מזרח תיכון ישן

ערוץ המזרח התיכון, או בשמו ברשות השידור הערוץ הלווייני, הוא המתנה היקרה ביותר שניתנה אי פעם לשר בישראל. לא רק בגלל תקציב הערוץ, שלא ברור לגמרי מאיפה הוא נלקח - 80 מיליון שקל - אלא בעיקר בגלל ההסתבכות של רשות השידור עם פיפ"א בגלל שידורי המונדיאל, שעלולה להביא לתביעה של מיליוני דולרים נגד הערוץ החדש ומולידיו.

הסיפור הלא ייאמן על רשות השידור, פיפ"א וחברת צ'רלטון, בעלת הזכויות על שידורי המונדיאל, מתחיל כשהרשות רכשה תמורת 3.8 מיליון דולר שמונה משחקים ואת הזכות לשדר תקצירי ערב של משחקי היום. סכום עצום פר משחק, סכום שבדיעבד התגלה כגדול מדי תמורת מעט מדי סחורה. לפי החלטת פיפ"א, משחקי הפתיחה, שני חצאי הגמר והגמר אמורים להיות משודרים בערוץ טריסטריאלי (בשידור קרקעי), ומאחר שערוץ 2 לא רכש את המשחקים, אומרים המתנגדים לעסקה, ערוץ 1 היה יכול לקבל את המשחקים תמורת הרבה פחות כסף.

בכל מקרה, העסקה נחתמה, והמונדיאל הלך ושוחק. בשבוע הגמר העלתה רשות השידור לאוויר את ערוץ המזרח התיכון. ערוץ לווייני שמגיע, כך לפי פרסומי הרשות, לארצות המזרח התיכון, לאירופה ולצפון אפריקה.

מנכ"ל רשות השידור, יוסף (ג'ו) בראל, הודיע בגאווה שהחליט שאת שני חצאי הגמר והגמר ישדר גם בערוץ החדש, מה שיביא לו חשיפה רחבה בכל האזור.

החשיפה כללה גם את אנשי צ'רלטון ופיפ"א, שקלטו שהמשחקים שמכרו לשידור קרקעי עוברים בלוויין ללא תשלום גם אל מחוץ לגבולות ישראל. פיפ"א פנו לצ'רלטון, ואלה פנו מיד לרשות השידור. את בראל, שהיה בחופשה בספרד, הזעיק לטלפון ממלא מקום מנהל ערוץ 1 יוסי משולם.

התוצאה: לאחר שידור של שני חצאי גמר ירד המונדיאל מהערוץ החדש, ומשחק הגמר כבר לא נראה שם.

הפשלה הזאת, אומרים בענף, יכולה לעלות בתביעה של מיליונים נגד צ'רלטון וממנה נגד רשות השידור, ואולי אפילו תעצור את השידורים של המונדיאל הבא, שגם הם בידי צ'רלטון.

בראל אמר בישיבת הוועד המנהל של רשות השידור כשעלה הנושא לדיון כי החוזה שבידו מאפשר שידור בכל אמצעי התקשורת של רשות השידור בלי שום הגבלה. לדבריו, אם היה בארץ בזמן המשבר, הוא היה דורש לשדר גם את הגמר. אבל מחו"ל, בלי הניירות מולו, החליט לעצור.

בירכתי הממיר

כך או כך, ערוץ המזרח התיכון עלה לאוויר ב-25 ביוני, ומוקם בירכתי הממיר הדיגיטלי, אחרי ששר התקשורת, ראובן (רובי) ריבלין, הוריד הוראה חד משמעית לחברות הכבלים והלוויין להעביר את הערוץ ביום שנקבע לעלייה לאוויר.

כחלק מההחלטה התמוהה לעלות לאוויר במהירות עלה הערוץ רק בפלטפורמה הדיגיטלית של חברות הכבלים ובלוויין, אפילו לא בפלטפורמה האנלוגית (עוד ריב שנוהל בין הכבלים ללוויין), שלא לדבר על כך שאי אפשר לקלוט את הערוץ באנטנה ביתית כי עדיין אין לו משדר קרקעי.

התוצאה האבסורדית היא שדווקא ערביי ישראל, שאליהם הוא אמור להיות מכוון, לא יכולים לקלוט אותו, משום שאחוז החדירה של הלוויין והכבלים, אנלוגיים או דיגיטליים, במגזר הערבי נמוך במיוחד.

בעיה אחרת יש לערוץ מול חברות הכבלים והלוויין. הן דורשות תשלום תמורת העברתו אצלם ואומרות שהוא אינו כלול בערוצים שעליהם להעביר כחובה (must carry). הנושא נדון עכשיו אצל היועץ המשפטי של משרד התקשורת, והוא אמור לקבל החלטה בנושא בתוך זמן קצר. החלטה על תשלום לחברות הכבלים והלוויין תגדיל עוד יותר את סעיף ההוצאות של הערוץ החדש.

רענן מאושר

אבל השר רענן כהן מרוצה. "הערוץ הוא אחד הדברים החשובים ביותר שהצעתי לעשות בתוכנית הרפורמה שהגשתי ביוני 2001, ערוץ שיפעל מול 70 מערכות שידור ערביות שמשדרות בכל העולם הערבי, שבהן לא נשמעת עמדתה של ישראל על המגוון שיש בה. זה ערוץ עצמאי לחלוטין שדרכו נוכל להביא את התרבות שלנו, ניתן ביטוי לתהליכים בתוכנו, נוכל ליצור דו שיח אמיתי, כי החיים שלנו תלויים אחד בשני. ייתכן שצריך גם להציג את תפיסת העולם הדתית שנמצאת גם בקוראן וגם בדת היהודית שדוגלת בסובלנות ובחיים משותפים. חשוב מאוד שקולה של ישראל, תרבותה, דרכה, הרצון לשלום יישמעו על כל מגוון הדעות, גם דעות של הציבור הערבי בשפה הערבית. זה מאוד חשוב שכל העולם הערבי במזרח התיכון ובאירופה יוכל לשמוע גם באנגלית את דרכנו. אני לא חושב שיש דבר יותר חשוב מהדבר הזה".

- זה נתפס כמו ערוץ תעמולה מהסוג שכבר לא נראה בעולם.

"ידענו שזה מה שיגידו, שכל העולם ייצא נגדנו. אבל הכול תלוי בנו. אם נציג תמונה אמיתית, נאמנה, בלי מעורבות של שום גורם, ונציג את העובדות, לאט-לאט יחול שינוי בעולם הערבי, והאמירות האלה ייעלמו. הערוץ צריך להיות עצמאי, מהימן, ערוץ שנותן את מגוון הדעות, אחרת אין טעם בקיומו. הוא חייב להיות ערוץ שלא מטעם אף אחד, אלא האני מאמין של החברה הישראלית, על כל הטוב והרע שבה, ולאט-לאט יתחילו להכיר בו כערוץ הכי מהימן ואינטליגנטי במזרח התיכון. זה לוקח זמן, זה לא מהיום למחר.

"גם במליאת רשות השידור טענו שהערוץ בעצם הוא 'מטעם'. חייבים להבטיח שיהיה בו ביטוי אמיתי לכל האמת ורק לאמת כפי שהיא מופיעה בחיינו ולהציג את דרכה של המדינה על מנת שאף אחד לא יחשוב שהוא מקבל אינפרמציה לא נכונה. לאט-לאט ייווצר דימוי שהאמירות של היום לא נכונות".

- לא היה אפשר לחכות עם הערוץ עד שיהיה גם משדר קרקעי? הרי הצופים הערבים שראו עד היום ערוץ 1 לא יכולים לקלוט את הערוץ.

"הרעיון שיעלה הערוץ היה דבר הכי מרכזי. בגלל שעוד אין משדר קרקעי אנחנו לא מבטלים בשלב זה בערוץ 1 את השידורים בערבית עד שנוכל להבטיח שתהיה קליטה לכולם. עד שתהיה לא נוריד את השידורים. זה ייקח עוד חודש-חודשייים, ואז תהיה קליטה לכולם".

- החיפזון מן השטן, לא?

"יש כלל בחיים שחשובה רק התוצאה. אם לא היינו מעלים אותו היינו ממשיכים בשיחות של העשור האחרון על למה אין ערוץ ערבי. הייתי יכול להמשיך בדיון תאורטי מאוד מרתק ומעניין על הקמת הערוץ, אבל אני לא כזה. מי שקורא את קורות חיי יודע שאין לי יכולת לשמוע כל החיים אותו דבר בלי לבצע. אז החלטנו שאנחנו מקימים את הערוץ, ואחר כך נעשה שיפורים".

- אומרים שהעלייה החפוזה לאוויר נעשתה כדי לתת לך "מתנת פרידה" מרשות השידור.

"אם לא הייתי מגיש את תוכנית הרפורמה שלי מיוני 2001, שבה מופיע הערוץ, היו יכולים להגיד את זה. אבל את רואה את התוכנית, זה החלום שלי מהיום הראשון בתפקיד, כשעוד לא חלמתי שאני עוזב. כל יום לחצתי על רשות השידור להקים את הערוץ. עוד כשלא עלה על דעתי שאני עומד לעזוב את התפקיד. אני רגיל לשמוע את האמירות האלה, התוצאה מעניינת אותי. אדם נבחן על פי התוצאה ולא על פי האמירה. זו התוכנית המקורית שלי. ביום הראשון הבאתי את זה לרשות השידור. אז מה אפשר להגיד?"

- צפית בשידורים?

"לא. אבל אני שומע דברים מאוד טובים. בישראל כל אחד הוא מבקר טלוויזיה. הביקורת נובעת בעיקר מקנאה. הערוץ חייב לתת ביטוי לקדמה. ערוץ שכל העולם הערבי יסתכל ויקבל ממנו את כל הדברים שהם דברי האמת".

שתי אליפסות

מי שמחפש את הערוץ (810 בתבל, 100 בערוצי זהב ובמתב) ימצא את עצמו חוזר במנהרת הזמן לשנות השבעים. חוץ מפתיח ולוגו נוצצים של שתי אליפסות נעות ומשתלבות בסגנון שהיה מקובל לפני כשנתיים בפרסום (אליפסה משדרת מעגליות בתנועתיות, טוענים מעצבים), המסך נראה בדיוק כמו הטלוויזיה בערבית בערוץ 1, שכידוע, לא השתנתה בעשורים האחרונים.

את הערוץ מנהלים בצוותא יוסף ביניא, המנהל הוותיק של הטלוויזיה בערבית, ויוסף בראל, המנהל הוותיק של ערוץ 33 והחדש של רשות השידור.

הערוץ מתגאה בהרבה חדשות. מהדורה כל שעה עגולה, מהדורה מרכזית בתחילת הערב ובסיומו, ובאמצע תוכניות ראיונות ואקטואליה.

- ביניא, מה יש לכם מחדשות?

"רוב המהדורות הן קצרות. ידוע שזה הנושא המרכזי שמעניין את הצופה הערבי, שהוא צרכן רציני של חדשות. הצופה הערבי בארצות ערב ובישראל הוא צרכן גדול של חדשות, ולכן אנחנו נותנים לו שירות. המהדורות חוזרות הרבה בגלל הבדלי השעות".

הערוץ משדר בימי א'-ה' מארבע אחר הצהריים עד חצות וחצי. בשישי-שבת השידורים מתחילים כבר בעשר בבוקר. בכל שעה, כאמור, מהדורת חדשות קצרה. בשבע בערב מהדורה מרכזית, ובה ראיונות מורחבים, ניתוחים ומומחים. בעשר בלילה מהדורה מסכמת, שהיא בעצם שידור חוזר של מה שמשודר בשבע בערב. ויש גם מהדורת חדשות באנגלית.

חוץ מחדשות, מדווח ביניא, יש תוכניות ילדים (בשידור חי ומוקלטות), טוק שואו (של זוהיר בהלול), סדרות בערבית, סרטים בערבית, טלנובלות מדובבות לערבית, תוכניות ששודרו בערוץ 33 עם כתוביות בערבית, ותוכניות מערוץ 1 (למשל, "פוליטיקה"). סך הכול, 70-60 אחוז מזמן השידור מתמקד בחדשות ובאקטואליה, חלקה בשידור חוזר.

- זה לוח שידורים לערוץ חדש?

ביניא: "כל העסק נעשה ממש במהירות נוראית. בתוך חודש הוחלט על מועד העלייה לאוויר. בתכנון שלנו לקראת סוף השנה להתחיל לייצר דברים חדשים לילדים ולנוער, נושאי טבע".

- הערוץ נראה כמו הטלוויזיה בערבית מלפני שנים.

"זה לא נכון. עכשיו, למשל, משדרת את החדשות קריינית חדשה. אנחנו מתחילים לקלוט עובדים חדשים, וזה לוקח זמן. אני מקווה שבתוך חודשיים-שלושה נקבל מסך שונה. יהיה לוק חדש לערוץ, עם מגישים, מנחים ועובדים חדשים".

- יש צופים לערוץ?

"לפי כמות התגובות של עיתונאים ועורכים ראשיים בעיתונות המצרית והירדנית, יש צופים. קיבלנו הרבה מאוד תגובות, חלקן תוקפות את הערוץ. סוכנות איי.פי פרסמה כתבה מורחבת על הערוץ בירדן; בית הפקה ירדני התקשר והציע להעמיד לרשותנו אולפן ברבת עמון; העיתון 'א-שארק אל-אווסט', שיוצא בלונדון, הקדיש שלושה עמודים לערוץ; מאבו דאבי פנו שהם רוצים לשתף אותי בתוכנית אצלם. יש התעניינות באמצעי התקשורת הערביים".

אבל הערוץ לא אמור, לפי מקימיו, רק לעורר התעניינות באמצעי התקשורת, אלא להיות ערוץ הסברה. לא בכדי אמר ראש הממשלה אריאל שרון בלשונו הצינית בישיבת הממשלה שדנה בעליית הערוץ לאוויר כי הוא מקווה שהערוץ לא יהיה נייטרלי. בכל מקרה, לטקס השקת הערוץ הוא כבר לא בא, למרות ששמו צוין בהזמנות, ובמקומו נשלח מזכיר הממשלה, גדעון סער. היו בורקס, פירות, ירקות שתייה קלה וכ-50 איש.

עוול

"עם הכסף שהערוץ עולה ואם אכן יש לישראל בעיות הסברה, לא בטוח שלא צריך למקד את ההסברה בבירות אירופיות ולא במדינות ערב דווקא, וככה להשיג אפקט יותר טוב", אומר בכיר בענף. "זה יותר טוב מלנסות לשכנע את הציבור הערבי בשלל הערוצים של היום בצדקת עמדת מדינת ישראל באמצעות טלנובלה ספרדית מדובבת לערבית עם תרגום לעברית. ככה אתה חושב שתקנה אהדה לישראל? ועוד באמצעות שידור דיגיטלי לווייני?"

אמל זיאדה, רכזת פרויקט סינגור באיעלאם, מרכז תקשורת לחברה הערבית הפלסטינית בישראל, אומרת שמאחורי הערוץ עומדים שיקולים ביטחוניים. "מכל ההיבטים הערוץ הזה רע לאוכלוסייה הערבית והוא לא עונה לצרכים שלה. כל המערכת שעומדת מאחורי הקמת הערוץ לוקה. בכל התחום של השידורים בערבית יש קלחת איומה של אינטרסים.

"זה מתחיל באנשים שעומדים בראש הערוץ, במטרות שלהם, בגישה שלהם לאוכלוסייה הערבית. לצערי כל מי שעומד מאחורי הערוץ משתמש בו לא למטרות שאמורות לקדם את הצרכים של האוכלוסייה הערבית. מאחורי הערוץ עומדים שיקולים ביטחוניים של הממשלה, משרד הביטחון ומשרד החוץ, שאומר בגלוי שהמטרה הראשונית של הערוץ היא להעביר מסר למדינות האזור.

דוברת משרד החוץ אמרה שהם רוצים להראות בערוץ איך משתילים כליה לפלסטיני. כל הגישה היא שאנחנו נראה תמונה יפה. הם לא יראו איך נהרגו החבר'ה באוקטובר 2000 כמו שלא הראו את זה בערוץ 1. זו אותה גברת בשינוי אדרת. גם אנשים בתוך הרשות (רשות השידור) אומרים את זה. הם אומרים בגלוי שעושים עוול לאוכלוסייה הערבית יותר מ-50 שנה, ונותנים יד לזה.

"היינו במפגש עם מליאת רשות השידור, הסברנו את העמדה שלנו, אמרנו, אנחנו לא נגדכם ולא נגד השידור הציבורי. אנחנו נגד ההנחה שלנו אין מה להגיד בנושא. הבטיחו לכנס יום עיון לפני העלאת הערוץ לשידור. זה לא קרה. פנינו לרענן כהן אלף פעמים, דיברתי עם העוזר שלו, לא קיבלנו כל התייחסות רשמית".

- עכשיו שהערוץ כבר באוויר הוא באמת כל מה שחשבתם שיהיה?

"אחת העורכות בערוץ היא הבת של סעאד חדאד מצד"ל. זו הרי שיא החוצפה. אנחנו יודעים מאיזה צד היא מגיעה, זה מעיד על הדעות והעמדות של האנשים בערוץ. ביקשנו שישמעו אותנו, ואף אחד לא שם עלינו. מה את מצפה מטלוויזיה שמצנזרת ביטויים, עושה צנזורה על ראיונות, ומנפנפת שדרן כזה או אחר. זה הרי מתחיל בנו וייגמר בכם. הערוץ הוא מימוש הפנטזיה של ממשלה ביטחוניסטית, ואני אמורה מהאגרה שלי לממן את זה? למה? זה שיא העוול לאוכלוסייה הערבית. להוציא ממני כסף כדי לממן גחמות של אדם כזה או אחר. האוכלוסייה הערבית זוכרת את הפוליטיקאים ויודעת מה נעשה כלפיה".

הרפורמטור

התנהלותו של הערוץ החדש והדרך שבה עלה לאוויר מזכירות לוותיקי רשות השידור את קימומו של ערוץ 33, שהחל בעצם כערוץ מזרח תיכון, גם הוא בניהולו של יוסף בראל.

המערכה האחרונה בסיפורו הארוך של הערוץ החלה בחוברת בעלת השם היומרני "השידור הציבורי בעידן הרב ערוצי - תוכנית השר ד"ר רענן כהן ליישום הרפורמה ברשות השידור", שבה הציג כהן ביוני 2001 את תוכניתו להפוך את הרשות על פניה.

בעמוד 14 בחוברת נרשם בסעיף 3: "...ישראל שוכנת בלב לבו של אזור ערבי, ולכן יש חשיבות גדולה בקיום שידורים הנותנים ביטוי לדוברי הערבית שבתוכה ומפיצים את דברה לעולם הערבי..."

באוגוסט אותה שנה אישרה הממשלה תקציב להקמת הערוץ, וברשות השידור הקימו צוות היגוי, שחבריו הערבים התפטרו ממנו לאחר כמה חודשים. אלא שלערוץ היו גם בעיות מימון קשות. מנכ"ל רשות השידור דאז, רן גלינקא, אמר שלרשות השידור אין כסף לממן שני ערוצים - ערוץ 33 וערוץ מזרח תיכון - ובישיבת מליאת הרשות בינואר 2002 הוחלט לבטל את ההחלטה להקים ערוץ נפרד בערבית, ובמקום זה להעביר את שידורי הערבית מערוץ 1 לערוץ 33, להרחיב את שידורי הטלוויזיה בערבית במסגרת ערוץ 33 הקיים, ולהפיץ את השידורים באמצעות הכבלים, הלוויין ומשדרים קרקעיים.

גם בספר התקציב של רשות השידור לשנת 2002 מצוין כי "הרשות תפעיל ערוץ חדש שישדר לארצות המזרח התיכון, ויאגד לתוכו את הטלוויזיה בערבית והחדשות באנגלית מערוץ 1, ואת ערוץ 3, והוא ישדר באופן מלא כערוץ לווייני וחלקית כערוץ קרקעי. תקציב הערוץ החדש ל-2002 מגיע ל-79.7 מיליון שקל.

התקציב בנוי מתקציב הטלווזיה בערבית והחדשות באנגלית - 18.8 מיליון שקל; מימון ערוץ 3 מתקציב המדינה - 11.8 מיליון שקל; השתתפות רשות השידור בתקציב ערוץ 3 - 7 מיליון שקל; העברת השתתפות בתקציב ערוץ 3 מתקצוב חריגות ועודפים מ-2001 - 6.2 מיליון שקל; עודפים מ-2001 - 14 מיליון שקל; חלקן של הטלוויזיה בערבית והחדשות באנגלית בתקציב ערוץ 1 - 16.9 מיליון שקל; ומימון ישיר של המדינה כסיוע לערוץ החדש - 5 מיליון שקל.

עוד מתוקצבים 15.5 מיליון שקל כהוצאה מותנית בהכנסה שנועדה לשידורי חדשות ברוסית, לתגבור תוכניות בעברית ולתוכניות כלליות של הערוץ.

בחודש מרץ, כזכור, הוחלף גלינקא בבראל, שלימים מונה למנכ"ל קבוע של רשות השידור, בנוסף לתפקידו כמנכ"ל ערוץ 33, ועכשיו גם כמנכ"ל הערוץ החדש. בראל עדכן את התקציב, ואמר במליאת הרשות כי יש תקציב לשני ערוצים - ערוץ 33, שכידוע פועל כרגיל, והערוץ הלווייני החדש.

איש לא יציץ בערוץ

במליאת רשות השידור לא חוסכים במילים קשות על בראל. אומרים שהוא מקים מחדש את הערוץ שהיה צריך להיות מלכתחילה בערוץ 33. בתקופת גלינקא, הם אומרים, החליטה המליאה שמספיק ארבע שעות ביום במזרח התיכון כי ממילא ערוץ 33 הוקם בשביל זה. אבל בראל רוצה עוד ערוץ. הוא עיצב לוח משדרים אמביציוזי, וכשהבין שהתקציב מוגבל, לקח את כל תקציב הטלוויזיה בערבית, בתוספת ערוץ 33.

אבל, הם אומרים, חמישה מיליון שקל (העברת האוצר לטובת הערוץ החדש) אינם מספיקים לשני ערוצים. בקושי לאחד. בעצם שוב יצר בראל יצור לא ברור. ערוץ שמשודר בלוויין דיגיטלי, ובמקביל ממשיכים לשדר בערבית בערוץ 1.

"לעולם איש לא יציץ בערוץ. אין לו ערך מוסף. מהדורות חדשות בערבית לא נותנות כלום. זו מתנת פרידה לרענן כהן. בראל קיבל מחמאות ולחיצות ידיים, ועכשיו הרשות תקועה עם ערוץ אחד שמקרטע בין ערוץ 1 לחינוכית, ערוץ 33 שאיש לא יודע מהו, שאין בו שום דבר. וערוץ חדש שלא ברור כלל אם מוצדק לקחת את כספי משלם המסים ולשדר תוכניות שאינן מגיעות לכל מי שמשלם אגרה. שהרי אם אין לי צלחת לוויין ומפענח דיגיטלי, לא אוכל לקלוט את הערוץ".

נחמן שי ספקן

"יש כאלה שקוראים לו ערוץ השב"כ או קול הרעם מירושלים", אומר פרופ' דן כספי, חבר הוועד המנהל ברשות השידור. "שני השמות האלה אומרים הכול. הערוץ הזה היה נחוץ לדרג הפוליטי ולא לאנשים שבאמת זקוקים לערוץ בערבית.

"בכל תעמולה הצד השמח הוא התועמלן. ערוץ כזה היה צריך לעבוד בצורה אחרת ובקונספציה אחרת. מי שצופה בערוץ יכול להבחין שמדובר ברגרסיה לשנות השישים. אותם אנשים שהתחילו את השידורים בערבית ממשיכים. במקום לכבד את היציאה שלהם לפנסיה ואת המנוחה שלהם, גייסו אותם לעשות את אותם דברים. מבחינה זו אני מצדיק את הביקורת על הרמה המקצועית, על הטעויות הגסות בערבית, דברים שמבטאים חוסר אמינות.

"הערוץ מפריע לי גם כי הוא נמצא ברשות השידור. הוא צריך להיות, ערוץ סמוי או גלוי, במסגרת נפרדת או מיוחדת מחוץ לרשות. נורמות של שידורי תעמולה יכולות לזרום ולהדביק גם את השידורים בערבית, ודי לנו מה שקיבלנו בגלל זה, שהשידורים בערבית לא היו נפרדים. לטובת הכול חייבים להוציא את השידורים ממסגרת רשות השידור. אין לנו גם אפשרות מעשית לפקח על תוכן השידורים הללו, ולכן חשוב - אפילו אם נתעלם מהצופה הערבי, גם הצופה העברי ירוויח - אם שידורי התעמולה יורחקו מהרשות. ואז אולי היה לנו כתב מדיני אחר ברדיו, ומנכ"ל רשות שידור אחר", טוען כספי.

יו"ר רשות השידור, נחמן שי, היה בשעתו בעד הערוץ דווקא. היום הוא נשמע ספקן יותר: "בשעתו חשבתי שאפשר שמדינת ישראל תקים ערוץ שידבר ערבית וישדר למרחב. אמרתי, נוריד את השידורים בערבית מערוץ 1, ונעשה ערוץ נוסף שישודר כולו בערבית, כמובן פתוח קרקעית, שיופץ לוויינית לאזור. גם האוכלוסייה הדוברת ערבית תקבל ערוץ וגם נגיע למרחב. לא חשבתי שהוא ישודר רק במרחב ורוב שידוריו לא ייקלטו בתחומי הארץ. בשעתו תמכתי בערוץ כזה. אם טעיתי או לא, הזמן ישפוט. אבל איש לא התכוון שזה יהיה בצורה הזו. ברגע האחרון התעוררה המליאה אחרי שח"כ זהבה גלאון איימה בבג"ץ, והשאירו את השידורים בערבית בערוץ 1. וכך על הקופה המידלדלת הריקה של רשות השידור העמסנו עוד ערוץ".

- כמסבירן של קבע, אתה חושב שישראל צריכה ערוץ תעמולה?

"בממשלה כבר אמרו כמה שרים, ציפי לבני, דן מרידור, לימור לבנת, שבעצם זה לא התפקיד של רשות השידור לשדר שידורים מהסוג הזה. יש לזה כיוון ממשלתי מובהק, ולרשות אסור על פי חוק לקבל את ההוראות האלה. זה צריך להיות ערוץ שכפוף לשר. השידורים בערבית של רשות השידור כבר פועלים שנים במרחב, ולא כולם מתקבלים כשידורי תעמולה פר אקסלנס. אני חושב שיש חשיבות לערוץ, אבל הוא צריך להיות פתוח, אמין, לא לשאת קו של תעמולה מכל כיוון שהוא. השאלה היא אם כולנו מדברים באותה שפה, אני לא בטוח. אני מקווה שרשות השידור לא תעשה תעמולה. אנחנו צריכים להעביר את מה שאנחנו משדרים לאוכלוסייה דוברת ערבית. צריך להיות ברור שאלה פשוט שידורי הטלוויזיה הישראלית בשפה הערבית. מבחן הזמן הוא שיקבע. התכנים לא צריכים להיות תעמולה, אם רוצים שיהפוך לערוץ תעמולה צריכים להוציא אותו מידי רשות השידור".

לא מפחיד את הייעודי

"מרגע שידוע שמי שעומד מאחורי הערוץ הוא השלטון, הציבור הערבי הישראלי לא ירצה לראות אותו", אומר מנהל מינהלת הסדרת השידורים לציבור במועצת הכבלים, עו"ד יורם מוקדי. "אם אתה לא מביא ליצירה מקורית של ערביי ישראל לא תזכה להגשים את המטרה של הטלוויזיה של קירוב בין קבוצות שונות באוכלוסייה, וכמובן שלא תעודד את שוק ההפקות במגזר הערבי שנמצא במצב קשה מאוד".

מועצת הכבלים מתכננת לפרסם מכרז לערוץ ייעודי בערבית שימומן מפרסומות. פרסום המכרז מתעכב זה חודשים, אם לא שנים. מוקדי אומר שהסיבה היא תקציבית בלבד, ואינו רואה תחרות בערוץ החדש.

"מפאת קיצוץ בתקציב נאלצנו לעשות רוויזיה בהליכי פרסום המכרזים הייעודיים, והמכרז לערוץ ערבי יפורסם בחודשים הקרובים. הערוץ החדש ישפיע רק בשוליים. השאלה היא אם הערוץ יזכה להצלחה כבירה בקרב ערביי ישראל. כרגע אין לנו אינדיקציה שיש בעיה עם ההיתכנות הכלכלית שערכנו. גם ככה הערוץ החדש בעיקר הולך להתחרות מול אל-ג'זירה, סוריה, LBC MBC,, מצרים, ירדן וערוצי לוויין כמו אורביד, ערבסאט, אלמוסטאקבל, אל-מנאר וטובים אחרים. עצם העלאת ערוץ של רשות השידור לא מייתרת את הצורך בפרסום המכרז שלנו. מובן שאם הערוץ היה נותן מענה מלא לצורכי הציבור הערבי ולתחום הפקות המקור, היינו שוקלים שנית. עד היום אין לנו אינדיקציה שזה מה שיקרה", אומר מוקדי.

"אני צריך להגיב על כל שטות?"

- העליתם את הערוץ ללא משדר קרקעי כדי לתת מתנת פרידה לרענן כהן?

"מי אומר את זה? כל יום יבוא מישהו ויגיד שטות, ואני צריך להגיב? שידור קרקעי לא היה תנאי, והתנאי הזה התווסף לאחר דיונים במליאת רשות השידור. אף פעם לא נאמר שלא יתחיל שידור בלי משדר קרקעי. עוד בתקופת רן גלינקא כמנכ"ל הוזמנו באופן דחוף משדרי קרקע, שהיו אמורים להגיע ולהיות מוצבים במרץ-אפריל. הגיע משדר מגרמניה, והתברר שחסרה בו אנטנה, אמרו לי שזה ייקח שבוע-שבועיים. השידורים נקלטים על ידי רוב רובם של הצופים שאמורים לקלוט שידורים בערבית. הצופים הערבים מחוברים לצלחות לוויין".

- מה קרה עם פיפ"א וצ'רלטון? למה שידרתם את שני חצאי הגמר בערוץ הלוויין מחוץ לישראל?

"שידרנו כדת וכדין על פי ההסכם עם צ'רלטון שנתנה זכויות לשידור בכל הרשתות והערוצים של רשות השידור, ברוסית, באנגלית, בערבית, בכל מה שמשדרת רשות השידור. יש זכות לשדר ברדיו ובטלוויזיה. לא שמרנו את זה בסוד, שידרנו את שני חצאי הגמר".

- אם הכול חוקי, אז למה לא שידרתם גם את הגמר?

"הייתה אלינו פנייה, אני הייתי בחו"ל. אילו הייתי בארץ הייתי מתעקש לשדר".

- לפי ספר התקציב אמור להיות בערוץ אחד 33 והמזרח התיכון. איך פועלים שני ערוצים, באיזה תקציב?

"ההחלטה המקורית של מליאת רשות השידור מ-2001 הייתה לעשות שני ערוצים, ערוץ מזרח תיכון בנוסף לערוץ 33. אושר להקים ערוץ בנוסף לערוץ 33, ואושר שבראל יהיה בנוסף לתפקידו כמנהל ערוץ 33 גם ראש צוות הקמת ערוץ המזרח התיכון. בדצמבר הכנסת הודיעה שעד סוף פברואר היא תעבור לערוץ נפרד, ותשחרר את ערוץ 33 מנוכחותה. המנכ"ל הקודם הגה רעיון עם נחמן שי ובראל שאולי בגלל חוסר תקציב ניתן לשלב את שני הערוצים. אבל הכנסת שינתה את דעתה, והחליטה שהיא לא יכולה לפנות לפני יולי, ועכשיו הודיעה שהיא לא יכולה לפנות לפני סוף 2003. אז אי אפשר לעלות עם ערוץ מזרח תיכון בתוך ערוץ 33.

"ולכן המנכ"ל שנבחר ב-14 במרץ (בראל מדבר על עצמו בגוף שלישי, א"ק), כדי לבצע את ההתייעלות והרפורמה של רענן כהן, היה צריך לפתור את בעיית ערוץ המזרח התיכון. יושבים ושוברים את הראש איך בלי להוסיף שקל לתקציב ניתן לעלות עם הערוץ. הצלחתי, היות שאני בכל זאת יודע איך עושים תקציב ושידור, לעשות שני ערוצים. התוספת היחידה בעלויות היא 1.7 מיליון שקל בעבור שימוש בלוויין לערוץ המזרח התיכון. שאת זה ספגנו בתוך עלויות התקציב".

- הערוץ נתפס כערוץ תעמולה ממשלתי. יש טענות קשות נגדו מחבר המליאה פרופ' כספי ומארגון איעלאם.

"מדינת ישראל, מיום שקמה, משדרת בערבית ובשפות אחרות, ואיש לא מצא שזה מוזר. איך אדם שלא יודע מילה ערבית מדבר כאילו הוא מומחה לתוכן ששודר. אמרתי שאני מוכן לשים מתורגמן סימולטני לחברי המליאה. אם היית מבינה את התוכן לא היית שואלת אותי את זה, כפי שאני לא יכול לבקר שידור בסינית. לגבי איעלאם, כל דבר שזז ששמו יהודי או ישראל, באיעלאם מבקרים. אלה באים לבקר את השידור שמתקיים במדיה היחידה במזרח התיכון שהיא חופשית ודמוקרטית? האם יש מישהו בעולם הערבי שיכול לשדר בצורה חופשית ודמוקרטית? אלה באים לבקר את השידור במדינת ישראל? זה הרי אותו צוות ששידר בערוץ 1 כל השנים. צוות שמעל ל-60 אחוז מעובדיו לא יהודים. הם משדרים 30 שנה, השידור כל השנים לא היה בסדר? על זה ניתן פרס ישראל בזמנו? כולם מטומטמים חוץ מאיעלאם ופרופ' כספי?"