ועדת סלבין על מכירת שו"ב: היה צריך לערוך מכרז, אך המחיר סביר

מסקנות הוועדה יימסרו מחר (ה') לבית המשפט המחוזי בת"א, אשר דן בתביעה שהגישו כמה חברי הסתדרות, ובראשם פרופ' שמעון שטרית. התובעים טוענים, כי הליכי המכירה היו בלתי תקינים, וכי ראשי החברה, עוזי ורדיזר ואפרים צדקא, היו מעורבים במכירה והיו נגועים לפיכך בניגוד עניינים מובהק.

חברת שיכון ובינוי נמכרה בשנת 1996 לעובדי החברה (60%) ולקבוצת אריסון (15%). העובדים שילמו עבור המניות בשני שלבים, ולאחר מכן אף מכרו חלק ממניותיהם לקבוצת אריסון. זו מחזיקה כיום 35% מהמניות, העובדים מחזיקים 40%, ויתרת המניות בידי הציבור.

הוועדה הוקמה לפני כשנה, לאחר שיו"ר מרחב ת"א וחבר הנהגת ההסתדרות, גרשון גלמן, העלה טענות קשות בעניין המכירה, ובעיקר כי החברה נמכרה במחיר נמוך מאוד, 300 מיליון שקל, בהשוואה לשוויה הנוכחי, העומד על כ-1.25 מיליארד שקל. גלמן הוא היחיד שהסתייג ממסקנות הוועדה בעניין המחיר, ואינו מקבל את המסקנה כי המחיר הוא סביר.

יו"ר הוועדה בעת הקמתה היה שמואל אביטל, אך משנבחר לתפקיד שר מונה במקומו שמואל סלבין, לשעבר מנכ"ל האוצר וכיום יו"ר קרן מבטחים החדשה. חברי הוועדה האחרים הם גלמן, יו"ר אגף הכספים בהסתדרות - יוסי אליהוא, יו"ר ועד עובדי מקורות, מאיר אלעזרא, וסגן יו"ר מרחב ירושלים, משה כהן.

בהתייחסה למישור העיסקי קובעת הוועדה, כי שיכון ובינוי פעלה בשנת 1995 בסביבה עיסקית קשה, עם חוב של 1.2 מיליארד שקל והון עצמי שלילי בסך 376 מיליון שקל. עקב כך היא התקשתה לגייס אשראי בנקאי, והיתה סכנה מוחשית לפיטורי מאות עובדים ואף לסגירת החברה.

בנסיבות אלה, קיבלה ההסתדרות 3 הערכות שווי: האחת של דוברת-שרם, בסך 300 מיליון שקל, השנייה של רו"ח גד סומך, בסך 550 מיליון שקל, והשלישית של יעקב גדיש, בסך 750 מיליון שקל.

ההסתדרות מכרה את החברה בסופו של דבר לפי שווי של 300 מיליון שקל. ראשיה קיבלו את ההנחה שיש להפחית מהשווי שקבע רו"ח סומך את הסכום המיועד לפיצויי פרישה לעובדים, שנאמד ב-250 מיליון שקל, לו כל העובדים היו מפוטרים.

"עמדת הוועדה היא, כי המחיר שבו נמכרו מניות שיכון ובינוי לעובדי החברה הינו מחיר סביר, וכי ההחלטה למכור את המניות באותה עת לעובדי החברה היתה החלטה סבירה. כמו כן סבורה הוועדה, כי ההחלטה בדבר קבלת יתרת התשלום באוגוסט 1996, סבירה אף היא".

במישור הציבורי קובעת הוועדה, כי היה צריך להיערך מכרז פתוח או סגור כדי לבחון אם יש הצעות רציניות, ואלה היו צריכות להיבדק באופן פומבי. סלבין אף הדגיש היום (ד'), כי לדעתו צריך היה להיערך מכרז פתוח.

אולם, הוועדה אומרת, כי לא מצאה לנכון להכריע בשאלות אחרות שהועלו, כגון מעמדו של המנכ"ל עוזי ורדיזר, הקצאת המניות לראשי החברה, וניגודי האינטרסים. "הרוצה לברר שאלות אלה, מוטב שיעשה זאת שלא במסגרת ועדה פנימית".

דוברו של ורדיזר מסר בתגובה: "ורדיזר שמח על כי הוועדה מצאה את טיעוניו לכל אורך הדרך כצודקים ונכונים. הוא טען כל העת שהמחיר הכלכלי שבו בוצעה העיסקה היה המחיר הטוב ביותר שניתן היה להשיג באותה תקופה, וכי הטענות של התובעים מופרכות מיסודן".