תנוחה נכונה

"אבא, למה אתה מחייך כל הזמן?", שאלה אותי הגר בת ה-7 בעת שצפיתי בפרק הראשון של "הוא והיא". מה כבר יכולתי לומר לה? שאני מחייך מפני שאני חושב עלי ועל אמא שלה? על החברים שלנו? על כמעט כל זוג שאני מכיר בגיל 30? "אתה מתכוון לראות את התוכנית הזאת בכל שבוע?", הוסיפה הגר לחקור אותי. "בהחלט", השבתי. "ולחייך כל הזמן" הוסיפה הגר, הפעם בלי סימן שאלה.

האמת היא, שקשה שלא לחייך כשצופים ב"הוא והיא", אם כי לו הייתי גם צוחק ממש מדי פעם, היתה ההנאה שלמה יותר. קשה שלא לחייך, כי בניגוד ל"הבורגנים", דרמה/סאטירה המכוונת לאותו קהל יעד, "הוא והיא" עוסקת בדברים הקלים והנינוחים יותר, ובאופן המגלה הרבה אהבה לגיבוריה.

אצל "הבורגנים" אתה רואה אנשים מרירים, שקרנים, שונאים וטועים, ורק תוך כדי הצפייה מתגנבת ללב הצופה האינוחות, שמא האנשים הרעים שעל המסך הם גירסה מוגזמת אבל עדיין קרובה מספיק למקור של הצופה וסביבתו. ב"הוא והיא", אתה מבין מיד שהבדיחה היא עליך, הצופה (ובמיוחד על אשתך, אלא מה), ומה שנעים הוא, שלא אכפת לך במיוחד. למרות שפרק הפתיחה של הסיטקום החדשה סבל מעליות וירידות, ולמרות שחסרונן של דמויות משנה עלול לגרום בעתיד לתחושת מחנק מסוימת, הרי שמשחקם של אמנון וולף, ובמיוחד של אסנת חכים, היה קולח ומהנה ביותר. גם הבדיחות, במיוחד אלה הקשורות ליחסי המין בין השניים, היו מהמוצלחות יותר שנראו כאן לאחרונה.

למשל, הקטע שבו חכים מנסה לפתות את וולף להכניס אותה להריון, ומאחר שהוא מתמהמה, היא מציעה לו כפרס שיבחר את התנוחה. אלא שכשזו נלחשת לבסוף באוזנה, היא מוחה: "אבל איך אני אמורה להיכנס מזה להריון?", כשבזכרון הטלוויזיוני עולה מיד שיחת הסלון של "הבורגנים", בה טוענת אילנה ברקוביץ' ש"בכל פעם שגברים מדברים על תנוחות, הם מתכוונים למין אנאלי".

אחר-כך דנים הצמד חכים את וולף בסוגיית הסקס בעת המחזור. היא רוצה, הוא מהסס: "אלוהים רואה הכל", הוא מנסה להניא אותה מהמיזם הנועז. "נו, וזה לא מדליק אותך?", היא משיבה מיד. האמת, די מדליק, במיוחד העובדה שרשת הצליחה ליצור עוד ערב של "מאסט-סי טי.וי": "מיליונר" האלגנטי והאינטליגנטי, "הוא והיא" ו"סקס והעיר הגדולה" (שידורים חוזרים).

אם אתה עירוני, משכיל, בעשור הרביעי או החמישי לחייך, יכול להיות שסוף-סוף יתקיים בך הפסוק: "לא זזים מהבית", כמשהו שיש לו כיסוי.