הפסנתרן, גילארד לרנר, מערער בעליון על דחיית תביעתו בסך 1.2 מיליון ש' מערוץ 1

לרנר, המייצג את עצמו, טוען בערעור, כי השופטת שטרנברג-אליעז טעתה כאשר בבדיקה אם היווה הפרסום בכללותו לשון הרע, היא השתמשה באמות מידה ערכיות של חופש ביטוי מזה, והזכות לכבוד ולשם טוב מזה.

לדבריו, צריכה הבדיקה להיעשות לגבי הגדרת חוק איסור לשון הרע, באופן נטול פניות ונטול מוטיבציות, לא לטובת המפרסם ולא לטובת הנפגע.

בתביעה שהגיש לבית המשפט המחוזי, אומר לרנר, כי חמישה ימים לפני קונצרט אותו תיכנן בהיכל התרבות, ב-1996, שודרו בערוץ הראשון שתי כתבות, שבהן כונה "מגלומן" ו"נסיך הפסנתרים". בכתבה אמר המנחה, דוד ויצטום, לגבי נגינתו של לרנר: "לשיפוטכם, נסיך או צפרדע, היו אתם הקובעים".

לרנר טוען בערעור, כי באמצעות הופעתו בטלוויזיה ביקש לרפא את פצעיו לאחר פרסום כתבה ב"ידיעות אחרונות", בה תואר כדמות דמיונית מגלומנית, מעוותת, מגוחכת, מרוסקת, מפוקפקת ובלתי אמינה. אלא שבמקום להשיג את האמור, נוצר רושם כללי שלילי מהכתבה, המהווה לגביו פרסום לשון הרע.

לדבריו, שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע, כי הצופה ייטה לייחס חשיבות לתיאור המחמיא של הנגינה, והביטוי "מגלומן", המתייחס למסע הפרסום, יאבד מעוקצו.

עוד נאמר, כי הביטוי "התרסקות", אשר השופטת קבעה שאין בו כדי עלבון או השפלה, משמעותו לגבי אמן - קץ לקריירה שלו תוך נפילה לבור עמוק, ללא יכולת לשוב ולשקמה. (ע.א 1620/02).