מוצא: לא מה שחשבתם

עד כמה מקופחת מוצא בסיפור ההתיישבות היהודית החדשה בארץ ישראל, ניתן לקלוט למקרא המשפטים הבאים: "עוד לא נתרחקנו מירושלים כי אם מהלך שעה וחצי, והנה תמוה משמחת לב לנגד עינינו, ליד הכפר קאלאניע (קולוניה) מתנוסס בית משתה קאפפע גדול ורחב ידיים, עם אורוות לסוסים וחמורים, רפת בקר ובתי מלון אורחים הבנויים לתלפיות זה ימים לא כבירים, מאת שני יהודים, הגביר שלמה ששון וחתנו יהושע יעלין". (מתוך: "החבצלת", 1872).

ושנית למקרא הדברים הבאים:

"מאימתי אתם מונים את ראשית היישוב החקלאי העברי בארץ, לאחר כל החורבנות? יש יאמר: ראשון לציון. שמה מעיד עליה, הלא זוהי המושבה הראשונה לעלייה הראשונה. ויש ידען שיאמר: לא, פתח תקוה קדמה לראשון לציון. עוד בטרם פרצה העלייה הראשונה מרוסיה, יסדוה בני ירושלים ועלי אונגרן, שנה לפני ראשון לציון (1881). והמקדים יאמר: גם פתח תקוה אינה הראשונה, קדמה לה מקווה ישראל, שייסדה קרל נטל בשנת 1870.

אך עוד לא תמה התחרות על גביע הראשונות. עוד יש נקודה חקלאית אחת, והיא קשישה גם ממקווה ישראל: מוצא שמה. מוצא שבהרי ירושלים, על אם הדרך, הנשקפת על עמק הזיתים הנהדר של עין-כרם". (נכתב על-ידי ברל כצנלסון בעיתון "דבר", 4.1.1935).

את ראשיתה של מוצא המודרנית ניתן למנות משנת 1860, כאשר שני הירושלמים, שלמה יחזקאל יהודה, יליד עיראק, ודוד ילין, יליד פולין, קנו יחדיו חלקת קרקע במקום, לשם פיתוח חקלאות ותעשייה. אין ספק שזאת ראשיתה של החקלאות, התעשייה והיזמות הפרטית בארץ ישראל, בימים בהם אך מתחיל היישוב הישן לצאת מתחום חומות ירושלים.

הפעילות החקלאית והפיתוח מקבלים תאוצה, כאשר דרך החמורים מורחבת על-ידי השלטונות התורכיים, כדי להתאימה לתנועת כרכרות (דיליז'נסים). יהושע ילין, בנו של דוד וחתנו של שלמה יחזקאל, ושהדרך גובלת בחלקתו, קולט מיד את המשמעות החברתית והכלכלית של הדבר. אין עדות טובה יותר מדבריו שלו, שנכתבו ב-1872: "בעד הכסף הרב אשר הרבה חותני לתת לי במוהר ומתן, קנה בעדי נחלת שדה וכרם על יד כפר קאלאניא, על אם הדרך ההולכת מירושלים ליפו. ומאז התלקחה שלהבת נוראה בחדרי לבבי לעבודת אדמת הקודש ביתר שאת, ומהוא והלאה כל מעיני שמתי לחקור ולדרוש תהלוכות האכרים ומעשיהם, נטעתי לי אילנות, זרעתי שדות, בניתי גם בית משתה קאפפע ובתי מלון לאורחים".

הרחבת הדרך חושפת מבנים קדומים כמעט שלמים, עליהם וסביבם הוסיף ילין מבנים נוספים, אשר יחד יצרו את מכלול החאן והבית העברי הראשון במוצא - בית ילין. השנה - 1871.

בשנת 1880 מגיע למוצא יחיאל מיכל פינס, בא כח קרן "מזכרת משה מונטיפיורי", ושוכר מילין בתים וחצר לשם הקמת מפעל לייצור רעפים. בינתיים קונה ילין עוד 184 דונם, ומייעד קרקע זו לבניית בית הבראה לחולי ירושלים. באופן רשמי נוסדה המושבה מוצא על ידי לשכת ירושלים של "בני ברית" בכסלו תרנ"ד, 1894.

בית ילין - מצב המבנה וחלופות שיקום ושימוש

בתי ילין היה ראשיתה של מוצא. ראשית ההתיישבות החקלאית, התעשייה והמלונאות בארץ ישראל מצטמצם כיום למבנה המשמש כבית כנסת וחציו חורבה, המכונה "בית ילין". בעשר השנים האחרונות נפגע בית ילין יותר מאשר בכל 100 השנים שקדמו, כתוצאה מוונדליזם ופירוק משקופים ואבני קשת.

הבית היה במידות של 13.5-7.5 מ', ושניים אחרים בגודל X3.5‏5.6 מ' כל אחד. הקטן שבין החדרים שרד בשלמותו, כולל הפתחים ואפילו הסורגים. צמוד לחזיתו הצפונית, ולכל אורכה, היתה מרפסת בעומק ממוצע של 3.5 מ'. הגפנים שהצלו על המרפסת ניתנים עדיין לשיקום.

מתחת למרפסת ולבית קיים מרתף, אשר במצב הנוכחי איננו נגיש, ולכן לא ניתן לומר האם הוא חופף למבנה בכל שטחו. אם כן, הרי שמדובר בכ-135 מ"ר. צמוד לפינתו הדרום-מערבית של המבנה, ע"ג קשת, מטפסות מדרגות אל גג הבית. על הגג חדרון קטן במידות של X3‏3 מ', שנבנה כנראה כתוספת.

בניין בית הכנסת הוא אותו מבנה ראשון שנבנה בשנת 1871 על גג קמרון קדום. קיים גם מחסן לבית הכנסת. כאשר פונו חלק ממפולות האבנים, התגלתה פינה של מבנה שניצב לגובה משמעותי (אולי עד הגג), וכן בור מים צלבני מרשים ביותר, אשר לפי הממצא בתוכו שימש עוד במאה ה-20. שטח החצר הוא X17‏20 מ'.

ממערב לבית ילין ולמבנה בית הכנסת קיים בוסתן עצי פרי, בעיקר זיתים, על שטח של כדונם אחד (X20‏50 מ').

שני שלישים של בית ילין לא ניתנים לשימור, ויש לפרק אותם ולבנותם מחדש. בבנייה ייעשה שימוש מירבי באבנים המקוריות ובכמות גדולה של אבן שנותרה מסביב. החדר השלם ישומר באופן מדוקדק, וכן ישומרו המדרגות לגג. כל חלק נוסף של הבניין, ובעיקר המרתף, ישומרו עד כמה שניתן, והיתרה תיבנה מחדש.

חצר המבנה תנוקה, וייעשה ניסיון לשלב את בורות המים בתכנון ובכל שימוש עתידי. בחצר קיימים שרידים צלבניים, ואלה יקבלו התייחסות שימורית-ארכיאולוגית, כלומר גם הצגה ואינטרפרטציה למבקר. לכל שימוש עתידי, חשוב יהיה לקיים מו"מ עם קהילת מוצא, בעלת בית הכנסת, לצורך שימוש באולם התחתון שלהם ושימוש משותף בחצר.

האולם מתחת לביה"כ הינו קימרון צלבני רחב ומאורך, שמשמש לחגיגות וטכסים. צמודים אליו שירותים ומטבחון, ואין ספק שאם מגיעים לסיכומים מתאימים עם הקהילה, המקום מתאים לכל מפגש תרבותי. לקהילה עשוי להיות עניין רב בהצגת תולדות מוצא, והיא אף היחידה שיכולה לנהל ולתחזק את המקום. יצירת אתר פונקציונאלי למפגשים ולתצוגת תולדות ההתיישבות במקום תדרוש כוח אדם, אשר משמעותו ניהול ותקציב.

אמדני עלויות: עלות הפעולה המלאה, אשר תכלול את שיקום ושחזור "בית ילין", הבוסתן, החצר וההתחברות לתשתיות, עשויה להגיע לסך של 3 מיליון שקל. הפעולה יכולה להתבצע בשלבים, כאשר בשלב הראשון ישוקם וייוצב המבנה, ובהמשך ייעשה הטיפול הסביבתי. חשוב לראות בכך רק שלב טכני, כי ללא החצר והחיבור לבית הכנסת יהיה קשה מאוד לנצל את המקום.

עלות שיקום בית ילין, על-פי התוכנית שהכין האדריכל גיורא סולר, מתחלקת כך: תכנון - 170 אלף שקל; עבודות הצלה - 500 אלף שקל; עבודות בנייה - 2 מיליון שקל; עיצוב פנים - 300 אלף שקל; פיתוח - 100 אלף שקל. בקרוב יחל מסע ציבורי לגיוס כספים.