הבינלאומי למשכנתאות: החוזים שלנו אינם כוללים תנאים מקפחים

הבנק טוען, באמצעות עוה"ד זיו יעקבי ובנימין לוינבוק, כי השוני בין הצרכים של הלקוח לצרכים של הבנק אינו מלמד על יחסים א-סימטריים משמעותיים, כפי שטוען המפקח על הבנקים בבנק ישראל, יצחק טל.

הטענות נכללות בתשובת הבנק לבקשת טל לבטל תנאים מקפחים הקיימים, לטענתו, בחוזה שעליו מוחתמים לקוחות הבנק הנוטלים הלוואה.

לטענת הבנק, הלווה אינו מצוי בעמדת נחיתות בעניין יכולתו להתמקח על סעיפי החוזה, שכן בשנים האחרונות קיימת תחרות עזה בשוק המשכנתאות, שגדלה עם כניסתם של בנקים זרים לענף הבנקאות. "כושר המיקוח של לווים בתנאי השוק התחרותיים ברור וידוע", טוען הבנק.

למרות זאת, הבנק מוכן לקבל את עמדת טל בסעיפים רבים, לשנות ולמחוק חלקים משמעותיים בסעיפים אלה כדי לרצות את טל. ואילו בנוגע לסעיפים אחרים דוחה הבנק את טענות טל, ולעיתים מציע ניתוחים משלו לטענותיו.

בנוגע לסעיף שלפיו הלווה מחויב בתשלום עליית המדד, אך אם המדד יורד הוא איננו יכול ליהנות מכך, אומר הבנק כי כאשר ישנה ירידה במדד, פוחת סכום ההלוואה בהתאם למדד החדש עד לגובה תשלומי ההלוואה המקוריים.

לטענת הבנק, לא קיימת דרך הצמדה א-סימטרית, שכן ירידה במדד בהחלט יכולה להוביל לירידה בסכום ההלוואה. הבנק מציין, כי הוא מוסד כלכלי, אשר בין היתר מעמיד הלוואות מתוך ציפייה לרווח כלכלי. לפיכך, הבנק מבטיח את כספו מפני שינויים אינפלציוניים באמצעות הצמדת ההלוואה למדד. לדברי הבנק, העובדה שהוא תוחם רף תחתון לשחיקת כספו (עד לתשלומי ההלוואה המקוריים) היא לגיטימית והכרחית לשמירה על היציבות והוודאות במערכת הבנקאית. קבלת עמדת טל עלולה, לדבריו, להביא להפסדי הון של הבנק בשל שינויים במשק שאינם תלויים בו.

הבנק טוען, כי מוסדות בנקאיים, בניגוד ללווים, אינם צריכים לשאת בסיכונים אלה (מעבר לרף התחתון). לדבריהם, אלה כללי המשחק הבסיסיים ביחסים בין לווה למלווה, וכל ניסיון לסטות מכללי המשחק יוביל להעלאת אחוז הריבית על המשכנתאות, שכן לבנק אין אפשרות לצפות שינויים במדד לאורך שנים.

הבנק מציין, כי לווים שאינם רוצים לקחת הלוואות צמודות למדד, יכולים לקחת הלוואות מסוג אחר. עם זאת, העובדה שהבנק מסכים להעמיד הלוואות צמודות למדד מחייבת אותו באמצעי הגנה, שכוללים קביעת רף תחתון.

הבנק טוען עוד כי על-פי ההלכה, בית הדין לחוזים אחידים מנוע מלהתערב בעיסקאות כלכליות במהותן.

בעניין התשלומים הנלווים מציע הבנק נוסח חדש, שלפיו ההוצאות שיושתו על הלקוח יהיו ידועות וברורות, למעט הוצאות המוטלות על-פי החוק או הוצאות חיצוניות שיוטלו בעתיד על הבנק בקשר להסכם ההלוואה.

בעניין הסעיף המגביל את הקונה בהקניית זכויות בנכס הממושכן לאחרים, אומר הבנק כי הדרישה שלו היא הגיונית, לאור העובדה שהנכס ממושכן לטובת הבנק ומשמש כביטחון העיקרי להלוואה.

לטענת הבנק, פעולות כגון השכרת הנכס, החכרתו, העברתו לידי אחרים או הענקת זכויות בו לאחרים, פירושן פגיעה כלכלית או משפטית בנכס. לטענת הבנק, יש לזכור כי שיעבוד הנכס לבנק יוצר זכות קניינית של הבנק בנכס, ולכן לבנק יש אינטרס מובהק בנכס.

לטענת הבנק, התחייבות להימנע מביצוע דיספוזיציות בנכס ממושכן ללא הסכמת הנושה היא דבר שבשיגרה, ומטרתה להבטיח את האינטרסים של הצדדים לעיסקה. למעשה, אומר הבנק, הסעיף האמור הוא לטובת הלקוח ויש בו כדי להגן על הערבים של הלווה.

הבנק מציין, כי הוא אינו מונע מלווים, כפי שטוען טל, לבצע פעולות בסיסיות ופשוטות בנכס, וכי על הבנק חלה חובת תום הלב בנוגע לקיום חיוביו החוזיים. הבנק טוען, כי על-פי החוק, הוא מחויב לאשר ללקוחותיו להשכיר את הנכס בכפוף לקיום התנאים המקובלים בבנק.

עם זאת, מציין הבנק, להשכרת הנכס יש השפעות כלכליות. הבנק מתנה את השכרת הנכס, בין השאר, בכך שהוא לא יושכר בשכירות מוגנת, בכך שתקופת השכירות לא תעלה על שנתיים, ובכך שהנכס יושכר בתנאי השוק.

הבנק מוכן להשמיט מהחוזה את הסעיף המטיל על הלווה להתחייב להתגורר בנכס. עם זאת, הבנק עומד על הסעיפים המתייחסים להתרשלות הלווה בשמירה על תקינותו של הנכס, דבר המהווה פוטנציאל לנזק גדול ביותר לבנקף ללווה ולערבים. לטענת הבנק, שמירה על תקינות הנכס היא אינטרס עליון עבורו.

הבנק טוען עוד, כי הוא כפוף לחובת תום הלב בהפעילו סנקציות נגד לווה שאיננו עומד בתשלומים. לטענת הבנק, בפועל הוא אינו מעמיד הלוואות לפירעון מיידי בשל איחור לא משמעותי בקיום החיובים. לטענת הבנק, לא ניתן לקבוע מתי איחור בתשלומים הוא איחור משמעותי, ויש להשאיר קביעה זו לשיקול דעתו של הבנק.

הבנק מוכן לשנות את נוסח הסעיף, שלפיו הוא לא יהיה פטור מאחריות במקרים שבהם פעל לא נכון עקב רשלנות מצידו. עם זאת, הבנק עומד על הדרישה מהלווה להציג פוליסת ביטוח לנכס במועד חתימת ההסכם, דרישה שהיא הגיונית וסבירה. הבנק מוכן לשינוי הסעיף לגבי גובה הביטוח, כך שהלווה יתחייב לבטח את הנכס בכפוף להוראות בנק ישראל והחוק.

הבנק מסכים למחוק גם את הסעיף הנוגע לאפשרות שלו לפעול נגד הערבים מבלי שיצטרך להוכיח את החוב תחילה. עם זאת, הבנק עומד על הסעיף שמאפשר לו לדרוש מהערב את סכומי ההלוואה מבלי שיצטרך לממש בטחונות שניתנו לו על-ידי החייב. לדבריו, זוהי דרישה הגיונית, לגיטימית ומותרת על-פי החוק.

הבנק מבקש להותיר על כנה את האפשרות שניתנה לו בחוזה להעביר הלוואות לגופים אחרים. לטענתו, לעיתים בשל יחס הלימות הון, העברת תיקי הלוואות למוסד אחר היא פתרון יעיל ומקובל.

הבנק מבקש להשאיר על כנם סעיפים נוספים, שלדבריו נועדו להגן עליו במקרים של רמאות. בעניין פיגור בתשלומי הלוואות אומר הבנק, כי יש לפעול על-פי העיקרון הבסיסי, לפיו לווה המפגר בתשלומים מפר תנאי בסיסי בחוזה, ולכן הבנק זכאי לקבוע סנקציות נגד אי-עמידה בתשלומים, כגון קביעת הריבית בחשבון הפיגורים.

הבנק מוכן לשנות את החוזה כך שבמקרה כזה ניתן יהיה לחייב את הלווה עבור תקופת הפיגור בריבית בשיעור הכלכלי המירבי שיהיה נהוג בבנק באותה עת, או לחייב את הלווה עבור תקופת הפיגור בריבית פיגורים בשיעור החוקי המקסימלי, בתוספת הפרשי הצמדה לפי בחירת הבנק.

הבנק עומד על הסעיפים בחוזה הדנים בעילות להעמדת ההלוואה לפירעון מיידי. לדבריו, העילות סבירות, הגיוניות ומשרתות אינטרסים לגיטימיים של הבנק בהתחשב בטיב השירות שניתן. לווה שאיננו משתמש בכספי ההלוואה למטרה שלשמה ניתנה מסכן את כספי הבנק, את הערבים ואת עצמו.

בעניין דרישת טל כי הבנק יוכל לממש את האמצעים העומדים לרשותו רק במקרים שבהם מצטברים הפיגורים לסכום משמעותי, אומר הבנק כי "דרישה זו איננה מובנת לו". לדבריו, בנק איננו מוסד פילנטרופי, ולא קיימת כל הצדקה משפטית לתזה הגורסת כי על הבנק לחכות עד שהחובות יתפחו לסכומים משמעותיים. לכן, לדבריו, יש לבחון כל מקרה לגופו.

(ת.א. 8002/02).