ביהמ"ש ביטל שומה שערך המינהל לחוכרים, עקב התנהגות בלתי סבירה וחסרת תום לב

מפסק הדין עולה, שהחוכרים, המיוצגים על ידי עו"ד אבי קליר, רכשו מגרש בהרחבת המושב, שילמו למושב 60 אלף דולר וכן היטל פיתוח בגובה של 30 אלף דולר, וזאת בנוסף לדמי היוון בגובה של 140 אלף שקל ששילמו למינהל.

כשבוע לאחר ששילמו למושב את הכספים שדרש, החליטה הנהלת המינהל על יישום הוראה 51 י', לפיה הוא עורך לחוכרים שומה חדשה. בעקבות השומה החדשה, ביקש המינהל מהחוכרים תוספת של 122 אלף שקל לדמי ההיוון.

יצוין, שהוראת המינהל באה בעקבות החלטת היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, שביטל את הנוהג לפיו האגודות גבו מהחוכרים החדשים סכומי כסף תמורת המלצתם למינהל לקבלם למושב. על פי החלטת רובינשטיין, המושבים גבו את הכספים בעלמא וללא הצדקה מוסרית, וזאת תוך עצימת עין של המינהל ושלטונות המס, שידעו על התופעה אך לא עשו דבר כדי למנוע אותה.

קוני המגרש במושב צרופה התנגדו לשלם למינהל, וטענו שהוא מנסה להחיל עליהם שומה חדשה באופן רטרואקטיבי. המינהל טען בתשובתו, שהוא רשאי לעדכן מעת לעת את חישוב השומה. טענה נוספת היתה, שהחוכרים חתמו על תצהיר, ובו הם מסכימים לעריכת השומה החדשה.

לדעת השופט עמית, תשובת המינהל גורמת לכך שהחוכרים לקו פעמיים. פעם אחת כששילמו כספים לאגודה, ופעם נוספת בכך שנדרשו לשלם תוספת לדמי ההיוון. לדבריו, "עולה שהמינהל אוחז במידת שפוך חמתך דווקא על המבקשים, שהם הגורם היחיד התמים בפרשה".

עמית הדגיש, שהמינהל ושלטונות המס ידעו במשך זמן רב שהמושבים גובים מהמועמדים כספים שלא כחוק, אך בחרו להתעלם מכך. יתר על כן, קבע, שטענת המינהל לפיה החוכרים חתמו על הסכמה לעריכת שומה חדשה, ראוי היה שלא תועלה על ידי המינהל, משום שהטענה גובלת בחוסר תום לב.

בית המשפט ביטל את השומה החדשה, וחייב את המינהל בתשלום הוצאות בסך 40 אלף שקל. (ה.פ 204/01).