המרדף אחר כיפת הזהב

ביוני האחרון, הביא ערפאת את סלאם פאייד, בכיר לשעבר בקרן המטבע הבינלאומית, בוגר האוניברסיטה האמריקנית בביירות ובעל דוקטורט בכלכלה מאוניברסיטת טקסס, כדי למזג ולעשות סדר באחזקות הפלשתיניות, המתפרסות היום על פני עירבוביה גדולה של סוכנויות וחברות. אז כמה כסף יש שם בכלל? "אינני יודע", מודה השר, "אנחנו בעיצומם של תהליכי למידה".

ראש אמ"ן טוען כי ערפאת צבר הון אישי בשווי של 1.3 מיליארד דולר. דובר הכנסת, גיורא פורדס, אישר כי בעדות שמסר ב-13 באוגוסט בוועדת החוץ והביטחון, אמר האלוף אהרון זאבי שערפאת מסתיר כספים מפני פאייד. גורמים ישראלים אחרים אומרים, כי הנתון כולל יותר מ-500 מיליון דולר הנשלטים על ידי אש"ף, המנוהל על ידי ערפאת בנפרד מניהול הרשות הפלשתינית.

בעולם רואים היום ביכולתו של ערפאת לעמוד בהבטחתו ולהגביר את השקיפות ברשות הפלשתינית, ולשכנע את ישראל כי הוא מסוגל לחנוק את הזרמות הכספים החשאיות למחבלים המתאבדים, כתחנה מרכזית בדרך לשלום במזרח התיכון.

בנאום שנשא ב-24 ביוני, קרא הנשיא האמריקני, ג'ורג' בוש, לרשות הפלשתינית להגביר את השקיפות הפיננסית בקירבה. יומיים מאוחר יותר, קיים סאייב עריקאת, והמתווך הראשי של הרשות, מסיבת עיתונאים ביריחו. במהלכה, כזכור, הכריז מול מצלמות הטלוויזיה על "תוכנית 100 ימים", שתכלול עריכת בחירות לנשיאות, אירגון מחדש של סוכנויות הביטחון ויישום קווי מדיניות פיננסיים חדשים.

המדיניות הזו כוללת, בין היתר, איחוד של אחזקות הרשות בתוך קרן ההשקעות הפלשתינית, העברת כל כספיה לחשבון יחיד, והצגת תקציב וביקורות בכל משרדי הרשות.

דילול שליטת ערפאת בכספי הרשות, עלול לדלל גם את השפעתו, מעריכים דיפלומטים ואנשי אקדמיה. "הוא מבין שהכסף הוא מקור כוח עיקרי, ואינו מעוניין לוותר על הכוח שלו", אומר פרופ' רקס בריינן, מהחוג למדע המדינה באוניברסיטת מק'גיל במונטריאול, שכתב ספר על תהליך השלום ועל הסיוע הבינלאומי ל"כלכלה הפוליטית מאוד של הגדה המערבית ורצועת עזה".

כדי להבין את מצבו הפיננסי של ערפאת, חייבים לבחון את הכובעים השונים שחובש המנהיג, ובמקרה הזה, את הכאפיות המגוונות שלו. ערפאת הוא נשיא הרשות הפלשתינית, יו"ר אש"ף ומייסד הפתח, שעל צאצאיה נמנים גדודי אל אקצה. כל שלוש הקבוצות חולשות על מקורות כספיים נפרדים, המתערבבים רק לעיתים נדירות.

פאייד, ובכירי פיננסים אחרים בגדה המערבית, אומרים כי הרפורמות הכלכליות שהוכרזו ביוני, פוסחות על מרבית הכספים שבידי ערפאת, כולל על כספי אש"ף וחשבונות בנקים זרים.

בהקשר לכך, זכורה הפרשה בה טענה ישראל כי ערפאת הורה למשרד האוצר של הרשות להיענות לבקשות הפתח, ולהעביר תשלומים למעורבים בפיגועים. גורמים פלשתינים אמרו אז כי לא יתכן שערפאת ידע מי מקבל את הכספים, וכי ישראל לא הוכיחה כי האנשים שבשמם נקבה היו מעורבים בפיגועים בישראל - אולם צה"ל ביסס את האישום על ערימת מסמכים שתפס במשרדי ערפאת בראמללה.

המסמכים, שכמה מהם נשאו את לוגו הפתח ואחרים את לוגו אש"ף ולוגו הרשות, ציירו מנהיג ריכוזי שאינו בוחל בטיפול של כל פרט, ולו הקטן והשולי ביותר.

דוברו של ערפאת, נביל אבו רודינה, סירב לאשר ראיון עם הראיס, באומרו כי פאייד יענה מעתה על כל השאלות הפיננסיות. המשנה לנציג אש"ף בוושינגטון, סעיד חאמד, היפנה את "בלומברג" לגורמי רשות בכירים בגדה, אשר בתורם הודיעו כי אין להם מידע על כספי אש"ף.

פאייד, שגיבש את הרפורמה הפיננסית, אומר כי ההתחקות אחר קרן ההשקעות הפלשתינית וחשבונות האוצר של הרשות, מייצגים רק חלק מהניסיון לאתר את כספי ערפאת. כאשר ימצא אותם, הוא אומר, הוא יבשר זאת לעם הפלשתיני. "מי אני שאמנע את המידע הזה מבעליו?", הוא שואל.

משרדו של פאייד שוכן בפאתי רמאללה, בבניין בטון על הדרך הראשית לירושלים, והוא מרוחק רק 10 דקות בנסיעה ברכב ממשרדיו ההרוסים של הראיס. אלא שעולם שלם מפריד ביניהם. הרחובות בחוץ מטואטאים ונקיים, ובפנים מכוסים המסדרונות בשיכבת צבע טרייה ובוהקת.

לדברי פאייד, בן ה-50, משימתו הראשונה היא לגבש רשימה על השקעות הרשות. מרבית ההשקעות מוחזקות בבעלות השירותים המסחריים הפלשתיניים (PCSC), תאגיד מרמאללה אשר בתחילת 2000 - המועד המאוחר ביותר לגביו ניתן היה לקבל נתונים - דיווח על שווי השקעות של 345 מיליון דולר.

ההשקעות כוללות 15% בנשיונל בוורג', חברת ההפצה של קוקה-קולה ברשות הפלשתינית, ונתח ביצרנית התרופות הקנדית ביוניש לייף סיינס. הנתח בנשיונל בוורג', שהוערך ב-2000 בשווי 1.5 מיליון דולר , שווה לנתח שמחזיקה בה חברת המשקאות מאטלנטה.

לדברי סטיב לירוי מקוקה-קולה, מכירות החברה סובלות מהגבלות ביטחוניות ישראליות, על רקע מאמצי המפעל לשנע את סחורתו לאיזורים אחרים בגדה. משאיות עמוסות משטחי בקבוקי קולה הן חיזיון נפוץ במחסומים בדרכי הגדה.

בספטמבר 1999, השקיעה PCSC בביוניש, חברה המעסיקה 230 עובדים במחקרים מתמחים בסרטן. היא ביצעה את ההשקעה אחרי שיועצו של ערפאת, מוחמד ראשיד, שמע מצגת של החברה - כך מספר אלברטו ברלדו, סגן נשיא בכיר לפיתוח עיסקי בביוניש. החברה משלמת ל-PCSC כ-540 אלף דולר בשנה כדיבידנד, הוא מוסיף.

הרשות רושמת את היקף אחזקותיה בחברה כנתח של 10%, ששוויו נאמד ב-9 מיליון דולר, אולם לדברי ברלדו, ההסדר המקורי היה הלוואה ברת המרה למניות, בהיקף של 9 מיליון דולר. "הם מבקשים להשקיע כספים בחברות צומחות, שיסייעו להם בצמיחה שלהם", הוא מפרט, "הם מאוד יעילים, שיטתיים, וברור שיש להם דברים אחרים על הראש".

אך האחזקה הגדולה ביותר של PCSC, שהסתכמה ב-60 מיליון דולר ב-2000, היא בקזינו ביריחו, אשר נסגר לפעילות מאז המהומות.

מכל ההשקעות שלהלן, הרשות מרוויחה בעיקר מעצם שליטתה על הכלכלה הפלשתינית. כאשר ערפאת חזר ב-1994 לשטחי הרשות מטוניס, כדי לבנות את הרשות הפלשתינית, הוא הקים מספר מונופולים בתחומי הגז, הבטון ובתעשיות אחרות - ובכולן יש לרשות אחזקות.

לדוגמא, בשנת 2000 רשמה PCSC את נתח הבעלות של 100% שהיא מחזיקה במונופול הבטון, על פי שווי של 50 מיליון דולר. כמו כן, היא מחזיקה ב-8% בפלשתיין קומיוניקיישנס, מונופול השיחות המקומיות, המוכר כפלטל, ואשר בין בעליו נמנים ערב בנק מירדן ופלשתיין דבלופמנט אנד אינבסטמנט (פדיקו). PCSC מחזיקה 8% מפדיקו, ו-5% מהחברה נמצאים בבעלות המיליארד הסעודי, שידיו בכל, הנסיך אל וואליד בין טלאל.

ב-1995, ייסדה פדיקו - במשותף עם קרן ההשקעות של אש"ף, סאמד - את הבורסה הפלשתינית, שוק אלקטרוני במסגרתו נסחרות 25 מניות מקומיות. בין ספטמבר 2000 ל-20 ביוני 2002, ירדו מניות פדיקו ב-48%, ואילו מניות פלטל איבדו 34% משוויין. מאז לא נסחרו המניות.

בהתאם לאמנה הכלכלית שנחתמה בין ישראל לרשות, בפריז 1994, אמורה ישראל לשלם לרשות מס ייבוא ומע"מ הנגבה על ידי ממשלת ישראל על מוצרים המיועדים לשטחי הרשות. כאשר תחנות הדלק הפלשתיניות רוכשות דלק, הן עושות זאת דרך הרשות, הפועלת כמתווך בין הספקים הישראליים והסוחרים המקומיים. ממשלת ישראל גובה את המס על הגז מהספקים הישראליים.

המיסים הללו היו אחד מהמקורות הנזילים ביותר של ערפאת, עד שישראל הקפיאה את העברת התשלומים, בדצמבר 2000. הבנק העולמי מעריך כי יותר מ-600 מיליון דולר במיסים על בנזין ומיסים אחרים, נגבו עד אמצע השנה הנוכחית.

לדברי הבנק העולמי, חידוש העברת התשלומים יעשיר את קופת הרשות ב-29 מיליון דולר בחודש. פאייד טוען, בעניין זה, כי כספי המיסים לא תמיד הגיעו לחשבונות הרשות. לדברי מוחמד שטייה, דירקטור-מנהל במועצה הכלכלית הפלשתינית לפיתוח ושיקום, ישראל הפקידה את הכסף בחשבונות בבנק לאומי בתל אביב, הנשלטים באופן אישי על ידי ערפאת.

המועצה המוכרת בשם פקדר, מנהלת 100 מיליון דולר בכספי סיוע, שמשקיעה הרשות מדי שנה בכבישים ובעבודות ציבוריות אחרות. "מפעם לפעם זה מועבר לרשות הפלשתינית", אומר פאייד, בהוסיפו כי בהתאם לרפורמות החדשות, לא יועברו עוד מיסי הבנזין לחשבונות פרטיים, באשר הם.

אורנה לוי מבנק לאומי, מגיבה בשם הבנק: "אנו לא נוהגים לדבר על לקוחותינו".

ב-29 ביוני, הינחה פאייד את רשות הכספים הפלשתינית - הרגולטור לנושאי פיננסים בשטחים - להורות לכל הבנקים הפלשתיניים לכז את כפי השות, ואת התשלמים הגעים לה, בבון אחד. לדבריו, עד עתה השרים השונים ניהלו חשבונות נפרדים, אליהם נכנסו מיסים ותשלומים שונים. על חשבונות אלו, כמעט שלא היה פיקוח.

בנסיונותיו אלו, לארגן את ענייניו הכספיים של ערפאת, מתבסס פאייד על ניסיון של 15 שנה בקרן המטבע הבינלאומית, מתוכן שש השנים האחרונות כנציג בכיר ברשות הפלשתינית. בין היתר, היה גם האחראי לכספי הסיוע. בין קרן המטבע לכניסתו ללישכת שר האוצר, כיהן כמנהל איזורי של ערב בנק, הבנק הגדול ביותר בירדן.

כספי הסיוע הזר, הם גלגל ההצלה שיכול לאפשר לרשות לצוף כלכלית, ולהינצל מפשיטת רגל. כיום נרשמת בשטחים אבטלה של 35%, והתל"ג לנפש נאמד ב-1,300 דולר, לפי נתוני הבנק העולמי. כאשר עצרה ישראל את תשלומי העברות המיסים, התגייסו חברות הליגה הערבית, והגדילו את הסיוע החודשי ב-45 מיליון דולר, שהועברו דרך הבנק האיסלמי לפיתוח. האיחוד האירופי הוסיף עוד כ-10 מיליון דולר בכל חודש.

בסך הכל, על פי הבנק העולמי, הובטחו לרשות מאז אוקטובר 1993 תרומות וסיוע בסך של 6.5 מיליארד דולר, מהם הועברו עד מארס האחרון 4.4 מיליארד דולר. ארה"ב לבדה הוציאה 1.1 מיליארד דולר ברשות, באמצעות אירגוני רווחה ופיתוח. בשנת 2001, הסתכם הסיוע העולמי לרשות ב-929 מיליון דולר.

פאייד מוסר, כי הוא אינו מוכן להעריך כרגע את סך נכסי והשקעות הרשות. "לשם כך תידרש בחינה מדוקדקת יותר", הוא אומר. עם זאת, הוא מעדיף לשמור את חוסר הידיעה שלו לעצמו, ולהבליט את השינויים שהוא מבצע. לדבריו, העמדה אחרת של הדברים עלולה לשחק לידי אלו המבקשים לפגוע בסיכויים השבריריים לשלום באיזור.

רק אחרי שיגמור למיין, לסדר ולעקוב אחרי כספי הרשות, אם בכלל, יתפנה פאייד לטפל בהפקדות של אש"ף בבנקים זרים ברחבי העולם. את המירוץ הזה הוא עושה כשהוא חמוש בטלפון סלולרי, מנדט מהראיס והסמכות להנפיק חוזרים ממשלתיים. אבל אם הבנקים המקומיים יסורו למרותו, הוא אומר, הכסף יצוץ.

ערפאת שומר את כספי אש"ף בנפרד מחשבונות הרשות, ושטייה מצדיק זאת בכך ש"הרשות מייצגת רק שליש מהעם הפלשתיני, בעזה ובגדה המערבית". אש"ף, לעומת זאת, לפי נתוני האו"ם, מייצג 2.4 מיליון פליטים בלבנון, סוריה וירדן, ומפעיל יותר מ-80 צוותי פעולה דיפלומטיים ברחבי העולם.

בין היתר, ממומן הארגון באמצעות מס בגובה של 7%-3.5% ממשכורתם של העובדים הפלשתינים במדינות ערב, המועבר על ידי הממשלות השונות באיזור. גם כאן, שטייה ופאייד לא יכלולים לומר בכמה כסף מדובר.

כך או כך, שטייה מגן על הבוס שלו, וטוען בתוקף כי הכספים הללו לא מעשירים את ערפאת עצמו. "הוא לא אדם מושחת", אומר שטייה, "הוא לובש אותה חליפת חאקי כבר 16 שנה, לא רודף אחרי נשים, לא שותה אלכוהול, ואין לו וילה או מטוסים פרטיים. איפה הכסף שלו? הוא חי חיים אומללים".

ומה לגבי אשתו, סוהא, המתגוררת עם בתם בפריז? "אשתו התגוררה בפריז לפני שהתחתנו", משיב שטייה, "איפה אתם מצפים שהיא תגור עכשיו? איתו, תחת מצור?".

בצה"ל, כאמור, טוענים כי המסמכים שבידי ישראל מוכיחים אחרת.

המשכורות ברשות הפלשתינית משולמות בשקלים, לפי שער של 3.75 שקל לדולר - נמוך בהרבה מהשער היציג. לפיכך, כספי הסיוע, בסך של 55 מיליון דולר, מתורגמים בפועל ל-206 מיליון שקל, במקום ל-261 מיליון שקל. את ההפרש שומרת הרשות לעצמה.

"הם מלבינים כסף", טוענת אל"מ מירי אייזן מאמ"ן. שטייה מכחיש: "שער התשלום אומנם אינו תואם את המחיר בשוק, אבל הכסף נשאר בידי משרד האוצר". אייזן, מצידה, מסבירה כי הרשות מתנהלת כעסק פרטי, ולפיכך המודיעין הישראלי לא מצליח לעקוב אחרי כל הכספים, בעיקר אלו המועברים לחו"ל.

בסך הכל, היא מעריכה, יש בידי הרשות פחות מ-500 מיליון דולר, לא כולל כספי המיסים המוקפאים בישראל. אש"ף מחזיק סכום גבוה יותר, ובסך הכל מדובר בלפחות מיליארד דולר. מרבית הכספים, ככל הנראה, מוחזקים בבנקים באירופה, בעיקר בשווייץ.

פאייד אומר כי הוא לא מצפה שכל כספי הרשות הפלשתינית יגיעו לבנקים פלשתיניים. "כאשר מדובר על כספי אש"ף או על כסף של ערפאת, מדובר בהיינו-הך", טוענת אייזן. עבור פאייד, לעומת זאת, ההבדלה מי אחראי לאיזה כסף, היא בעלת חשיבות עליונה.

ביולי האחרון, כאשר נפגש עם שמעון פרס, ביקש ממנו לתת בו אמון שייפקח על 15 מיליון דולר של כספי מיסים מוקפאים, לאחר שיופשרו, וידאג שהכסף לא יגיע לידי טרוריסטים או לחשבונות זרים. עכשיו, הוא נדרש לשכנע גם את ערפאת לסמוך עליו, ולהפקיד בידיו את הטיפול במיליונים רבים נוספים.