לאזרח מן השורה, המושג הפקעת מקרקעין מתפרש בדרך כלל כלקיחת המקרקעין שבבעלות
האזרח והפיכתו למקרקעין לצורכי ציבור. כמו כן רבים סוברים, כי גוף כמו מינהל
מקרקעי ישראל, שמנהל אדמות שבבעלות מדינת ישראל, רשות הפיתוח וקרן קיימת לישראל,
מפקיע אדמות לטובתו. סברה זו אינה נכונה ואינה מדויקת, באשר מינהל מקרקעי ישראל
איננו גוף מפקיע וגם לא מתכנן של המדינה. מי שעוסק בתכנון אלו גופי תכנון כגון
ועדות מקומיות לתכנון ובנייה, ועדות מחוזיות לתכנון ולבנייה ובראשן מועצה ארצית
לתכנון ובנייה.
אמנם נכון לומר, כי מינהל מקרקעי ישראל, כמייצג הבעלים העיקרי של האדמות במדינת
ישראל (כ-92% מהמקרקעין בישראל מנוהלים על-ידו) מעורב מאוד ואף יוזם מאוד תכנון
ופיתוח המקרקעין, אך הסמכות לאשר או לא לאשר תוכנית כלשהי אינה בסמכות המינהל,
אלא בסמכות ועדות התכנון.
כך גם לגבי הפקעה. לא פעם המוסד התכנוני, בעיקר המוניציפלי (רשות מקומית) מחליט,
כי קרקע כלשהי חיונית עבורה להקמת מבנה ציבורי או למימוש מטרה ציבורית. כשקרקע
היא בבעלות פרטית, ההפקעה היא אפשרית ומתבצעת לפי ההליכים הקבועים לכך בחוק
התכנון והבנייה ובפקודת (הרכישה) לצורכי ציבור ועל-ידי חוקי הפקעה אחרים.
נשאלת השאלה: כאשר המקרקעין בבעלות מדינת ישראל, האם מוסד תכנוני יכול להפקיע
אדמה כזו מהמדינה ולרשום אותה על שם הרשות המקומית?
השאלה מתעוררת לאור העובדה, כי חוק יסוד מקרקעי ישראל אוסר העברת בעלות במקרקעין
אלו, בין במכר, בין בדרך אחרת, למעט מקרים חריגים שנקבע בחוק מקרקעי ישראל,
כאשר ה"הפקעה" אינה מנויה ברשימת חריגים אלו.
שאלה מעין זו נידונה לאחרונה בפני השופט ד"ר דן ביין בעניין עת"מ (חיפה) 391/01
מדינת ישראל נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה מורדות הכרמל ועיריית טירת הכרמל.
בעניין טירת הכרמל, הוועדה המקומית הפקיעה מקרקעין שבבעלות רשות הפיתוח ושעל
חלק ממנה היה ממוקם מבנה ששימש את משטרת ישראל. הוועדה הפקיעה בשנת 1999 את
החלקה, והמדינה עתרה בעתירה מנהלית להצהיר, כי ההפקעה בטלה.
שלושה נימוקים עיקריים היו בידי המדינה בעתירתה. האחד, כי ממילא החלקה משמשת
לצורך ציבורי (משטרה) ועל כן אין צורך בביצוע הפקעה; שנית, היו פגמים בהליך
ההפקעה; שלישית, הפקעת מקרקעין שבבעלות המדינה או רשות הפיתוח, נוגדת את חוק
היסוד ועל כן בטלה. המשיבות ביקשו לדחות את העתירה מטעמים עניינים וכן מטעמי
שיהוי בהגשת העתירה.
השופט ביין קיבל את העתירה והחליט, כי אמנם ההפקעה בטלה. ראשית כל, השופט ביין
דחה את הטענה של השיהוי, באשר קבע, כי "כאשר העתירה מכוונת כנגד החלטה שלטונית
שניתנה בחוסר סמכות, אין זה ראוי כי שיהוי ישמש מחסום בפני בית המשפט להיזקק
לעתירה".
ולגופו של עניין, השופט ביין קבע, כי הבסיס לדיון הוא סעיף 189 לחוק התכנון
והבנייה הקובע:
"הוועדה המקומית רשאית, בכל עת לאחר תחילת תקפה של תוכנית מתאר מקומית או של
תוכנית מפורטת, להפקיע מקרקעין בתחום התוכנית, כשהפקעתם דרושה - לדעת הוועדה
המחוזית - למטרה ציבורית שלה נועדו בתוכנית האמורה, והיא חייבת לעשות כן אם
הוועדה המחוזית, לאחר התייעצות איתה, דרשה זאת ממנה; אם בתוכנית כאמור נועדו
המקרקעין להפקעה, אין ההפקעה טעונה הסכמת הוועדה המחוזית".
השופט ביין בוחן את השאלה, אם סעיף 189 משאיר שיקול דעת לוועדה מקומית לבצע
את ההפקעה הלכה למעשה אם לאו?
בעניין זה השופט ביין מזכיר גם את ההנחיה של היועץ המשפטי לממשלה שפורסמה בשעתו,
לפיה אין לוועדות מקומיות סמכות להפקיע את הבעלות במקרקעין אלו, וסמכות כזו
ניתנת במקרים חריגים לוועדה מחוזית בלבד.
יודגש, כי בעוד שוועדה מקומית לתכנון ולבנייה פועלת משיקולים יותר מוניציפליים
מקומיים, הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, הכפופה למשרד הפנים, אמורה לבחון
את התוכניות בהיבטים לאומים וממלכתיים יותר.
במקרה של טירת הכרמל, תוכנית ההפקעה אמנם אושרה על-ידי ועדה מחוזית, אך לדעת
השופט ביין, לוועדה המקומית היתה הסמכות להחליט לבצע את ההפקעה בפועל, קרי,
לרשום את המקרקעין על שמה, והחלטה כזו חייבת להיות בהתאם ל"מתחם הסבירות" ורק
אם ההפקעה דרושה למטרה שלה נועדה.
במקרה של טירת הכרמל, השופט ביין מגיע למסקנה, כי ממילא החלקה משמשת את המשטרה,
וממילא הצורך הציבורי מגיע לסיפוקו, ולכן אין נחיצות בביצוע ההפקעה כולה.
השופט ביין אמנם לא נכנס לשאלה אם ניתן להפקיע מקרקעי ישראל, אך באמרות אגב
הוא מביע עמדה, לפיה אין לאפשר מצב שכל רשות מקומית תחליט על דעת עצמה להפקיע
אדמות לאום מבלי ששיקולים לאומיים כנגד עיניה, בשעה שרק המדינה ורשויות המדינה
(להבדיל מרשויות מקומיות) יש להן הראיה הלאומית והסמכות להחליט על כך.
בעניין זה השופט ביין למעשה ממשיך את פסק הדין המפורסם "שבילי", בו נקבע בשעתו,
כי אין להעביר בעלות במקרקעי ישראל על דרך של התיישנות, וזאת מתוך מגמה לא
לאפשר הפיכת קרקע לאום לקרקעות פרטיות בניגוד לחוק יסוד מקרקעי ישראל.
הכותב מתמחה בדיני מקרקעין, תכנון ובנייה וממ"י וגם אדריכל.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
