מסלול התנגשות

עד כמה טעונה פרשת הפשרת הקרקע החקלאית, יעידו האירועים מתחילת השבוע. נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, חוזר מארה"ב לבג"ץ המגורשים, ראש בראש מול ראש הממשלה אריאל שרון - האיש שהתחיל את פרשת הקרקעות החקלאיות, כאשר העביר לפני 10 שנים במועצת מינהל מקרקעי ישראל את ההחלטה המשמעותית ביותר בסאגה הנדל"נית הכבדה ביותר בתולדות המדינה (החלטה מס' 533). ככה זה, כששרון מתחיל לגלגל מהלך גדול. לפעמים לוקח הרבה שנים לסדר מחדש את העניינים.

ביום א' האחרון נודע, ששר החקלאות, שלום שמחון, הניח על שולחן הממשלה הצעת החלטה, למה שכונה "הסכמה" ו"פשרה" בעניין אחוזי הפיצוי. כביכול, על דעת שר המשפטים, מאיר שטרית.

בבוקר יום ב' התפרסמה ידיעה ב"מעריב", על הצעת ההחלטה של שמחון. ברק בקושי נחת, והוא פוגש ידיעה שמן הסתם הקפיצה אותו. בצהריים שטרית התחיל להסביר לעיתונאים, שמצידו אין שום הסכמה על אחוזי הפיצוי ששמחון מציע: במקום 27% לבנייה רוויה במרכז הארץ - הפיצוי יקטן ל-20%, ובפריפריה, במקום 29%-28% פיצוי מהשווי אחרי שינוי ייעוד, הפיצוי יוגדל ל-60%-40%, עם תקרה של 30 אלף דולר לדונם ורצפה של 10,000 דולר לדונם; בהרחבות קהילתיות ובפרויקטים מניבים, החקלאים ישלמו דמי היוון בגובה 66%.

בחוגי העוסקים בקרקע חקלאית היו כאלה, שראו את היוזמה של שמחון כמעין צפצוף על בית המשפט העליון, או ניסיון לעקיפתו, כי הרי כולם מחכים לפסק הדין הגדול בעתירת הקשת הדמוקרטית המזרחית. ברק, שהוא ראש ההרכב המיוחד בן תשעה שופטים, הוציא צו זמני להקפאת עסקאות הפשרת קרקע חקלאית, והבטיח בחודש פברואר, שפסק הדין יינתן במהירות. בחודש מאי הוקפאו כל העסקאות (למעט כמה עסקאות חריגות במיוחד שניתן לממשן עד נובמבר).

על שופטי בג"ץ הופעלו פה ושם לחצים לזרז את מתן החלטתם. בעדינות, אבל המסר היה מפורש: מוכרחים להגיע כבר למשהו בפרשה הזו, כי הקיבוצים והמושבים מתמוטטים, וענף הנדל"ן איננו סובל את חוסר הוודאות. השופט תיאודור אור לקח על עצמו את עיקר העבודה, ופסק הדין המוביל יהיה כנראה שלו.

אולי זו יד המקרה, שסבלנותו של שמחון פקעה בדיוק כשהשופטים גמרו את כתיבת פסק הדין. אבל ביום ב', כשברק ראה את הידיעה ושטרית היה עסוק בהכחשת תוכנה, טילפנו ממזכירות בית המשפט העליון אל הצדדים בבג"ץ והודיעו: נא לבוא לבג"ץ ביום ה' (מחר) ב-9:00 בבוקר, לקבלת פסק הדין. זהו אופן הודעה לא שגרתי, עם זמן התרעה עוד פחות שגרתי.

אם יש כאן מסר של ברק לממשלה, המסר הוא זה: אחרי שכל-כך הרבה שנים לא הייתם מסוגלים להגיע להכרעות בעניין הקרקע החקלאית, תתכבדו ותמתינו לפסק הדין, לפני שאתם מגיעים ל"פשרה" חדשה עם החקלאים. הציפיה הדרוכה לפסק הדין מוצדקת, מכמה סיבות. ראשית, משום שמדובר בעתירה חברתית ראשונית ותקדימית, היורדת לעומק שאלת השוויוניות ואופן חלוקת משאבי המדינה, בנושא טעון במיוחד המצוי במחלוקת ציבורית.

שנית, כי מדובר במסלול של התנגשות בין נשיא בית המשפט העליון ברק, לבין ראש הממשלה שרון.

שרון אינו יכול לעסוק בענייני קרקע חקלאית. כך הינחה מבקר המדינה, אליעזר גולדברג, בעקבות התחקיר שפורסם ב"גלובס" בחודש נובמבר 2001, שבו הוצגה הזיקה הקניינית לכאורה שיש לשרון לנחלה המשפחתית בכפר מל"ל, אשר על-פי הצהרותיו הועברה לבנו עמרי.

זוהי הפעם הראשונה בתולדות המדינה, שראש ממשלה קיבל הנחיה כזו בדבר ניגוד עניינים (הנחיה שהורחבה גם לתחום המים, בזכות המיכסה השנתית של 1.008 מיליון קוב לחוות השקמים, ומיכסת המים של הנחלה בכפר מל"ל. גם בתחום העובדים הזרים יש להנחיה תוקף).

אחרי התפטרות אביגדור ליברמן, כאשר שרון קיבל את תיק התשתיות ואת האחריות על מינהל מקרקעי ישראל, כיו"ר מועצת מקרקעי ישראל, העניינים הסתבכו. מזה שנים רבות שנחלת שרון בכפר מל"ל מושכרת, לכאורה בניגוד לחוק ההתיישבות ולכללי מינהל מקרקעי ישראל. זו תופעה נפוצה במושבים, וגם בקיבוצים קיימת עבירה סיטונאית על הכללים הללו בהשכרת דירות למי שאינם חברי קיבוץ. כעובדה, מינהל מקרקעי ישראל אינו פועל נגד התופעות הללו, וכמו שאומרת סילבי קשת - ארור החושב עוון.

מה שלא תהיה החלטת בג"ץ, היא צריכה להתגלגל באחד משלושה מסלולים: במועצת מינהל מקרקעי ישראל, או בממשלה, או בכנסת.

המצב במועצת המקרקעי ישראל ובמינהל עצמו התעוות לחלוטין, משום שהאיסור על שרון לעסוק בקרקע חקלאית למעשה שיתק את הדיונים בנושא זה. האם הציבור יקבל באמון החלטות של מועצת מקרקעי ישראל והמינהל עצמו בעניין קרקע חקלאית, גם אם שרון יקום מהכיסא ויחכה במסדרון?

במסלול הממשלתי יש עוד שלוש בעיות. ראשית, האם מותר לעמרי שרון לדבר עם שרים על הנושא. שנית, יש חשש לניגוד עניינים גם לראש לשכת ראש הממשלה, עו"ד דב ויסגלס. הסיבה: משרדו של ויסגלס - והוא אישית, בהופעותיו בבג"ץ - מייצג את התנועה הקיבוצית בעתירה הזו. שלישית, שלום שמחון, שהוא בן ממשיך בנחלת המשפחה במושב אבן מנחם, לא הסתיר מעולם את זיקתו לנחלה, אבל גם לגביו נשאלת שאלה רצינית: האם הוא יכול להציע או להשתתף בדיון בענייני קרקע חקלאית.

האם החלטות של הממשלה, שבראשה ובשורותיה בעלי עניין, יתקבלו באמון על ידי הציבור?

ליועץ המשפטי לממשלה צפויים בקרוב ימים לא קלים.