שבעה כשלים מודיעיניים חמורים במבצע "חומת מגן"

1. היעדר מידע מוקדם על זהותם של יותר מ-100 מחבלים-מתאבדים שביצעו פיגועים בתחומי ישראל ובשטחים, או שהתכוונו לבצע פיגועים כאלה. הכשל המודיעיני חמור עוד יותר, שכן מאחורי כל מתאבד עומדים מגייס, משלח (לפחות אחד) ונהג, מה שמרחיב את מעגל שותפי-הסוד למאות.

2. כישלונות תכופים באספקת מידע חם ורלבנטי מהשטח בזמן קרבות "חומת מגן", לטובת כוחות צה"ל הלוחמים, על מיקומם של המחבלים הפלסטינים, בעיקר במחנה הפליטים של ג'נין. 3. בורות מוחלטת בעניין תעשיית הנשק בשטחים. גם רואי-השחורות הגדולים ביותר בקרב גורמי מודיעין ישראליים לא העריכו שהפלסטינים הצליחו לייצר או להבריח לשטחים, מתחת לחוטמם של צה"ל והשב"כ, מאות טונות של אמצעי-לחימה, ובהם כלי-נשק אישיים מסוגים שונים, תחמושת, רקטות מסוג קסאם וחומרי-נפץ.

השימוש במינוח "מעבדות נפץ" ממזער את התופעה. מדובר בתעשייה של ממש, המזכירה תעשיית נשק לגאלית של מדינה יותר מאשר קווי-ייצור מחתרתיים. התעשייה הזו כוללת, מלבד המחבלים והחמושים עצמם, בעלי-מקצועות רבים, כבכל תעשייה: מהנדסים, טכנאים, פועלי ייצור, ספקים של חומרי-גלם, מנהלי-חשבונות, נהגים, מחסנאים ומטווחי-אימונים.

4. מעל לכול מרחף כישלון הערכתי יסודי: בשנים האחרונות הגדיר המודיעין הישראלי את איראן, עיראק והחיזבאללה כציר הרשע, אשר מכיוונו צפויה סכנה מיידית ומוחשית. בשום אופן לא הפלסטינים שבשטחים. על-כן מרביתם המכריעה של המשאבים הכספיים והאנושיים תועלו לאיסוף מידע על אודות הנעשה שם. "אתה לא יכול לעפעף בבירה ערבית בלי שנקלוט אותך", השתחצן מקורב לקהיליית המודיעין. אז אולי יש ערים שהן כספר הפתוח, אבל ג'נין ושכם חתומות כספר נעול.

5. איש לא העריך מראש שהחמושים בשטחים יפגינו כושר-לחימה מעולה, יצר הישרדות, נחישות ותחכום, כפי שנתגלה בפועל.

6. ראש הממשלה אריאל שרון הורה על בידודו של ערפאת על-סמך הערכה שקיבל מגורמי מודיעין כי יו"ר הרשות הפלסטינית עשוי להישבר, ושלא כבעבר, כאשר היה במצבים קודמים, הוא עשוי להודיע על כניעה. בפועל, ערפאת 2002 מתפקד תחת לחץ כמו ב-1982 בלבנון וב-1970 בירדן.

7. לצה"ל הטכנולוגיה המודיעינית הטובה בעולם. כמה מיחידותיו אומנו לעקוב אחר הנעשה במרחק של עשרות-אלפי קילומטרים משטח מדינת ישראל. הטכנולוגיה הזו נתגלתה כמתוחכמת מדי לסוג הלחימה שכפו הפלסטינים על צה"ל. "לרוע המזל, הפלסטינים אינם יכולים להרשות לעצמם להחזיק טכנולוגיה מתוחכמת, מהסוג שצה"ל ערוך לעקוב אחריה", אמר השבוע גורם ביטחוני ציני ועייף.

השאלות הקשות הללו עלו עוד בטרם שככו קרבות חומת מגן. צוותים של השב"כ ואמ"ן, בשיתוף "לשעברים" למיניהם, שגויסו למשימה בכוח צו 8 או מרצון טוב, החלו לעסוק בבדק-בית ובבחינת הנסיבות שהביאו לכמה מהכשלים המודיעיניים הגדולים ביותר מאז מלחמת יום-הכיפורים. את העבודה מרכז בכיר בשב"כ, שדרגתו מקבילה לאלוף. ואפשר לשער שגם חמש השאלות הקשות הבאות כבר עומדות בפניו:

למה הם מתאבדים?

פסיכולוגים מהאקדמיה ומהשירות הרפואי, שלרובם לא היה בעבר קשר עם מערכת הביטחון, הוזמנו לחוות דעה בסוגייה שמטרידה מאוד אנשי מודיעין: למה המתאבדים מתאבדים.

אנשי הביטחון מקווים שאם יימצאו קווים משותפים כלשהם בין המתאבדים, השונים מאוד זה מזה, יקל לאתרם לפני שהם יוצאים למשימותיהם.

שני מפגשים מקצועיים כאלה כבר התקיימו. שניים נוספים יתקיימו החודש. בפני הפסיכולוגים הוצגו פרופילים אישיים מפורטים של רבים מהמתאבדים. הם נתבקשו למצוא קווי-דמיון בין הנערה המשכילה מדהיישה, שפוצצה עצמה במרכול בקריית-יובל, לבין הצעיר מג'נין שנשא תעודת-זהות ישראלית ופוצץ עצמו במלון פארק בנתניה בליל-הסדר. ובתווך כל האחרים. אנשי המקצוע התבקשו להתעלם מהגרסאות המקובלות בעניין המוטיבציה שמניעה את המתאבדים, כגון פנאטיות, הבטחה לכניסה בשערי גן-עדן וסכום הכסף הגדול (50-25 אלף דולר) המובטח, על-פי פרסומים, למשפחותיהם.

אחד ממשתתפי המפגש, ספקן במיוחד, אמר שזו הפעם הראשונה בקריירה המקצועית שלו שהוא מבין שבני-האדם לא נוצרו מקשה אחת ושהמוח המערבי שונה מהמוח המזרחי. כלומר, זר לא יבין זאת, ולא כל תופעה ניתן לנתח בכלים מערביים. אבל הצעה שהועלתה בחצי-פה, לזמן למפגשים גם אנשי מקצוע ערבים-ישראלים, נדחתה.

מי נותן את ההוראה?

צה"ל הודיע שהוא לכד מאות מבוקשים בפעולותיו בשטחים. סביר להניח שרובם תוחקרו לא רק על מעשיהם בעבר, אלא גם על תוכניותיהם לעתיד, שנגנזו בשלב זה.

שאלה שמציקה מאוד לגורמי ביטחון היא כיצד מתנהלת שרשרת הפיקוד: מי מגייס את המתאבד, מי מכשירו למשימתו, איך הוא מוסע למשימתו, ובעיקר - איך נבחרים היעד והעיתוי. כלומר: האם המקריות שולטת ביחידות המתאבדים, והם יוצאים למשימותיהם על-פי כושרם לבצע את הפעולה בזמן נתון, או שמדובר בתוכנית סדורה.

מה שניתן לומר הוא שהחומר שאספו עד כה גורמי הביטחון הפתיע אותם: הם לא העריכו עד כמה מערכת-המתאבדים משומנת.

היכן ייעצרו המתאבדים?

למרות שאירוע רודף אירוע, הפעילות במערכות המודיעין השונות נמשכת מסביב לשעון, וגם בעיצומה של הסערה הגדולה יש שם מי שמנסה לחזות את צעד הייאוש האולטימטיבי של ארגוני הטרור.

כבר ראינו מעשי התאבדות באוטובוסים, מסעדות, אזורים הומי-אדם ואולמות שמחה - וגם רצח של שר בממשלת ישראל. גורמים במערכת הביטחון מנסים "להיכנס לראשם" של הפלסטינים ולהעלות השערות מה ייחשב בעיניהם ברוב-ייאושם לשיא-ההצלחה.

הועלו השערות מסמרות-שיער. מדובר ביעדים רגישים, שמתאבד יכול להגיע אליהם בנקל, והנזק יהיה הרבה יותר מאשר מחיר דמים.

מי עיכב את תפיסתו של ברגותי?

הפה הגדול של ראש התנזים בגדה, מרואן ברגותי, נדם מאז החל מבצע חומת מגן. לא רק לישראלים הוא היה "חסר". גם אנשיו לא ידעו לאן נעלם מפקדם. האיש - שהודה באין-ספור ראיונות עיתונאיים, כולל לכלי-תקשורת ישראליים, כי ארגונו עומד מאחורי רבים ממעשי הפיגועים הקטלניים - נהנה בעבר מחסינות מפני "חיסולים ממוקדים" שונים. הנימוק: ברגותי הוא חבר המועצה הלאומית הפלסטינית וחבר במוסדות הרשות הפלסטינית, וחיסולו ייחשב לרצח פוליטי.

התמונה השתנתה. אלוף פיקוד המרכז, האלוף יצחק איתן, הודה בראשית הקרבות של חומת מגן שברגותי על הכוונת. מאז לא נראה ברגותי בשום מקום. אות-החיים האחרון ממנו היה שיחת טלפון שניהל איתו כתב של רשת הטלוויזיה אל-ג'זירה. עד שנודע על תפיסתו, יחד עם אחיינו, אחמד ברגותי, שגם הוא דמות מרכזית בתנזים. אז גם התברר שגורמי הביטחון לא הופתעו ממקום מחבואו.

אוסף של נסיבות מנע מצה"ל והשב"כ לטפל בברגותי קודם לכן. אפשר לומר שעמדתו של שר המשפטים, מאיר שטרית, שאין לחסל את האיש אלא להביאו למשפט בישראל או לגרשו, מצאה לה אוזן קשבת, והיא-היא נר לרגליהם.

מי מעביר מידע לפלסטינים?

בראשית השבוע שעבר מתח סגן השר לביטחון פנים, גדעון עזרא, ביקורת קשה על פוליטיקאים ישראלים מהשמאל, וטען שהם מעבירים מידע רגיש לפלסטינים. כצפוי, דבריו חוללו סערה.

עזרא שירת בשב"כ כ-30 שנה. תפקידו האחרון היה המשנה לראש השירות, בימיו של יעקב פרי. הוא פרש והצטרף לליכוד לאחר שנכזבה תקוותו לשמש ראש השב"כ, אך גם לאחר פרישתו נותרו לו שם לא-מעט חברים. רובם פקודים שלו לשעבר, החשים לויאליות כלפיו, ללא קשר לתפקידו ולשיוכו הפוליטי. את חלקם הוא פוגש בתוקף תפקידו כסגן-שר במשרד לביטחון פנים, את האחרים הוא פוגש באקראי במשכן הכנסת, כשהם באים לדווח לוועדת החוץ והביטחון או לוועדת המשנה המיוחדת לענייני מודיעין.

את דעתו על קשר של מידע חיוני בין פוליטיקאים אנשי שמאל לבין גורמים פלסטיניים הוא לא השמיע רק בפומבי, אלא גם באוזניהם של חבריו, והתפתח דיון. לא ברור אם היתה זו יוזמתו להעלות את הנושא, או דווקא יוזמתם.

מה שנכון הוא שהם אלה שהשמיעו באוזניו את הערכתם כי ייתכן שפוליטיקאים ישראלים העבירו מידע חיוני לפלסטינים. הם לא טענו כי מדובר בהעברת מידע במזיד, ובוודאי שלא בפעולת ריגול או בבגידה מכל סוג שהוא, אלא באספקת מידע מתוך גישה נאיבית, רצון להתחבב על הפלסטינים, יצר פטפטנות ובורות.

גורמי הביטחון הדגישו שהמידע שעבר לא היה מידע צבאי מסווג, אלא הערכות פוליטיות, כלכליות וחברתיות, שעשויות לשפוך אור על הנעשה במעגלים הפנימיים ביותר של החברה הישראלית ושל הנהגתה, ואשר יכולים להצביע על מהלכים פוליטיים ואחרים כלפי הפלסטינים והרשות הפלסטינית.

ככל הידוע, הבסיס העובדתי להערכת גורמי הביטחון הוא מסמכים פנימיים של הרשות הפלסטינית שנתפסו על-ידי צה"ל והשב"כ ברמאללה ובמקומות נוספים, במרוצת השבועיים הראשונים למבצע חומת מגן.

מקריאת המסמכים והתזכירים הפנימיים עולה שאנשי הרשות הפלסטינית, בעיקר הדרגים המדיניים והאזרחיים שלה, היו מעודכנים היטב בהלכי-הרוח של החברה הישראלית, ובכלל זה עמדותיהם האישיות של שרים בכירים בממשלת ישראל והשפעתם של המתאבדים על החברה הישראלית ועל פוליטיקאים ישראלים שונים. הם גם ידעו על שיחות מדיניות רגישות שקיימו גורמים ישראלים עם אישים בין-לאומיים שונים.

גורמי הביטחון הישראליים העריכו שלפחות חלק מהמידע הזה לא יכול היה להישאב רק מהתקשורת הישראלית - לפחות לא בעיתוי שבו הוא הושג. ֲ