אין מה להיאחז בקרנות הפנסיה

ראש הממשלה, אריאל שרון, דופק על השולחן ונוזף בכל מי שזז סביבו: תתחילו להזיז כבר את הפרויקטים הגדולים של התשתיות! הפקידים מתכופפים עד יעבור זעם, כי הם מכירים את המילים הגבוהות על השקעה בתשתית, אבל הם גם יודעים היטב, שכאשר הולכים לקיצוץ גדול בתקציב - הקיצוץ יהיה, כמו תמיד, בעיקר על חשבון תקציבי התשתיות.

ואם המושגים B.O.T ו-P.F.I היו עד עכשיו בון-טון, פקידי האוצר יהפכו אותן למילות קסם של השוק החופשי, וידחפו למסגרות הללו כל מה שאפשר: מסילות רכבת, כבישים, בתי ספר, מכוני טיהור והתפלה, ואפילו חושבים על בתי סוהר כאלה.

נשארה רק בעיה קטנה: מימון. הבנקים, המתמודדים עם בעיית הלימות ההון, כבר הודיעו על הקשחת תנאי האשראי, על הנמכת ציפיות מפחידה במסגרות האשראי ל-30 מיליארד שקל מול תחזית של כ-70 מיליארד שקל, וכתוצאה מכך על קשיים שייווצרו במימון פרויקטים גדולים של תשתית.

ואפילו אם אין לבנקים בעיית הלימות הון, בעיית המימון אינה נפתרת, כי מדובר בפרויקטים ארוכי טווח, של 25-20 שנים, ולבנקים אין פיקדונות בעלי טווח זמן כזה. בעיה כזו בדיוק התעוררה בהסדר הקיבוצים, והממשלה הפקידה בזמנו בבנקים פיקדונות בגובה סכום המחיקה בריבית מתאימה, להבטחת ההסדר.

כדי שקרנות הפנסיה ייכנסו במלוא עוצמתן לפרויקטים כאלה, השיקול שלהן הוא תשואה, והמגבלה של האוצר היא, שהאג"ח יהיו מדורגות מינימום כ-AA.

קרנות הפנסיה הוותיקות, שבהן הון צבור של 104 מיליארד שקל (הנתונים לסוף 2000): אלה חייבות להחזיק 93% מההון הצבור באג"ח ממשלתיות. חלק קטן מהאג"ח הוותיקות הללו נותן תשואות של 6.2%, ורוב האג"ח של הקרנות הוותיקות נותן תשואה של 5.57%. אם יש לקרנות הפנסיה הוותיקות נדל"ן, זה בעיקר הבניינים שלהן או מבנים של מועצות פועלים. לא מקרנות אלה תבוא הישועה, למרות הפוטנציאל של כ-8 מיליארד שקל המותרים להשקעות, כי האוצר מודאג ובצדק מאיכות הניהול בקרנות אלה, וספק אם יאפשר בהן סיכון מינימלי.

קרנות הפנסיה החדשות, שבהן הון צבור של 7.7 מיליארד שקל: אלה מחויבות להחזיק 70% מההון הצבור באג"ח ממשלתי בתשואה של 5.05%, והן רשאיות להשקיע 30% מההון הצבור בשוק החופשי, בכפוף לאישור האוצר. אחרי הליברליזציה, ואם האוצר יאשר, יכולות הקרנות החדשות להשקיע באג"ח המשובחות בעולם, נניח של ג'נרל אלקטריק, שם התשואה לאג"ח ל-10 שנים נעה סביב 5.9%, ול-15 שנים 5.68%.

הפוטנציאל של הקרנות החדשות הוא של 2.2 מיליארד שקל להשקעות בשוק החופשי, סכום שבפני עצמו אינו גבוה. יש לציין, שבהשקעות חופשיות אלה, בנתוני סוף 2000, התשואה הממוצעת המשוקללת שהשיגו הקרנות החדשות היתה 5.67%.

אם מנהלי הקרנות החדשות ירצו להשקיע בנדל"ן ותשתיות בלי להיות נאשמים בסיכון עתיד העמיתים, הקרנות צריכות לקבל תשואה של 1.5%-1.25% מעבר לתשואה המובטחת באג"ח הממשלתיות. דהיינו, תשואה של לפחות 6.3%, בלי סיכונים, כי אחרת שווה לקנות אג"ח של ג'נרל אלקטריק.

אם מדובר בעיסקת השכרת מבנה למשרדי ממשלה והתשואה ידועה ובטוחה, אולי יש על מה לדבר. הבעיה היא, שפרויקטים של תשתית הם פרויקטים תפעוליים, שרגישים למשתנים כמו למשל מחירי אנרגיה. לכן, מי שחושב שקרנות הפנסיה יצילו את הענף, חוגג מוקדם מדי.