נתיב נוסף במחירה של פחית צבע

לאחר שקבלני המדידות סיימו את מדידת התוואי המיועד להרחבת הנתיב השלישי במעלה שער הגיא אשר בדרך מספר 1 הידועה ככביש תל-אביב-ירושלים, וסימונו בסרט ירוק בוהק, למרבה האירוניה, הגיע תורם של עורכי הדין להתכתש בין כתלי בתי המשפט, האם בכלל מותר למע"ץ לפעול ברצועת זכויות הדרך, או שהיא מחויבת בתסקיר השפעה על הסביבה, ככל יזם אחר, במיוחד כזה הבא לפעול בשטחים הבאים לנגוס בשטחי גן לאומי מוכרז הרי יהודה.

כל העולה ירושליימה, או היורד ממנה בדרך המלך בואכה שער הגיא, ער בוודאי לפקקי התנועה הגודשים עורק תחבורה חיוני זה כמעט מדי יום ביומו: בין אם כתוצאה מהתאונה התורנית, או פשוט כתוצאה מתנועה איטית במיוחד של רכב חורג נושא מנוף, גורר ציוד כבד או סתם מטען של אבנים קדושות.

כך או אחרת, שני נתיבים המתפתלים בינות לרכס השיירות מדרום ושלוחת המשלטים מצפון אין ביכולתם להעביר עוד ברווחה תנועה יומית של יותר מ-49 אלף כלי רכב.

לפיכך, התקבלה ההחלטה הנבונה והנכונה כשלעצמה להוסיף במעלה שער הגיא נתיב שלישי, אשר יאפשר תוספת קיבולת נומינלית של 50% על הקיבולת הנוכחית של הדרך, בכל כיוון.

אין עוררין על חיוניות קביעה תכנונית זו. השאלה הנשאלת, מדוע זה לפתוח בעבודות עפר אדירות ממדים אשר תהפוכנה עקוב למישור, ותיצורנה מחשופי סלע כעורים לגובה של עשרות מטרים, בשעה שהפתרון הפשוט הזול הנוח, ובעיקר הטבעי, מונח כמטבע ממש מתחת לפנס: דרושה רק חלוקה שונה של השטח הסלול ממילא, אולי בתוספות זעירות ממדים פה ושם - רק על-ידי ביטול השוליים מימין ומשמאל.

כל נוסע בכבישיהן של מדינות אירופה שם בוודאי לב לעובדה הבולטת של היעדר שוליים, אפילו במרבית הכבישים המהירים. העשבייה הצומחת בכתפי הדרך ממש נושקת את הנתיב הקיצוני מימין, כאשר הנתיב השמאלי נושק גדרות הפרדה צנועים ממתכת (מי בכלל זקוק להפרדה הכבדה של גדר "ניו ג'רסי" היצוקה מבטון מזוין?).

כך או כך, מטר וחצי עד שני מטרים מימין, ומטר בממוצע משמאל, נותנים יחדיו את הנתיב הנוסף. כל שדרוש עתה הוא פח צבע לצביעה מחודשת של שולי הדרך ופסי ההפרדה בין הנתיבים עצמם; על מנת לאפשר עצירת חירום בטוחה של רכב פגום יש להכשיר כל 1 ק"מ בעלייה, וכל 2 ק"מ במורד, מפרץ שיאפשר עמידה של משאית מורכבת שהתקלקלה. למותר לציין, כי מפרץ זה יוכל לשרת את כל סוגי הרכב הנזקקים לעצירת חירום מחמת קלקול או תקלה.

אין מדובר ברעיון חדש. הוא עלה כבר בעשרות הזדמנויות, ובכל פעם נתקל בחומה בצורה של קואליציית המתנגדים המורכבת ממתכנני הדרכים, ממומחי התחבורה של מע"ץ ומשרד התחבורה, ואיך לא - מקבלני הביצוע.

לכל הנזכרים לעיל עניין אחד והוא: לתכנן, לפרוץ ולסלול. הם יאמרו שהרעיון של ביטול השוליים הוא רעיון נפל קטלני, אשר מוריד את הפרמטרים הבטיחותיים של הכביש, וזה הרי יעלה במחיר יקר של חיי אדם, שממילא נוהגים אנו בו זילות כאשר מדובר בתנועה בדרך.

כל אימת שנשמעים טיעונים מקצועיים כגון אלה נשאלת השאלה המתבקשת מאליה: האם בטיחות כבישי גרמניה, צרפת, איטליה ואוסטריה נופלת מרמת הבטיחות של דרכי ישראל? או שמא מהירות התנועה בארצות הללו נופלת מהמהירות המרבית המותרת לתנועה בישראל? ואם התשובה לשאלות אלה היא לאו, אז אולי בכל זאת אין ממש בטיעוני המתנגדים, והמניע האמיתי להתנגדותם נובע מחשש לפגיעה במקורות ההכנסה שלהם?

ועדיין לא עלה לדיון גורם היעילות הכלכלית של השקעות הון ציבורי בממדי עתק בתשתית הכבישים: אם בחלוקה שונה של השטח הסלול ניתן לקבל נתיב נוסף המהווה תוספת קיבולת של 50%, באופן מיידי, וללא כל שהות - במחירה של פחית צבע! ומה שווי שימור אופיו של הגן הלאומי שער הגיא, אשר נופי הבראשית שלו נפגעו ונפצעו כבר בשנים 1965-1962 עת הורחב לממדיו הנוכחיים? ומה שוויו של משך הזמן שייחסך מדי יום, והתאונות שתמנענה על-ידי מתן פתרון מיידי, לעומת התכתשויות משפטיות ארוכות שנים, שכל הליכי התכנון ההכנות והביצוע רק ישתרכו לאחריהן?

הכותב הוא יועץ כלכלי וסביבתי ומתכנן אורבני.