האם רואים באופק את סיומה של מלחמת האזרחים באנגולה?

מול חופה של אנגולה שבדרום-מערב אפריקה, בעומקים של עד 2,000 מטרים, מצויים שדות נפט עשירים ביותר, שעד כה פותחו רק מקצתם. כיום הם מניבים כ-650,000 חביות ליום, או יותר מ-30 מיליון טונה בשנה, ולדעת מומחים אפשר לשלש כמות זו תוך עשור ולהפוך את אנגולה למעצמת הנפט המובילה ביבשת, לפני ניגריה ולוב.

זאת בהנחה שהמדינה, השסועה זה שנים במלחמת אזרחים אכזרית, תגיע סוף-סוף אל השלווה ואל המנוחה. הסיכויים לכך גברו לאחרונה, עם מותו של מנהיג המורדים, יונס סאווימבי.

ממשלת אנגולה הפיקה אשתקד כ-4.5 מיליארד דולר מיצוא הנפט, בעוד שהכנסותיה של תנועת המורדים אוניט"ה, שבראשה עמד סאווימבי, מהמסחר הבלתי-חוקי ביהלומים, שגם הם מצויים במדינה בשפע, היו רק 100 עד 200 מיליון דולר.

הנפט מהווה כ-90% מהכנסות המדינה, ומניחים כי ימשוך אליו בעשור הקרוב זרם הכנסות של 3.5 מיליארד דולר לשנה. אם כך אמנם יקרה, תהיה אנגולה מן המשקים בעלי הצמיחה המהירה ביותר באפריקה.

אבל בינתיים אנגולה היא אחת המדינות העניות בעולם. לפי מדד ההתפתחות האנושית של האו"ם, היא נמצאת במקום ה-160 בין 174 מדינות. כשליש מתינוקותיה מתים בטרם הגיעם לגיל 5.

שלטונות לואנדה תולים את האשמה בסאווימבי, שבחודש שעבר נורה למוות על-ידי צבא הממשלה. הנשיא אדוארדו דוס סנטוש אמנם קרא עתה לאוניט"ה להניח את נשקה ולסיים בכך את מלחמת האזרחים רבת השנים.

אלא שלמען האמת, לא מפלגת מפל"א, השלטת במדינה מאז קבלת העצמאות ב-1975, ולא חוגי הצבא, אינם מעוניינים ממש בהשכנת שלום, כי הם "מסתדרים" יפה מאוד עם המלחמה והאנרכיה, כפי שטוען ג'קי קילירס מן המכון הדרום-אפריקני למחקרי צבא שבפרטוריה, בירת דרום אפריקה.

מלחמת האזרחים באנגולה היא ברובה מלחמה "מופרטת". האספקה לצבא הממשלה מתנהלת על-ידי חברה פרטית, קומפניה אנגולאנה דה דיסטריבויקאו אלימנטר, הרשומה באיי הבתולה שבהודו המערבית. חברה זו פועלת מצד אחד להחלפת נפט בנשק (עסקאות ברטר - המערכת), ומצד שני להוצאת סכומי כסף גדולים מאנגולה. סוד גלוי הוא, שהנשיא משכן את עתודות הנפט של ארצו למשך שנים רבות כדי לרכוש ציוד צבאי נוסף למלחמה במורדים.

חברות הנפט הבינלאומיות שלשלו בשנת 1999 קרוב למיליארד דולר לקופתה של ממשלת לואנדה, תמורת קבלת זיכיונות לחיפושי נפט מול חופי המדינה, ומעריכים כי כמחצית מסכום זה הוקצה למלחמה במורדים. הסכום הנותר, כמעט 500 מיליון דולר, אינם רשומים בתקציב המדינה, אבל לא קשה לנחש מה עלה בגורלם. למשל, אשתקד הוקצו יותר כספים לרכישת מכוניות עבור שרי הממשלה, מאשר למערכות הבריאות והחינוך של המדינה.