דו"ח מבקר המדינה: לרפורמה נגמר הדלק

הממונה על ההגבלים ביצע בשנות ה-90 הסדרים עם חברות הדלק הוותיקות, שנועדו לצמצם את תקופת הבלעדיות בינן לבין בעלי התחנות, על מנת להרחיב את התחרות בענף. ואולם, החברות נקטו בדרכים חלופיות כדי להמשיך את הקשר הארוך בינן לבין התחנות. כך קובע המבקר בהתייחסו לרפורמה הלא-מוצלחת בענף תחנות התדלוק.

למרות שמידע זה היה בידי משרד התשתיות, הוא לא נקט יוזמת חקיקה שתצמצם את הריכוזיות. המבקר סבור, כי משרד התשתיות חייב ליזום חקיקה בנושא, ומן ראוי שיעשה זאת בהקדם, שכן הבעיות הקשורות לריכוזיות בענף, דורשות פיתרון כבר זמן רב. משרד התשתיות הודיע למבקר בסוף 2001, כי הוא ער לנושא ומטפל בו.

בהתייחסו להתקני התידלוק האוטומטיים המותקנים בכלי הרכב אומר המבקר, כי הללו מאפשרים לרכוש דלק רק בתחנות הקשורות לחברה שהתקינה אותם. כתוצאה מכך, יש לחברות הדלק הגדולות, שתחנותיהן פרוסות בכל רחבי הארץ, יתרון לעומת החברות הקטנות. למרות זאת, משרד התשתיות לא פעל בנושא.

בשנים האחרונות החלה להתפתח תופעה של מכירות סולר בתחנות פירטיות, וסביר להניח שתופעה זו נובעת משיעור רווח גבוה הגלום במחיר הסולר. הפיקוח על מחיר הסולר הוסר בשנת 1993. משרד התשתיות הודיע, כי הוא מתכוון לבדוק את הרכב מחירי הסולר.

המבקר מציין, כי בשנים האחרונות החלו חברות הדלק לייבא מוצרים אחרי מונופול ארוך של בתי הזיקוק בארץ, אך הדבר לא השפיע על מחיר הבנזין לצרכן. בתגובה אמרו חברות הדלק, כי ההפרש בין מחירי בתי הזיקוק לבין מחירי הייבוא, קטן בהרבה מהנתונים שבממצאי הביקורת. לדעת המבקר, מן הראוי שמינהל הדלק יבדוק מהו ההפרש האמיתי.

עוד אומר המבקר, כי יש לעודד הפעלת תחנות דלק זעירות, ולמרות החלטה בנושא שהתקבלה בשנת 1990, לא נעשה עד היום דבר. הקמת תחנות מסוג זה היא מהירה ויעילה, ועל כן הקמתן תרחיב את התחרות. המבקר גם מציין, כי לא יושמה החלטת הממשלה לשווק 200 מגרשים לצורך הקמת תחנות גדולות, ובפועל שווקו רק 15 מגרשים על-ידי מינהל מקרקעי ישראל.