זוננשיין מרפרף

ב-PORT, זוננשיין בחר להציג במוזיאון את העבודה שהראה כבר במסגרת התערוכה הבין-לאומית "בימת האנושות", שאצר הרולד זימן בביאנלה של ונציה 2001. זוננשיין העיד שבסיום הצבת העבודה במוזיאון נותר לו עוד חלל רב, ולכן הזמין את חבריו וחברותיו הלא-ידועים-כמוהו, להציג איתו. ליאת הראל-שוורץ ושלומית ליבוביץ' מציגות מה שנראה כפוטנציאל למפעל חיים - Piss on Earth - תיעוד שלהן משתינות בכל מיני מקומות. במקרה זה, הן בחרו להציג את התמונות המתעדות אותן משתינות ברמת הגולן. כמו-כן, זוננשיין הזמין את חברו איל שפרון, שמציג 16 ציורים מופשטים זוהרים, שנראים כמו מריחות או טפטופים על בדים המסודרים ברביעיות על-גבי קיר אחד. ולסיום זוננשיין הזמין עוד חבר, עידו שמי, שמציג מסלול מפרך אל גביע האליפות בכדורגל, "הקווסט אל הגביע", שכולו צבוע אדום.

זוננשיין עצמו מציג "מדריך לאמן הצעיר" - סדרת ציורי מחשב שבהם הוא מתאר את הדרך להצליח בעולם האמנות הבין-לאומי. זוננשיין כמובן בוחר בניסוח ביקורתי, "עולם האמנות המזויף", אבל אסור לטעות, המהלך של זוננשיין לא מחזיק הרבה ביקורת. כשהאמן הגרמני האנס האקה הוזמן לבנות פסל בשביל דיימלר-בנץ, הוא לא שכח להזכיר בו את פועלם ושיתוף-הפעולה שלהם עם הנאצים. כשהוא הוזמן להציג במוזיאון בניו-יורק, האקה ערך תחקיר על מקורות ההכנסה של התורמים, ובסופו של דבר הציג במוזיאון תחקיר מפורט הכולל צילומים, ובו מעקב אחר דרכי ואופני עשיית הרווחים המפוקפקים, שבסופו של דבר מימנו את האמנות במוזיאון. מיותר לציין שהתערוכה עוררה שערורייה גדולה. אוצר התערוכה שילם עליה במקום עבודתו, והנהלת המוזיאון עשתה כל שביכולתה להוריד אותה מהר ככל האפשר.

אצל זוננשיין אין חקירה בדרך לאמת. מעשי הקונדס שלו עד להכרזתו כאמן מבוסס היו מתפנקים וברנז'איים, בשל היעדר עוגן ומחויבות פוליטית בבסיסם. במקרה של PORT המצב אינו שונה, וגם התוספת הראלשוורץ ושלומית ליבוביץ' לא מצליחה לפטור את התערוכה הזו מאופיה הרפרפני הבלתי-מתחייב, על אף קילוחי שתן נאים.

"PORT", אליעזר זוננשיין. אמנים אורחים: ליאת הראל-שוורץ ושלומית ליבוביץ', עידו שמי ואיל שפרון. אוצרת: אלן גינתון. מוזיאון תל-אביב לאמנות, שד' שאול המלך 27, תל-אביב. עד אוגוסט 2002