מבקר המדינה תועה ביער

מרוב עצים אין רואים את היער. מבקר המדינה מצליף בדו"ח שלו על מע"ץ, שכשלה בתחזוקת כבישים ובסלילת כבישי בטון. אבל אילו התעמק בתקציב המדינה היה מגלה שתי עובדות מכריעות: האחת, כשהתקציב זעום נאלצת מע"ץ לסלול כבישים מזופתים בשני המובנים של המונח. והשנייה, כשהתקציב זעום, רמת התחזוקה נמוכה גם בגלל הלחץ "לגנוב" משהו מהסעיף הזה כדי לסלול עוד ועוד כבישים מזופתים. אילו התעמק המבקר בתקציבי המדינה לא היה נוזף במע"ץ על מיעוט ההשקעה בכבישי בטון. סלילת כביש בטון הראוי לשמו עולה יותר מסלילת כביש אספלט ירוד כמקובל. אמנם, בחישוב רב-שנתי כביש בטון זול יותר בגלל מיעוט הצורך בתחזוקה, אבל מי עושה בישראל חשבון רב-שנתי? האוצר? הממשלה? הממשלה מכריחה את מע"ץ לפנטז - שלא לומר לשקר.

במדור זה צוטט יותר מפעם אחת ספר התקציב, המאלץ את מע"ץ להתפזר על 44 פרויקטים, כאשר חלק מהם נסחב מ-1995, אם לא מ-1993, וחלק מהם ייסחב במקרה הטוב עד 2004. הכל מפני שהמערכת הפוליטית מעוניינת להראות ביצוע. היא מצביעה בצפון על חוצה קרית שמונה וקורצת למתנחלים בחוצה שומרון; היא מחניפה לגליל בעוקף צפת ומלטפת את הנגב בעוקף באר שבע.

וראשי מע"ץ? במקום לשרוף צמיגים או להתפטר, הם משלימים עם התקציב הזעום וגם מוכנים לפנטז. ולהרגעת המצפון הם מפרסמים בכל שנה לוח, המפרט את הפער בין אומדן ההשקעה המקורי לבין המחיר הממשי בכל פרויקט, כאשר הפער הוא של 100% ריאליים בממוצע.

מבקר המדינה אינו מוציא את המסקנות הנכונות הנובעות מהתבוננות ביער, להבדיל מעיון בעצים. המבקר כותב: "מע"ץ קבעה בתוכניות הרב שנתיות שני שלישים מהתקציב לפיתוח ושליש לתחזוקה. אולם בתקציב בפועל היא הקטינה לרבע את תקציב התחזוקה והגדילה לשלושה רבעים את תקציב הפיתוח. לא נמצא במסמכי מע"ץ הסבר להקטנה היחסית של תקציב התחזוקה".

לא נמצא? הרי בספר התקציב נכתבת מדי שנה הקינה הבאה, שכבר צוטטה במדור זה יותר מפעם אחת: "עלות שיקום הכבישים משתנה בצורה מעריכית כתלות במצב המיסעה. כלומר, ככל שמצב פני המיסעה גרוע יותר, עלות השיקום גבוהה יותר ומכאן שאין יתרון כלכלי בדחיית הוצאות לשיקום המיסעה". אז למה לוקחים כסף מתקציב התחזוקה ומעבירים לתקציב הסלילה? אמר משה לפרעה: "תבן אין ניתן לעבדיך, ולבנים אומרים לנו עשו! תבן לא יינתן לכם, ותוכן לבנים תתנו!"

מבקר המדינה סופר את העצים, אבל לכלל סיכום אינו מגיע. לדבריו, ב-1966 הוציאה מע"ץ 330 מיליון שקל לתחזוקת כבישים בשטח 35 מיליון מ"ר. ב-2000 הוציאה 372 מיליון שקל, כאשר שטח הכבישים עלה ב-14% ל-40 מיליון מ"ר. 12% הנומינליים שנוספו לתקציב הקטינו פלאים את התחזוקה הריאלית העלובה, מאחר שבתקופה זו המחירים בארץ עלו ביותר מרבע. אכן, ראשי מע"ץ אשמים בכך שהמשיכו לעבוד ולכסות את ערוות האוצר, אבל את מי צריך מבקר המדינה לבקר? הלא בשלושים השנים האחרונות עלה שטח הכבישים - עירוניים ובין עירוניים - קצת פחות מכפליים, מ-59 מיליון מ"ר ל-120 מיליון מ"ר, כאשר הקילומטרז' על הכבישים הללו גדל יותר מפי שישה, מ-5.9 מיליארד ק"מ ל-34.7 מיליארד ק"מ!

תקציב המדינה אינו מתחשב בנתונים הללו ומבקר המדינה אולי אינו מתעניין בהם. תבן אין, אבל לבנים מוכרחים ללבן! מוכרחים? ההגינות היתה מחייבת את ראשי מע"ץ לשרוף צמיגים ו/או להתפטר, במקום לשתף פעולה עם הממשלה, הטורחת להפוך מדינה מפגרת למדינה נחשלת.

ואילו מבקר המדינה, במקום להסיק את המסקנות הנכונות, שולף מחט מערימת השחת: "ביולי 2001 החליט סמנכ"ל אחזקה במע"ץ להעביר כ-3.5 מיליון שקל מתקנות שנועדו לאחזקת מיסעות לתקנות שנועדו לתחזוקת אביזרי בטיחות... לדעת משרד מבקר המדינה, השימוש בתקציבים שלא למטרה שלשמה הוקצו אינו עולה בקנה אחד עם חוק יסודות התקציב". נשאלת השאלה: על איזה כביש מעדיף המבקר לנסוע, על כביש מחורבן או על כביש מסוכן?

המבקר מתעלם מהטמטום שבמדיניות התקציב, המבזבזת גם בתחום התשתית המון כספים בפלשתין העתידית במקום להשקיע אותם בישראל, אבל במקום זה הוא נוזף בש.ג: "מן הראוי שמע"ץ תקבע אמות מידה לכדאיות מיסעות בטון כחלופה למיסעות אספלט". אז נניח שתקבע, תקציב יהיה?