הקרקע נשמטת?

העיתונות סיפקה השבוע פריביוס - קדימונים - רעשניים לפרסום הצפוי להחלטת בג"ץ העוסקת בעתירת הקשת המזרחית בעניין קרקעות הקיבוצים, המושבים והחברות החקלאיות. המתופפים בתופי הקרב המלווים את הפרסום הצפוי, הדגישו את "שירת המהפך" הצפויה בעקבות ההחלטה מחר. עוד מעט ונחשוב שלישראל עומדת להיכנס רפורמה אגררית גדולה ומיידית. עוד מעט והמושבניקים יאמינו שמישהו מסוגל לפתור את דילמת ההפשרות החקלאיות רק משום שהבג"ץ גמר לדון בעתירת הקשת המזרחית בעניין.

אבל האמת היא שלא חשוב מה יחליט הבג"ץ מחר, ואפילו העובדה שמדובר בהרכב מיוחד של שבעה שופטים עליונים לא תשנה כאן סדרי עולם. בסופו של דבר מדובר בסיפור פוליטי מפותל, והפוליטיקאים הם שיקבעו את אחריתו. אלא שלפוליטיקאים, חשוב להזכיר, יש סדר יום משל עצמם. בחירות, למשל. פריימריז, מיתון ואבטלה. למי יש זמן להוביל רפורמה אגררית היסטורית?

עיקר חשיבותה של ההחלטה הצפויה נמדד, אם כן, בכלים היסטוריים ארוכי טווח. עצם נכונות הבג"ץ לדון בקרקעות הקיבוצים והמושבים, למשל, היא הישג תקשורתי-פוליטי חשוב של הקשת המזרחית. היא נתפסה עד לא מכבר כקשת אינטלקטואלית של כמה דוקטורים ועיתונאים מזרחיים המנהלים פעילות רדיקלית תמימה, שלא לומר תמוהה. בניהול תקשורתי נכון תשווק החלטת הבג"ץ - כל החלטה - כנצחון הכוחות המתקדמים. מייל נוסף בדרך הארוכה ל"צדק חברתי".

כואב הלב על הקיבוצניקים. דווקא עכשיו, כשחלום חייהם מתפורר, בתיהם מתרסקים ורבים מהם מנהלים "חברת עוני אמיתית", דווקא עכשיו סוגרת הקשת המזרחית חשבונות פוליטיים-תרבותיים שהורתם בימים אחרים. ואולי אין פלא. רק כך, כאשר תש כוחם הפוליטי של הקיבוצניקים, מסוגלות קבוצות חברתיות שהתקדמו מהפריפרייה למרכז ונהנות עתה מדומיננטיות פוליטית, לבוא עמן חשבון על יתרת הפריבילגיות שהשיגו לעצמם בתור הזהב שחלף, ואיננו.

קידר מתגייס לקשת

בג"ץ הקשת המזרחית נולד בשוליו של הקורס למשטר מקרקעין שהעביר ד"ר סנדי קידר במכללה למינהל בתל אביב. זה היה בשנת 1997. קידר, ששב שנים אחדות קודם לכן מלימודי דוקטורט בהרווארד הרצה במכללה, במקביל לעבודתו הרגילה באוניברסיטת חיפה, שם הוא מלמד נושאים דומים. אחד התלמידים הבולטים בכיתה שלימד בתל אביב, היה ד"ר יוסי דהאן, "פעיל חברתי" שכבר עשה לעצמו שם בפעילות למען קבוצות חלשות בחברה הישראלית. הוא עצמו גדל בפריפריות החברתיות ונהנה מתמיכתה של קרן אייסף המסייעת לסטודנטים בני עדות המזרח. הקרן מנוהלת על ידי נינה ויינר ומשפחת הבנקאים המפורסמת - ספרא. במובן זה, דהאן הוא אחת ההשקעות המרתקות של משפחת ספרא בארץ.

ד"ר סנדי קידר, לעומת זאת, גדל בלב השמנת של נווה מגן, רמת השרון. הוא בנו של מי שהיה קונסול ישראל בניויורק, פול קידר, הנמנה על ראשוני חייל האוויר הישראלי. סבו האחד נמנה על ראשוני העיר רחובות, ואילו האחר על מייסדי שכונת נווה צדק בתל אביב. משפחת קידר עושה כבר שנים לסיוע לשכבות חלשות בארץ בהתבסס על תפיסת עולם של "צדק חברתי". היה זה אך טבעי שסנדי קידר ויוסי דהאן הרחיבו את הדיון בעיוותים המובנים במשטר הקרקעות הישראלי מעבר לשעות ההרצאה והתרגול האקדמי. כך הגיע קידר לפעילותה של הקשת המזרחית, וכך החל לספק לה את האמביציה ובסיסי הידע למאבק על הפשרת קרקעות הקיבוצים שכבר עסקו אז בהפשרה רשמית/בלתי רשמית מוגברת.

תנאים נוחים לחקלאים

באותה תקופה פרסמה ועדת רונן, שטיפלה במדיניות המקרקעין של ישראל כולל שינוי הייעוד של הקרקע החקלאית, את המלצותיה. בהרבה מובנים היו אלה המלצות מהפכניות, שהטרידו את החברה החקלאית ששמה מבטחה בעתודות הקרקע ההיסטוריות שלה. אבל הקשת המזרחית טענה כי מדובר בהמלצות שהרחיקו דווקא בהטבות לחקלאים.

הטענה המרכזית שעלתה שם, והיא בסיסו של הבג"ץ הנדון, היתה שרוב הקרקע החקלאית ניתנה לחקלאים לצורך עיבוד חקלאי, ובדרך כלל בחינם. השאלה היא, מה קורה אם אותה קרקע אינה משמשת לחקלאות כפי שאמנם אירע בשנים האחרונות. ב-1992 החליט מינהל מקרקעי ישראל להעניק תנאים נוחים יחסית לחקלאים שביקשו את אישורו לשינויי הייעוד בהחלטה המפורסמת של 533. ועדת רונן אמנם כירסמה בתנאים הנוחים של 533 אבל לתפיסת הקשת המזרחית המשיכה להציע תנאים משופרים לחקלאים שהחזיקו בקרקעות כנ"ל.

אגב, כיוון שהקשת המזרחית עסקה אז בעיקר בפרשת הדיור הציבורי, היא הציעה לקשור בין הקרקע לדיור. הכספים שיגיעו מהפרשת הקרקע החקלאית, הציעו, יילכו למימון פרשת הדיור הציבורי. זהו, אגב, גם הפארדוקס ההסטורי המלווה את העניין. הקשת הציעה לקחת מהחזקים (הפשרת הקרקעות החקלאיות) ולתת לחלשים ע"פ המנגנון האידיאולוגי ההוא. אלא שהחזק בסיפור הזה, הוא הקיבוצניק. אם הקשת המזרחית תצליח אמנם להוביל לאותה רפורמה אגררית מדוברת, תהיה זו גולת הכותרת של הצלחת הקיבוץ להנחיל כאן ערכים חברתיים - אלא שכל זה יבוא עתה על חשבונו שלו, של הקיבוץ. במותו (של הקיבוץ), אם כן, ציווה לנו את החיים.

פניית התנועה לבג"ץ

הקשת המזרחית החלה להתבסס בשיח הציבורי, צברה אוהדים במערכות העיתונים ואגב כך גם התחזקה מול מינהל מקרקעי ישראל והלובי החקלאי. כל זה, בתקציב אפסי. ספק אם מישהו העריך אז כי הדיון יחצה את הבריקדות הפוליטיות-חברתיות ויקבל מימדים מעשיים. אלא שעם התחזקות ההד הציבורי נרתמו גופים נוספים לצד הזה של הדיון. כך למשל, החברה להגנת הטבע והתנועה לזכויות האזרח. כאמור, באותה שעה נראה כי הבמה המתאימה לקרבות הללו איננה הבמה המשפטית וכי ספק אם הבג"ץ יתערב בעניין. המאמץ הושקע אם כן בזירה התקשורתית-פוליטית. הפגנות, עצומות אינטרנט, ראיונות עיתונאיים - כל אלה היו אמורים להכשיר את הלבבות לקראת הרפורמה האגררית. אז עוד פקפקו בנכונות בית המשפט להתערב בעניין כה חברתי-פרוגרסיבי. בשיח האקדמי שנהג בחוגים לסוציולוגיה, שאחדים מפעילי הקשת משתתפים בהם, היה אופנתי לראות בבג"ץ שלוחה לגיטימית, כמעט, של האליטה האשכנזית הוותיקה שערש הולדתה בתנועת העבודה, בקיבוצים וכו'.

כך הושקעו המאמצים בזירה התקשורתית, וכך החלו לבסס את הטענות ששימשו בסיס להפעלת השלב הבא - הפנייה לבג"ץ.

אז הוכנס למשחק עו"ד אביגדור פלדמן. פלדמן הצטרף לשורת המתנדבים כחצי מתנדב. פלדמן התבסס על מאמר אקדמי שפרסם ד"ר סנדי קידר עם ראש החוג לגיאוגרפיה של אוניברסיטת בן גוריון, פרופ' אורן יפתחאל. המאמר הופיע, אגב, כנייר עבודה במרכז למשפט חברה ופשיעה של אוניברסיטת חיפה וגם בספרו של מני מאוטנר על צדק חלוקתי בישראל. כך הצטרפה שורה של אנשי אקדמיה, כמו ראש הפקולטה למדעי החברה של אוניברסיטת חיפה, פרופ' אריה רטנר וד"ר גד ברזילי מאוניברסיטת תל אביב, לעתירה שטענתה המרכזית היתה כי החלטות המינהל בעניין שינוי ייעוד הקרקעות הן בלתי סבירות, מפלות ציבורים רחבים וגם עלולות לפגוע בחקלאות ובהתיישבות. בשלב הזה כבר ריכזה העתירה בקשות הצטרפות רבות ומגוונות. כמעט כל מי שיש לו יד ורגל בנדל"ן הישראלי הצטרף למעשה לדיון.

מוקש בשיאו של משבר

כאמור, מחר יפרסם הבג"ץ את החלטתו בעניין עתירתה של הקשת המזרחית בפרשת הקרקעות. אם יחליט לקבל את עתירתה תוקפאנה החלטות המינהל בעניין והדיון יחזור להתקיים במישור הפוליטי-תקשורתי. החלטה כזו תהווה, ראוי לומר, יותר מרמז לנכונות הבג"ץ להתערב בעניינים חברתיים. במילים אחרות, מדובר במעין קריצה ואמירה מפייסת לאותן שכבות חברתיות שטענו כי הן מנוכרות לבג"ץ. אחרי הכל, הקשת המזרחית, אליטיסטית ככל שהינה, טוענת לייצוגן של "השכבות המקופחות". אלא שהחזרת הדיון למישור הפוליטי-תקשורתי עשוייה לקבור את הרפורמה לשנים רבות. למי בממשלה הזו יש היום כוח להתעסק עם רפורמה אגררית מהותית? מי מסוגל לגעת במוקש הזה בשיאו של משבר כלכלי, וערב בחירות?

התוצאה הפארדוקסלית של החלטה כזו של הבג"ץ עשויה אמנם להקפיא את תקנות המינהל, אבל לעודד בשל כך פיתוח מואץ של פעילות נדל"ניסטית בשולי החוק. דחיית הבג"ץ, לעומת זאת, תשחרר את המינהל ותקנותיו מהפריזר, ותעודד פעילות נדלניסטית חוקית. מוזר?

ודאי שמוזר. אבל זה כל הכייף בעניין.