בין גאווה להתנצלות

לפעמים, מהנה לראות ענקים רועדים מפחד. טקס האוסקר ה-74, ששודר הלילה בערוץ הסרטים, נפתח בנאום מליצי ודביק של טום קרוז - נער הפוסטר של הוליווד - ששאל בסופה של שנה רוויית טרור, שבה ירד גרף המבקרים בבתי הקולנוע באמריקה, את השאלה ששואלת כל תעשיית הסרטים: למה אנחנו פה בכלל? למה אנשים עדיין הולכים לקולנוע? מה הם מוצאים בנו?

התשובה של קרוז, שנאמרה תוך שכנוע עצמי עמוק, היתה כי הקולנוע גורם לנו להתרגש ולא להרגיש לבד. הקהל כמובן מחא כפיים, אבל ניכר היה כי גם הוא לא השתכנע שזה נכון. נראה כי בשנה האחרונה, האמריקנים הלכו לקולנוע רק אם לא היה להם מה לראות בטלוויזיה - וזו סיפקה להם אירועים גדולים יותר ממה שיוכל הקולנוע להמציא אי פעם.

מכיוון שזהו המצב, נע הערב כולו בין גאווה מודגשת להתנצלות בפני המציאות. עם זאת, פרסים חייבים לחלק, ואם הוליווד מתעקשת, אין סיבה שאנחנו בברומדיה ננהג אחרת.

פרס הזוכים הנכונים של הערב: "מולן רוז'" לוקח פרס מהמוצדקים בתולדות האוסקרים על עיצוב אמנותי; ג'ניפר קונלי - אוסקר משנה על "נפלאות התבונה"; עקיבא גולדסמן מקבל את פרס התסריט על אותו סרט; ורנדי ניומן לוקח אוסקר ראשון אחרי 16 מועמדויות על שיר הנושא מ"מפלצות בע"מ".

פרס הזוכים בטעות: ג'ים ברוטבנט הולך הביתה עם אוסקר משנה על "איריס" ("סרט שגרם אפילו לאינגמר ברגמן דיכאון", סיכמה המנחה וופי גולדברג); דנזל וושינגטון זוכה בפרס השחקן על "יום אימונים מסוכן" - סרט שעף מהמסכים בארה"ב אחרי חודש; ורוברט אלטמן מנגב עוד ביצה שהשליכה הוליווד בפרצופו, בזמן שהעניקה את פרס הבמאי לרון האוורד על "נפלאות התבונה".

פרס הרגע המרגש: אלי מקגרו וראיין אונייל צועדים יד ביד לבמה להעניק פרס אלוהים-זוכר-למה, כשברקע מתנגנת הנעימה מ"סיפור אהבה". אתמול (א') נכתב בעיתון, שאוניל מתמודד עם לוקמיה סופנית. באוסקר הבא עלול הקטע הזה להיות מוקרן בסרטון לזכר נפטרי השנה החולפת.

הרגע המפתיע: כל רגע שבו וופי גולדברג זרקה בדיחה שגם עבדה; הרגע שבו "אמלי" הפסיד את פרס הסרט הזר ל"שטח הפקר" היגוסלבי; והרגע שבו עלה לבמה וודי אלן, שהחליט לוותר על ההחרמה הקבועה את הטקס, לטובת קטע מחווה לניו-יורק והסרטים בהם כיכבה.

וכמובן, פרס התלבושת: כן, זה לא תפקידו המסורתי של המדור, אבל אין מה לעשות - לא היינו עושים את עבודתנו נאמנה, אם לא היינו מדווחים מי לבשה מה. ובכן, עקב "המצב", נראה שבנות הוליווד הגיעו להחלטה קולקטיבית לוותר על מחשופים, שמלות שסעים תמוהות ופריזורות בלתי אפשריות. במקום לשאול שמלות של ורסצ'ה וג'ון גליאנו, הן פשטו על ארונות הבגדים של הדודות שלהן.

בלטו רק קמרון דיאז שבאה בקימונו; גוונית' פלאטרו שהגיעה בחולצה שקופה שאפילו נערות עובדות היו קוראות לה "זנותית"; ווופי גולדברג שנחתה לתוך האולם בתלבושת א-לה "מולן רוז'" - שנראתה כמו הכלאה בין החליפה של ברברלה, לזאת עם נוצות התוכים של דנה אינטרנשיונל. אם אתם רוצים סיבה אחת לראות את הטקס המקוצר שישודר מחר, זו הסיבה. יותר מזה, אין.

(ראה גם "נתח שוק", עמ' 76).