רוצים רילוקיישן

באחת ממהדורות החדשות של הימים האחרונים רואיין מנכ"ל של חברת היי-טק, שאמר למצלמה בפנים עגומות ושפתיים משורבבות כי לאור המצב, החברה שלו תיאלץ לעשות רילוקיישן. ומה חדש ב"מצב" שהביא אותו למסקנה מרחיקת-לכת זו? שני עובדים בחברה נלקחו בצו 8 לשטחים. ולא היו באיש לא הייאוש ולא הזעם שפורצים אצל עובדי הצווארון הכחול, שצורחים, עורקי צווארם מתנפחים וקצף בקצות פיהם "חרא מדינה, רק להתחפף מפה", אף שהם לעולם לא ימריאו מכאן כאותו מהגר היי-טק, המבקש לו רילוקיישן שכולו רילאקסיישן.

לכל הנושאים מבטם מערבה מכוון ספרו של רענן שקד, "החלום האמריקאי, מדריך למשתמש" (ידיעות אחרונות), שכל-כולו עצות מרגע ההחלטה לצאת לשם (סליחה, אם יש פה מישהו שרצה לקנדה או לאוסטרליה, אז שיעבור בבקשה, לספר אחר), הניירת, השגת דירה, בית-ספר לילדים, עבודה, איך מנהלים שיחה, כיצד נשמרים משלטונות ההגירה. ואף שהמחבר ועורכיו ציינו בפתיחה את הפיגוע של ה-11 בספטמבר, הם בחרו לעקוף את האירוע המזעזע ולהציג לכם את אמריקה כפי שהכירוה, אוספת אל חיקה את הנרדפים ומאירה פנים לסתם מבקרים.

אוסף עצות זה הוא שינוי מרענן לכל אותם מדריכי תיירות שהולעטנו בהם שנים. למשל, הספר יעביר אתכם קורס מזורז ברזי משחק הפוטבול והבייסבול. וכל מי שהיה שם יודע שזה ההבדל בין אמריקני אמיתי וסתם dumb foreigner. שקד, עיתונאי שחי שם תקופה, מקפיד לשעשע את הקורא, אבל לא באותה צורה שעושים זאת בעלי-טור שחיים בארצות-הברית על-חשבון העיתון, תוך שהם מעמידים את עצמם ואת בני-ביתם במרכז ההוויה האמריקנית. מאידך, גם צרור העצות הזה חוזר ומסגיר את המקומות - ניו-יורק וסן-פרנסיסקו, במקרה של שקד - שבהם גר ואותם הכיר הכותב. אמריקה של ערים קטנות, דרכי עפר וחוואים צרובי-צוואר תישאר כנראה לנצח מחוץ לתחום הבנתו של הישראלי. חבל גם ששקד מרבה לקבל עצות וציטוטים של מומחים לכל נושא ועניין. ישראלים שטרם הגיעו לשם היו מעדיפים לחשוב שהמחבר, בן-ארצם ודובר בשפתם, למד והבין את אמריקה בכוחות עצמו.

נ"ב: בשבוע שעבר נכנסו לתוקפן בארצות-הברית תקנות חדשות, שלפיהן אשרות התייר שניתנו עד כה לשישה חודשים יוגבלו מעתה לחודש אחד בלבד. גם ויזות סטודנט לא ניתן יהיה להשיג בקלות, אחרי שהסתבר ששניים מבין המחבלים-המתאבדים של בן-לאדן השיגו ויזות כאלה. מה זה אומר לגבי הישראלים? על כך, מן סתם, במהדורה הבאה.