מסת הנשייה מגובשת בצו המכר

גרינברג סימה ועוזי (להלן: החייבים) הם בעלי זכויות של דירת מגורים במושב דקל (להלן: הנכס), המצוי בבעלות מינהל מקרקעי ישראל (להלן: ממ"י). לטובת בנק אוצר החייל בע"מ (להלן: הזוכה) ניתן ביום 13.11.94 פס"ד כנגד החייבים על סך של 83 אלף שקל, ובמסגרת תיק הוצל"פ שנפתח לצורך מימוש פסק הדין, עוקל ביום 1.4.00 הנכס לטובת הזוכה.

ביום 19.4.00 מונה עו"ד ד. כהן (להלן: כונס הנכסים) ככונס נכסים על זכויות החייבים בנכס. מינוי הכונס נכנס לתוקף עם הפקדת הערבויות, ביום 3.5.00.

באותה עת רבץ על הנכס צו מניעה מיום 14.10.98, מכוח פסק משקם שניתן ע"י עו"ד אבישי לאור. בפסק המשקם נקבע, כי הסכום לפירעון של החייבים, בגין חובם לסוכנות היהודית בהתאם לחוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, הינו סך של 81 אלף שקל, וכן הוטל עיקול על הנכס לטובת הסוכנות בגין החוב.

לאחר ביצוע הליכי מימוש, הנכס נמכר לוולוז'ני בתמורה ל-85 אלף דולר. הסכם המכר אושר ביום 5.6.00, וביום 12.6.00 ניתן צו לפי סעיף 34 א' לחוק המכר תשכ"ח-1968 (להלן: צו המכר), והחזקה בנכס נמסרה לרוכשים בסמוך לאותה עת. ביום 31.8.00 נרשם עיקול בספרי ממ"י לטובת משכן - בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ (להלן: משכן) במסגרת תיק הוצל"פ, אשר נפתח בגין פסק דין כספי שניתן לטובת משכן כנגד החייבים.

התמורה עדיין לא חולקה והיא נמצאת בידי כונס הנכסים, בין היתר עקב מחלוקת בין כונס הנכסים לבין שלטונות מס שבח באשר לשיעור המס.

ביום 23.10.01 שלח משכן לכונס הנכסים הודעת עיקול לטובתו על כספי התמורה המצויים אצל הכונס, בגין החוב למשכן. כונס הנכסים לא השיב להודעה זו.

עתה, משמבקש כונס הנכסים לחלק את כספי התמורה בין הזוכים, טוען בנק משכן בהוצל"פ, שאף הוא זכאי לחלק יחסי מן התמורה.

השאלה שבמחלוקת היא, קובע הרשם ארניה, האם יש תוקף כלשהו לאיזה מעיקולי משכן.

בעניין ע.א 6529/96 טקסטיל ריינס בע"מ נ' רייך פ"ד נ"ג (2) 218 נידונה מהותן של זכויות בנכס שאינו רשום בלשכת רישום המקרקעין אלא בספרי ממ"י. על-פי ההלכה שנקבעה שם, העברת הזכויות בנכס כזה הינה למעשה המחאת הזכות לרישום כבעלים כלפי ממ"י. לפיכך נקבע, בהתאם לחוק המחאת חיובים תשכ"ט-1969, שהעברת הזכויות מהמוכרים לקונים הושלמה עם פירעון מלוא התמורה ע"י הרוכשים.

הרשם ארניה קובע, כי בסיטואציה של כינוס נכסים, המסמך המקנה לקונים את הזכות להירשם כבעלים של הנכס הינו צו המכר. משניתן זה, אין לבעל העיקול שנרשם לאחר מועד מתן הצו כל זכות בנכס, שכן עם מתן צו המכר הנכס עבר לקונים כשהוא נקי מכל זכות צד ג'. כלל זה יישמר כאשר, מסיבות כלשהן, רישום הנכס על שם הקונים טרם התבצע.

הכרעה זו עולה בקנה אחד גם עם הלכת ע.א 189/95 בנק אוצר החייל נגד אהרונוב פ"ד נ"ג (4) 199, שם נקבע, כי עיקול של צד ג' על זכויות המוכר לא יהיה לו תוקף כלפי קונה אשר רכש את הזכויות בנכס מהמוכר בתום לב, וזאת גם אם הקונה טרם נרשם כבעלים של הנכס ואף אם טרם סיים לבצע את מלוא חיוביו החוזיים.

לפיכך, כל עיקול שהוטל על זכויות החייבים בנכס לאחר תשלום מלוא התמורה על הנכס ע"י הקונים, איננו יכול לעמוד. שכן, הוא הוטל על זכות שאיננה קיימת עוד. זכות זו, כאמור, הוקנתה לקונים.

נותרה אם כן לדיון השאלה, האם יש תוקף כלשהו לצו העיקול שניתן לטובת משכן על כספי התמורה המצויים אצל כונס הנכסים.

צו עיקול לפי סעיף 45 לחוק ההוצל"פ, תשכ"ז-1967, יחול על כספים ונכסים של החייב הנמצאים בידי הצד השלישי. במילים אחרות, השאלה היא האם כספי התמורה המצויים בידי כונס הנכסים, הינם "נכס של החייב".

הרשם ארניה משיב על כך בשלילה. משניתן צו המכר, מגבש צו זה את "מסת הנשייה" בתמורה, דהיינו את מסגרת הנושים שנשייתם חלה על התמורה. התמורה שהתקבלה הינה שלהם, ולא של החייב. נושה שעיקולו נרשם מאוחר לצו המכר, לא יכול להצטרף ל"מסה" זו, כיוון שהתמורה איננה "נכס של החייב".

כונס הנכסים פועל, במסגרת זו, כנאמנם וכשולחם של הנושים הרלוונטיים במועד מתן צו המכר, ואין נשייתם של אלה חשופה לסיכונים הכרוכים בעיקולים של נושים אחרים, מאוחרים, אשר העיקול בעניינם ניתן לאחר מתן צו המכר.

הטלת עיקול על קופת הכינוס דומה, במידה מסוימת, להטלת עיקול בלשכת ההוצל"פ. כונס הנכסים הינו זרועו הארוכה של ראש ההוצל"פ, וכפי שלא ניתן להטיל עיקול על כספים המצויים בלשכת ההוצל"פ (שכן אלה כספים של הזוכים ולא של החייב), כך אין מקום להתיר הטלת עיקול על קופת הכינוס.

הדברים נכונים במיוחד במקרה זה, קובע הרשם ארניה. כעיקרון, צו מכר מקנה לנושים את הזכות להתחלק בתמורה באותו הרגע בו ניתן. במקרה זה החלוקה לא בוצעה עם מתן צו המכר, שכן כונס הנכסים רצה לשמר בידיו את התמורה עקב מחלוקת עם שלטונות מס שבח. כלומר, כונס הנכסים רצה להיטיב עם קופת הכינוס, ולמעשה עם החייבים שהוא משמש גם כשלוחם, ולכן לא חילק את הכסף. לא ייתכן שרק עקב כך יירע מצבם של כלל הנושים ע"י הוספתו של נושה נוסף, אשר לא היה מצוי מלכתחילה ב"מסת הנשייה".

לפיכך, קובע הרשם ארניה, כי במועד הטלת צו העיקול על כספי התמורה שאצל כונס הנכסים, לא היו בידי כונס הנכסים כל כספים של החייבים, ומשכך גם אין כל תוקף לעיקול שהוטל על קופת הכינוס.

התוצאה הסופית: בקשת משכן נדחית. נקבע, כי כונס הנכסים יחלק את התמורה בין הנושים בעלי העיקולים אשר נרשמו עד ליום 12.6.00, ואשר הינם עדיין בתוקף.

תיק הוצל"פ 14-09622-95-8. לשכת ההוצל"פ בבאר שבע. הרשם: ר. ארניה.

בשם בנק אוצר החייל: עו"ד ד. כהן.

בשם בנק משכן: עו"ד אלכסנדר ליבוביץ'.