חטפו מכה

בשקט-בשקט התרחשה לה מיני מפולת במניות הבנקים הגדולים מתחילת השנה * מניות כמו לאומי והבינלאומי איבדו כ-30%, כל הבנקים נסחרים עמוק מתחת להון העצמי ואיכות תיקי האשראים שלהם בענפי התקשורת והנדל"ן תמשיך להעיק עליהם השנה

אם לשפוט על פי הבורסה, הבנקים המקומיים בצרות. בשקט-בשקט התרחשה לה מתחילת השנה מיני מפולת במניות הבנקים הגדולים. מניות "סולידיות" כמו בנק לאומי איבדו קרוב ל-30% ומניות הבנק הבינלאומי אף רשמו ירידה של כ-33% מתחילת השנה. צריך לזכור שמדדי המניות המובילים בבורסה ירדו בכ-18%-17% מתחילת השנה והנתון הזה ממחיש עד כמה גרוע מצב מניות הבנקים. די להעיף מבט בטבלה המצורפת כדי לגלות עד כמה נתוני הבנקים הגדולים במשק הישראלי עגומים. כל הבנקים הגדולים והבינוניים נסחרים עמוק מתחת להון העצמי שלהם, מניותיהם איבדו עשרות אחוזים מהשיא, החובות הבעייתיים בענפי הנדל"ן והתקשורת ימשיכו להעיק עליהם ושנת 2002 הולכת ומתבררת כגרועה אף יותר מקודמתה. בקיצור, המצב אינו מעודד.

נכון, גם הבורסה המקומית נמצאת באחת מתקופותיה הגרועות ביותר והמעילה בבנק למסחר לא סייעה למניות הבנקים, אולם, נראה כי המשבר בענף הבנקאות המקומי הוא אמיתי. בשיחות שלא לייחוס יהיו גם כאלה שיעזו לקבוע כי מספר בנקים צועדים בבטחה אל מתחת לסף הלימות ההון (9%), ואל משבר נזילות חריף.

התוצאות הכספיות, אגב, עדיין רחוקות מלשקף את מה שמקרינה הבורסה. הנה בנק הפועלים, למשל, הרוויח די יפה אשתקד, שנה די קשה למערכת הבנקאות. הבנק הרוויח כ-901 מיליון שקל, ירידה של כ-45% ביחס לשנת 2000, אז עמד הרווח על 1.65 מיליארד שקל. למרות הרווחיות המרשימה של הבנק גם בתקופת משבר, הבנק נסחר לפי שווי שוק של כ-9.3 מיליארד שקל "בלבד", כאשר ההון העצמי שלו עומד על כ-12.4 מיליארד שקל (יחס שווי שוק להון עצמי של 0.75). כביכול, הבנק נסחר עמוק מתחת להון העצמי ומהווה הזדמנות קנייה (אגב, כך סבורים גם רוב האנליסטים), בפועל ייתכן שגם הפעם השוק אינו טועה ביחס המחמיר שהוא "מעניק" למניות הבנקים.

גם בבנק לאומי המצב דומה. ההון העצמי של הבנק עמד נכון לסוף 2001 על כ-12.4 מיליארד שקל, כאשר שווי השוק של הבנק עומד נכון להיום על כ-8.6 מיליארד שקל (יחס שווי שוק להון עצמי של 0.69). במצב החמור ביותר (מבחינת יחסים פיננסיים) נמצא הבנק הבינלאומי, שההון העצמי שלו עומד על כ-3.2 מיליארד שקל ושווי השוק שלו מגיע לכ-1.9 מיליארד שקל בלבד (יחס שווי שוק להון עצמי של 0.60). על בנק דיסקונט כבר נאמר הכל ותקופה ארוכה שהבנק שקוע בצרות. היחיד שאפשר לציינו לזכות הוא בנק המזרחי שמניותיו ירדו רק בכ-11% ויחס שווי שוק להון העצמי שלו מגיע ל-0.8. הסיבה לפערים הללו די ברורה: לאומי והבינלאומי שקעו עמוק בבוץ החובות לחברות התקשורת, בעוד המזרחי היה קפדן יחסית במתן אשראי לסקטור זה.

כדי להמחיש את חומרת הבעיה, ניקח שתיים מחברות התקשורת, אולי הבעייתיות ביותר מבחינת אשראי - חברת השידורים בכבלים תבל וחברת השידורים בלוויין YES. ההתחייבויות של תבל, הנמצאת בהקפאת הליכים, מסתכמות בכ-3 מיליארד שקל, חלקן הגדול למערכת הבנקאית, בעיקר לבנק לאומי (כ-960 מיליון שקל), הפועלים (כחצי מיליארד שקל) והבינלאומי (כ-445 מיליון שקל). בנוסף, רכש הבינלאומי מדיסקונט השקעות שטר חוב בסך 55 מיליון אירו של חברת הכבלים האירופית UPC, שגם היא נתונה במשבר עמוק, וכנגדו משועבדות 23% ממניות תבל, כך שהחשיפה שלו ל"סיפור" של תבל מגיעה קרוב לכ-700 מיליון שקל.

גם ב-YES המצב אינו טוב. ל-YES יש גירעון בהון העצמי של כ-1.5 מיליארד שקל, כאשר התחייבויותיה מסתכמות בכ-3 מיליארד שקל, מתוכם כ-882 מיליון שקל התחייבויות לבנקים.

הירידה ברווחי הבנקים אשתקד נבעה בעיקר מהגידול בהפרשות הבנקים לחובות מסופקים, בין היתר, בגלל שהמפקח על הבנקים אילץ את הבנקים לבצע את אותן הפרשות. העובדה שהיה צורך בהתערבות המפקח על הבנקים לביצוע ההפרשות, מהווה תעודת עניות למדיניות החשבונאית של הבנקים ולרואי החשבון שלהם. אלא שעתה מתברר שאף ההפרשות הגדולות שנאלצו הבנקים לבצע אשתקד, עלולות להתגלות לא גדולות מספיק.

הירידות החדות במניות הבנקים מכניסות לבעיות לא קטנות מספר חברות המחזיקות אחוזים נכבדים במניות שני הבנקים הגדולים, הפועלים ולאומי. בבעיה הגדולה ביותר נמצאת תעשיות מלח, בבעלות משפחת דנקנר. זו רכשה בספטמבר 97' כ-11.6% ממניות בנק הפועלים (במסגרת רכישת השליטה על ידי קבוצת אריסון דנקנר) תמורת כ-358 מיליון דולר. את הרכישה מימנה הקבוצה על ידי לקיחת אשראי מבנק לאומי, כך שליום המאזן בסוף 2001, כ-1.13 מיליארד שקל ממנו הינו אשראי צמוד מדד נושא ריבית קבועה ממוצעת של כ-5.34% והיתרה, בסך 310 מיליון שקל, הינה בשקלים לא צמודים, נושאת ריבית בשיעור פריים עד פריים פלוס 0.95% לשנה.

ההשקעה בבנק הפועלים מוצגת בתעשיות מלח על פי שיטת השווי המאזני ונכון לדו"ח האחרון הסתכמה בכ-1.66 מיליארד שקל, כשההפרש כעת בין שווי השוק לשווי המאזני (ראו טבלה) מגיע לכחצי מיליארד שקל. בדו"ח האחרון נכתב אמנם כי "להערכת הנהלת החברה, ובהתבסס על הערכות אנליסטים וכן תוך בחינת הצורך של הפחתת השקעת קבע, לרבות התייחסות להנחיות שפורסמו על ידי הרשות לני"ע בנושא, הירידה בשווי השוק של בנק הפועלים הינה זמנית ואינה נושאת אופי קבוע ולפיכך לא נרשמה הפחתה לירידת ערך". אם הרמה העכשווית של מניות בנק הפועלים תישמר עד סוף יוני, נראה שלתעשיות מלח תהיה בעיה קשה להסביר לרשות לני"ע מדוע היא לא מפחיתה חלק מהשקעתה בבנק.

* גם חברות כלכלית לירושלים ומבני תעשייה, הנמצאות בשליטת אליעזר פישמן, מופסדות על הנייר קרוב לכ-200 מיליון שקל מהשקעתם במניות בנק הפועלים. גם פישמן, בדומה לתעשיות מלח, לא הפחית בדו"חות האחרונים את ההשקעה במניות בנק הפועלים. בסך הכל מחזיקות כלכלית לירושלים ומבני תעשייה תיק ני"ע (שמורכב ממניות בנק הפועלים ואי.די.בי אחזקות) שעלותו במאזן האחרון הסתכמה בכ-740 מיליון שקל, כשההפרש בינו לבין שווי השוק, נכון למועד פרסום הדו"ח (לקראת סוף מארס), עמד על כ-200 מיליון שקל. אלא, שמאז המשיכה הבורסה להידרדר וכעת עומד ההפרש על כ-250 מיליון שקל. מבני תעשייה כבר הפחיתה כ-24 מיליון שקל מאחזקתה באי.די.בי אחזקות.

* גם איש העסקים שלמה אליהו, שרכש לו תדמית של מי שאוסף מניות בזול ואחר כך מממש אותן בשיא, מופסד סכום די גדול על השקעתו בבנק לאומי. מכיוון שאליהו רכש באופן פרטי את מניותיו בבנק, ולא באמצעות חברה ציבורית, קשה לדעת בדיוק מה עלות השקעתו במניות הבנק, אבל בהחלט ניתן להעריך. ובכן, אליהו עלה לאחזקה של 10% במניות לאומי במהלך השנה האחרונה, החל מיוני אשתקד. עד אז החזיק אליהו קרוב ל-5% ממניות הבנק שלא חייבו דיווח וכנראה נרכשו במשך השנים האחרונות. את ה-5% הנותרים רכש אליהו ברמות גבוהות מאוד, מעל ל-8 שקלים בממוצע למניה, לעומת מחיר של כ-6 שקלים למניות הבנק כעת. על פי בדיקת "גלובס", אליהו מופסד כ-170 מיליון שקל על השקעתו במניות הבנק בשנה האחרונה (כאמור, רכישת 5% ממניות הבנק). הסוגייה המעניינת היא כיצד מימן אליהו את הרכישה הענקית בבנק, ועל פי הערכות גם אליהו "נזקק" להלוואות מהבנקים כדי לממן השקעה כזאת מהותית.

* מי שנמצאת בבעיה קטנה "יחסית" היא חברת מגדל, שמופסדת קרוב ל-100 מיליון שקל. מגדל מימנה את ההשקעה בלאומי בעיקרה ממקורות עצמיים ובחלקה מהלוואות לזמן קצר, בריבית שקלית קבועה. החברה העריכה בדו"חות האחרונים כי אין לה חשיפה משמעותית בנידון.

אליעזר פישמן הוא גם בעל השליטה ב"גלובס".