נדחתה עתירה של בעלי קרקעות שהופקעו לסלילת כביש איילון צפון

הצעת העותרים היתה לאחד את תוכנית נתיבי איילון עם תוכנית ההרחבה, ולהבטיח, בדרך של איחוד וחלוקה, הפרשת השטחים הנדרשים לצורכי סלילת הכביש מצד אחד, ומצד שני שמירה על זכויות הקניין של בעלי הזכויות בשטחים אלה.

כארבע שנים לאחר הגשת העתירה דחתה אותה שופטת ביהמ"ש המחוזי בירושלים, יפה הכט, וקבעה, כי השיקול העיקרי לדחיית העתירה הוא השיהוי הרב.

בהחלטה מציינת הכט שורה של מגעים, עוד בטרם הוגשה העתירה, בין העותרים לוועדות התכנון, משרד הפנים והמועצה המקומית כפר שמריהו. כך, למשל, כבר מ-1994 הגישו העותרים התנגדות לתוכנית הכביש בטענה, כי יש לאחד את התוכניות. עוד צוין, כי הצעתם לאחד את התוכניות היתה מקובלת על דעת נתיבי איילון.

הוועדה המחוזית תל-אביב דחתה את ההצעה, בטענה שתעכב הליכי אישור. זאת, מאחר שתוכנית הכביש היתה מאושרת ותוכנית הרחבת כפר שמריהו היתה בהליכים ראשוניים.

הכט קבעה, כי רק ארבעת העותרים הראשונים נטלו חלק בשלבים הראשונים של תקיפת התוכנית, ושאר העותרים "הצטרפו לעגלה" רק עם הגשת העתירה. התנהגות זו, לדבריה, מהווה שיהוי חמור המצביע על ויתור וזניחת זכויות. עוד ציינה, כי ארבעת העותרים הראשונים בחרו שלא לערער בפני המועצה הארצית על החלטת הוועדה המחוזית. לדבריה, ויתרו העותרים על דרך המלך לתקיפת החלטה הפוגענית כל כך מבחינתם.

הכט קובעת, כי אין מקום לתלות את שתי התוכניות זו בזו ולעכב לתקופה ארוכה ובלתי ידועה תוכנית נתיבי איילון שהיא בעלת חשיבות לאומית ממדרגה ראשונה.

הכט קבעה עוד, כי גם העובדה שלא כל בעלי הקרקע צורפו מחזקת את המסקנה לדחיית העתירה, כיוון שלא ניתן לדעת אילו אינטרסים משקפים אותם בעלים. בכל מקרה, הדגישה הכט, השיקול העיקרי לדחיית העתירה הוא השיהוי הרב ואי מיצוי הליכים. הכט חייבה את העותרים בהוצאות משפט בסך 35 אלף שקל.

החלטה זו נחשבת לייחודית ביחס לפסיקות בתי משפט בעניין זכויות קניין מול הפקעות של גופים ציבוריים. הרוח המנשבת בבתי המשפט היא לרוב לטובת האזרח הקטן, שנלחם מול הממסד לקבל פיצוי הולם על חלקת האדמה או על ביתו שנפגע כתוצאה מקידום תוכנית כזו או אחרת. החלטה זו נחשבת להחלטה אמיצה מצד אחד, כיוון שהיא מדגישה את האינטרס הציבורי, ומצד שני מקוממת: ארבע שנים לוקח לבית המשפט לדחות עתירה מחמת שיהוי? (עת"מ 11.99)