליזם המערבי. אצל מוגאבה, הדפוסים האלה שרירים וקיימים: למפלגתו יש "פוליטביורו" (ממש כפי שהיה למפלגות הקומוניסטיות), יש "ועד מרכזי", יש ארגונים "עממיים", ולשמותיהם של חברי המפלגה - כולל הנשיא עצמו - נוסף תמיד התואר "חבר" (אם כי זה כשלעצמו קיים גם במקומות אחרים, למשל בדרום אפריקה).

מוגאבה היה מלוחמי השחרור רבי התהילה ביותר באפריקה. הוא ישב תקופה ממושכת בכלא של משטר המיעוט הלבן, אשר גנב את זימבאבווה (היא היתה ידועה אז בשמה הקולוניאלי "רודזיה"), פשוטו כמשמעו, בין השנים 1978-1965. מוגאבה נחל נצחון מוחץ בבחירות החופשיות הראשונות, בשנת 1980, ותחילה היה נדמה שהוא מציע ענף זית. אבל האימפולס הלוחמני שלו גבר על הפייסנות.

חוסר סובלנותו כלפי יריבים פוליטיים הוא שם דבר, ומוגאבה הודיע בגלוי על רצונו להפוך את זימבאבווה למדינה חד-מפלגתית. אילמלא התמוטט הגוש הסובייטי, ואילמלא התחילה חד-מפלגתיות לצאת מן האופנה, אלנכון הוא היה מוציא לפועל את כוונותיו.

אבל כוונה אחרת הוא התחיל להוציא לפועל לפני שלוש שנים: הפקעה אלימה של אדמות חקלאיות מידי חוואים לבנים. קצת קשה להכחיש שלזימבאבווה יש בעיה אגררית. 4,000 לבנים החזיקו את מיטב האדמות החקלאיות, בארץ של 11 מיליון בני אדם ויותר, שרובם מתגוררים באזורים כפריים, ותלויים בחקלאות לשיורם.

הלבנים הרעים לא היו בעצם כל-כך רעים: הם העניקו לזימבאבווה עודפי מזון, שהיו קנאת היבשת כולה. מוגאבה הפך את הרפורמות לקרדום פוליטי, אמצעי של גיוס, הסתה ודיסקרדיטציה של יריביו. הוא הטיל על בריטניה, לשעבר הגבירה הקולוניאלית, את האחריות לבעיית הקרקעות, והכריז כי היא-היא הצריכה לפצות את הלבנים על ההפקעות, לא ממשלתו. מוגאבה עודד פלישה מסיבית לחוות הלבנים, שהניבה ונדליזם ורצח.

יפסיד? שאלה אקדמית

שיטות הפעולה של מוגאבה, הן נגד הלבנים והן נגד יריביו הפוליטיים מבין השחורים, עוררו התנגדות גוברת מצד העולם החיצון. את ההתנגדות הבריטית הוא ביטל בחמת זעם, וייחס אותה ל"גזענות". בתחילת החודש, האיחוד האירופי הטיל עליו עיצומים, וארה"ב הצטרפה כעבור כמה ימים. גם ידידיו ושותפיו משכבר הימים בדרום אפריקה, כולל הנשיא תאבו מ'בקי, חורקים שיניים. משקיפים דרום אפריקניים, שיצאו לזימבאבווה לעקוב אחרי מהלך מערכת הבחירות, שלחו בימים האחרונים דיווחים קודרים על גילויי אלימות מצד מפלגת השלטון נגד האופוזיציה.

באפריקה הדרומית, החרדה מפני מה שיקרה בימים הבאים בזימבאבווה אינה קשורה רק בצורך לכבד את רצון הבוחר. הרבה יותר מזה היא קשורה בחשש מפני אי-יציבות באיזור כולו. כאשר אפריקה הדרומית לוחמת מלחמת מאסף נגד מגיפת האיידס (בזימבאבווה, רבע האוכלוסיה הבוגרת נושאים את הנגיף), היא זקוקה עד ייאוש להשקעות זרות. משקיעים אינם אוהבים אפילו רמזים של אי-יציבות - ישראל יכולה עכשיו להעיד - והם יפנו למקום אחר, אם החוק והסדר בזימבאבווה יתמוטטו, אם המוני פליטים ינוסו ממנה, או אם הרעיון של "מלחמת שחרור חדשה נגד הלבנים" יתפשט לדרום אפריקה.

ארי בן מנשה הוא רק הערת שוליים בהגדה לבית זימבאבווה, אם גם הערה מעניינת. "לא הייתי רוצה להגיד, שידיה של הממשלה נקיות לחלוטין", הוא אומר, "אבל היא עשתה סדר בביתה, והיא נתונה להתקפה לא-לגיטימית". הוא היה בהארארה השבוע, ומסר עדות בבית משפט בדיון מוקדם על עניינו של מנהיג האופוזיציה צוואנגיראי. הוא אמר, שעיין בראיות "מדהימות" על היקף קשריו של צוואנגיראי עם גורמים זרים. "אחרי הבחירות יהיה משפט, ואז תוכל לשמוע הכל", הוא אומר.

אחר כך, בן מנשה מוסיף הזהרה בעלת צלילים מבשרי רעות. אילו צוואנגיראי היה מחולל הפיכה, הוא אומר, "היה מרחץ דמים. יש לך מצד אחד צבא, ושירותי בטחון, וארגון נוער של Zanu-PF"... הוא אינו משלים את המשפט, הוא גם אינו צריך. זה בדיוק החשש, המדריך עכשיו את כל מי שעוקבים אחרי זימבאבווה. משטר מוגאבה חמוש מכף רגל ועד ראש, ובחודשים האחרונים הוא הקים מיליציה של צעירים מובטלים ובעלי השכלה מוגבלת, המרוכזים במחנות, וממתינים לקריאה. מה יקרה אם מוגאבה יפסיד? האם הארגונים האלה ירשו לו להפסיד?

שאלה אקדמית, אומר בן מנשה, זה לא יקרה לעולם.

כתובת הדואר האלקטרונית של יואב קרני היא karny@bellatlantic.net