הנקראות ביותר

ערב חדש-ישן; 20 שנה ל"ערב חדש" ולמלחמת לבנון

20 שנה למלחמת לבנון הן גם 20 שנה ל"ערב חדש", התוכנית שחשפה לטלוויזיה את רפי רשף, דן מרגלית, אילנה דיין, קובי מידן, גאולה אבן, גדעון רייכר, אמנון לוי, דב גילהר ושלי יחימוביץ'. איך הפכה "שלום הגליל" מתוכנית סהרורית של ד"שים ומבזקים לתוכנית חדשות מובילה ובחזרה לתוכנית שמידת הרלוונטיות שלה נתונה במחלוקת

הרעיון ל"ערב חדש" הבליח במוחו של יוסי רונן, איש הטלוויזיה החינוכית, כשעשה מילואים בגל"צ בזמן מלחמת לבנון. הוא חשב שכדאי לשלב בין מערכת החדשות של גל"צ ובין פלטפורמת השידור של החינוכית. והוא פנה ליוהנה פרנר, סגניתו של יעקב לורברבוים, מנהל הטלוויזיה החינוכית האגדי. כולם אהבו את הרעיון, אף שחששו שזו שעה לילדים. רונן התווכח: "חצי מהמשק הם שכירים, עקרות בית, אנשים שיהיו פנויים להתיישב מול הטלוויזיה לאחר שסיימו את עבודתם", הוא נזכר היום. "לבסוף הם החליטו לתת לזה צ'אנס. אני הלכתי למחסן התפאורות של החינוכית וחיפשתי בין הכלונסאות של קשקשתא דברים שיוכלו לשמש כתפאורה".

- נשמע כמו טלוויזיה קהילתית.

"זה לא היה רחוק מזה. שעתיים לפני תחילת התוכנית נזכרתי שצריך אות פתיחה. פניתי לחבר'ה מלהקת ברוש, שהכרתי עוד מ'זהו זה' (עוד תוכנית שהגה רונן, א"ל, ט"ז) ואמרתי להם, "תנו לי משהו בסגנון, 'אל יבנה הגלילה, אל יבנה הגליל', והם אלתרו משהו. זה היה הפתיח, שאגב קיים עד היום".

וכך, ביוני 82', יומיים לאחר שפרצה מלחמת לבנון, צלצל מנהל הטלוויזיה החינוכית יעקב לורברבוים לדן מרגלית והציע לו להנחות תוכנית ראיונות יומית משולבת עם ד"שים והופעות של אמנים.

מאז עברו 20 שנה, וכמתנת יום הולדת נראה שהתוכנית עומדת לקבל צו סגירה משרת החינוך, בעלת הבית המעוררת אימה של הטלוויזיה החינוכית.

"ערב חדש" מעולם לא ענתה על הקריטריונים שהטלוויזיה החינוכית הוקמה בשבילם. אבל היא הייתה טלוויזיה לימודית משום שהייתה בית הספר הטוב ביותר לטלוויזיה שהיה עד אז. כל כוכבי הפריים טיים של היום עברו בתוכנית. רבים רכשו שם את הניסיון הטלוויזיוני הראשון: דן מרגלית, גאולה אבן, גדעון רייכר, אילנה דיין, דן שילון, קובי מידן, רפי רשף, אמנון לוי, שלי יחימוביץ', דוד ויצטום, ישראל סגל ואחרים היו בנבחרת של "ערב חדש".

איך פתאום יש חדשות בצהריים

בזמן מלחמת לבנון שודרה התוכנית, שנקראה אז "שלום הגליל", בין השעה ארבע וחצי לחמש וחצי אחר הצהריים, והועברה בשידור חי גם בגל"צ. ניר כחלילי היה הממונה מטעם התחנה הצבאית על האמנים שהופיעו בהתנדבות. "כל המדינה חיכתה לראות את הקרובים שולחים ד"ש", אומר רונן. אפילו כותבי שורות אלו זוכרים את הציפייה שאבא ישלח להם ד"ש. זה מעולם לא קרה.

זו הייתה המתכונת עד ספטמבר 82', כשיאסר ערפאת עזב את ביירות והמלחמה הסתיימה פורמלית. בגל"צ החליטו להפסיק לשדר את התוכנית, האמנים לא הסכימו להמשיך ולהופיע בהתנדבות (שהרי המלחמה נגמרה), ובטלוויזיה החינוכית התלבטו אם להמשיך לעשות את התוכנית. "נשארנו בלי נגנים, וגם ד"שים לא היו, אז החלטנו לצמצם את התוכנית לחצי שעה", מסביר רונן.

"יוהנה פרנר קראה לי לחדר", נזכר דן מרגלית, "ואמרה לי, 'תגיד, אתה במקומי היית ממשיך את התוכנית?' אמרתי לה שאני לא יודע".

פרנר הצביעה בעד, והתוכנית "שלום הגליל" שינתה את שמה ל"ערב חדש". האבות שחזרו מהצבא הפכו אותה לחלק בלתי נפרד מריטואל סוף היום. באים הביתה, חולצים נעליים, משתרעים על הספה ורואים "ערב חדש". "השעה הייתה הברקה בלתי רגילה", מסכים גם ישראל סגל, שהנחה את התוכנית בתחילת שנות התשעים. "עד אז חשבו שרק בשעה שמונה או תשע בערב אנשים רוצים חדשות. בגלל האילוץ של המלחמה התגלה שיש קהל שהדבר הראשון שהוא רוצה לעשות כשהוא מגיע מהעבודה הוא להתעדכן בחדשות".

וכך, ללא תכנון מוקדם, נולדה תוכנית בעלת פורמט הגשה חדשני, שהתבססה על ראיונות אולפן ושילבה בין פוליטיקה לסופט ניוז שמתאימות לשעות אחר הצהריים. "היסטורית יש ל'ערב חדש' תפקיד חשוב", אומר קובי מידן, מהמנחים הראשונים של התוכנית. "היא הייתה חלק מגל ששינה את הפנים של התקשורת הישראלית לטובה, אבל לא רק היא - רפי רשף ב'נכון לעכשיו' ההיסטורית, החבר'ה של 'שעתיים בשתיים' בגל"צ ועיתון 'מוניטין' - כולם שינו את הבאלאנס בין חשוב למעניין. המעניין עלה למעלה בליין-אפ גם אם הוא לא היה חשוב. בפורמט של חצי שעה במגזין יומי אמנם יש היררכיות, מכיוון שהאייטם הראשון חשוב יותר מהאחרון, אבל אתה מקדיש חמש דקות למשבר הכלכלי או לשיחה על המצב בלבנון בדיוק כמו שאתה מקדיש חמש דקות לעגל שנולד במוצאי החג. אז זה היה מאוד מרענן".

- ומה לא היה טוב?

"אחד המאפיינים של הגל הזה הוא מעבר לתוכניות אייטמים. עד אז היו יומני חדשות, עם עורך, מגיש וכתבי תחום. התוכניות החדשות, בגלל הפורמט שלהן, ואגב אני לא רוצה לפגוע באיש אישית מכיוון שאני הייתי חלק מהן בעצמי, מוכרחות להיות רדודות יותר. כאדם שעשה חמש שנים את 'נכון לעכשיו' בגל"צ אני יודע שהפורמט מכתיב סוג של התייחסות מהירה ושטחית".

גם את גל"צ וגם את הטלוויזיה החינוכית מימנו משרדים ממשלתיים, ולדברי מידן, "היסטורית הייתה ביניהם ברית. הם באו מהשוליים והובילו מהלך מול קול ישראל וערוץ 1, שהיו יותר שמרניים".

איך הפסיד רייכר את סברה ושתילה

שיתוף הפעולה כלל ייבוא מבזקנים מגל"צ. את גיא זהר ועדי טלמור זוכרים עד היום מהמבזק של "ערב חדש". טלנט נוסף שבא מגל"צ היה רפי רשף, כוכב "נכון לעכשיו", שהנחה את התוכנית לסירוגין עם דן מרגלית וגדעון רייכר.

- גדעון רייכר, איך הגעת להנחות את התוכנית?

"מאוד פשוט. לפי שיטת חבר מביא חבר, שפועלת עד היום בתקשורת. הייתי כתב פרלמנטרי של 'ידיעות אחרונות' בכנסת. אני יושב במזנון הכנסת, ודן מרגלית, ידידי הטוב, שהנחה אז את התוכנית, שאל אותי אם אני רוצה להנחות. שאלתי, באיזו שעה משודרת התוכנית? הוא אמר, חמש אחר הצהריים. אמרתי לו, זאת תוכנית לילדים בטלוויזיה החינוכית. לא נראה לי מספיק יוקרתי. אני, יש לי פינה ב'כלבוטק' בחמש דקות לתשע, כשכל העם צופה עם רייטינג של 90-85 אחוז, אז התלבטתי. שאלתי, מתי מתחילים? הוא אמר, מחר. אמרתי שאני נוסע לטיול בחו"ל. הוא אמר לי שאני אפסיד את התוכנית. אמרתי לו שאם ירצו בי כשאחזור, בבקשה. העזתי אז להתייחס להצעה להנחות כאילו זו לא מציאה גדולה. באותו טיול הפסדתי גם את אירועי סברה ושתילה. כשחזרתי, אחרי שבועיים, ראה איזה פלא, חיכו לי.

"כיוון שהמשכתי להיות הכתב הפרלמנטרי של 'ידיעות אחרונות' נוצרו לעתים מצבים משונים. הייתי נוסע לרמת אביב לאחר שביליתי את הבוקר בכנסת, ומראיין את אמנון לוי, שהיה כתב הפרלמנטרי של 'חדשות', ושואל אותו מה קורה בכנסת".

- ואיך הגיבו על כך ב"ידיעות"?

"העורכים שלי מעת לעת אמרו משהו, אבל אמרתי להם שטלוויזיה זה חשוב. ל'ידיעות' הייתה תחושה שככל שיותר עיתונאים יהיו בטלוויזיה, זה ייטיב לעיתון. 'הארץ' לא מכיר בעובדה הזאת. דן מרגלית הוא היחיד בכל תולדות 'הארץ' שהסכימו לחרוג למענו מהכלל הזה. אולי נחמיה שטרסלר בשנים האחרונות.

"יום אחד העזתי ברוב חוצפתי ותמימותי לבקש להוריד מעט את מינון ההופעות שלי. אז הביאו את אילנה דיין. לאחר שהחלה לשגשג ולפרוח והיה צפוף, נאלצתי לפרוש".

- מה זאת אומרת נאלצת לפרוש?

"מאחר שרשף המשיך להנחות פעמיים בשבוע ומרגלית גם, והיה צריך לתת ביטוי לכך שיש סוף-סוף אישה בתוכנית, אז אני, שהייתי בין מייסדי התוכנית, הפכתי לפקק מחליף. אז נפרדתי בעצב אחרי שבע שנים. לפחות בידיעה שאחריי בא דן שילון. לפעמים על פי המחליף אתה יודע את ערכך. לא חושב שרציתי לעזוב, וגם נאבקתי מעט. אבל כתבתי על זה מאמר ב'מעריב' לפני כמה זמן, לאחר שקראתי שוועדת החינוך של הכנסת מתכנסת כדי לדון בהמשך העסקתו של משה נגבי בקול ישראל. כתבתי מאמר ציני, מי יתנני משה נגבי. למה כשאני נאלצתי לעזוב את 'ערב חדש' לאחר שבע שנים הממשלה לא התכנסה לישיבה? וכשנגבי עוזב הוועדה לזכויות האדם באו"ם מתכנסת, הבית הלבן מביע מחאה והכנסת מתכנסת לישיבת חירום! אם הייתי נחשק פחות הייתי מוריד את ראשי בהכנעה. אבל לא כך היה. לצערי פרשתי לפני קום הערוץ השני. אני משער שאם הייתי נשאר עוד קצת, אולי הייתי מדבר אליכם היום ממרומי הפריים טיים".

- אנחנו איתך.

"לדעתי, 'ערב חדש' סובלת מעודף רצינות, ולמנחים יש הבעת פנים קודרת. אם היו מזמינים אותי, מה שלא יקרה כנראה, הייתי מביא איתי משב רוח יותר עליז, מכיוון שחיינו קודרים בלאו הכי".

- יש לך דוגמה לטיפול הקליל שלך באייטמים?

"במשך שבע השנים שעשיתי את התוכנית ראיינתי את מלכת היופי מכיוון שכל הטקסים התקיימו בימי שלישי, ואני הייתי המנחה הקבוע של יום רביעי. כל שנה מלכות היופי היו גבוהות יותר ורזות יותר. תמיד שאלתי אותן אותה שאלה: מה התחביבים שלך? כל שנה התחביב הקבוע היה שחייה ודהירה על סוסים. בכל אזור השרון היו שני סוסים צולעים ורזים. אבל זה נשמע מאוד אופנתי לדהור על סוסים לעת שקיעה".

איך הגיעה אישה לנבחרת

לאחר שהפסיקו את המימון למחקר האנתרופולוגי של רייכר בנושא מלכות יופי וסוסים הצליח יוסי רונן לתת לאילנה דיין יותר בולטות. "את אילנה הכרתי מגל"צ", מספר רונן. "הבאתי אותה כמראיינת אורחת עם דן מרגלית ב'מוסף המוספים' (מהדורת יום שישי המיתולוגית של "ערב חדש"), למרות שלא היה לה ניסיון טלוויזיוני. בתום התוכנית ניגשתי אליה ואמרתי לה שהתוכנית שהגישה הייתה גם אודישן ל'ערב חדש' והיא עברה אותו בהצלחה. אילנה הייתה בת 23, והייתה בשוק מההצעה שלי.

"לאחר שתרגלנו אותה כשבועיים בעבודה מול מצלמה היא עלתה לשידור הראשון. הראיון הראשון שלה היה עם ראש הממשלה דאז, יצחק שמיר. לפני הראיון התקשרתי ליוסי אחימאיר, שהיה אז ראש הלשכה שלו, ואמרתי לו, 'תגיד לשמיר שזה הראיון הראשון שלה ותשאל אותו אם הוא מוכן להפתיע אותה ולברך אותה בשידור חי בתוכנית'. ובאמת כשאילנה פנתה אליו בשאלה הוא אמר, 'לפני שאני עונה לך, אני רוצה לברך אותך לרגל השידור הראשון'".

גם דיין זוכרת את הראיון כאחד המרגשים בחייה: "שמיר היה מאוד סימפטי וידידותי, וזו הייתה תחילתה של ידידות מופלאה. ברצינות, התפתח בינינו קשר טוב".

- הגעת לתוכנית כי היית אישה?

"כן, והוא הדין גם לגבי אלו שבאו אחריי. רצו למהול את הגדוד הגברי הזה באישה. זה כשלעצמו לא פסול. מיעוט הנשים בתוכנית (ארבע בסך הכול, א"ל, ט"ז) משקף את המצב בטלוויזיה בכלל".

עזיבתה של שלי יחימוביץ' את "ערב חדש" לוותה בגל שמועות שלא יכול היה ללוות פרישה של גבר: היו שטענו שהיא הוגלתה מהתוכנית משום שהיא לא מספיק אטרקטיבית. בכתבה שכתבה בזמנו גיל הראבן היא טענה ש"מקורות עלומים וכנראה אינטרסנטים בטלוויזיה החינוכית אומרים ש'מדובר במראיינת מקצועית ומעולה, אך מה לעשות, היא לא עוברת מסך'". המציאות היום מוכיחה, כמובן, אחרת.

"לכל אחד מהמנחים היה הסגנון שלו", אומרת דיין. "הסגנון של רבים מאיתנו התפתח שם משום שזה היה הניסיון הטלוויזיוני הראשון. עם השנים הלך והתקבע הסגנון שנולד שם: למשל, הסגנון הסקרני של דן מרגלית או הסגנון המתוחכם והרגוע של רפי".

איך הובך דן שומרון

- מה את פיתחת?

"קחו לדוגמה את הראיון שעשיתי עם דן שומרון, שהיה אז הרמטכ"ל, לאחר ליל הגלשונים. פתחתי את הראיון בשאלה, 'אדוני הרמטכ"ל, האם הש"ג ברח?' חשבתי שזו שאלה מספיק סגורה, והוא יהיה חייב לענות לכאן או לכאן, ושגם אם הוא יתבחבש בתשובה, לצופה לא תיוותר התלבטות לגבי האמת. הוא התחיל לענות, 'תראי, אני רוצה להסביר לך', אני חזרתי על השאלה, 'אדוני הרמטכ"ל, האם הש"ג ברח?' והוא שוב עונה לי באותו האופן. שוב שאלתי אותו, 'אדוני הרמטכ"ל, האם הש"ג ברח?' והוא ענה לי, 'אני לא יודע כמה את מבינה, אבל בהיערכות יחידה, לוחמים' ועוד מילים צבאיות. אני אמרתי לו, 'אני לא יודעת כמה אתה מבין, אבל ראיון מתנהל כך: אני שואלת שאלות, ואתה עונה תשובות, ואני שאלתי, האם הש"ג ברח?' הפעם הוא ענה לי, ואמר שכן, ואף אמר שמדובר בלוחמים מסוג ב' וזה חלק מהבעיה.

"הרל"ש שלו הבין שזה לא ייגמר טוב, והרמטכ"ל ביקש שייחתך החלק בראיון שבו הוא מכנה אותם לוחמים סוג ב', אבל יוסי רונן התעקש וזה שודר כך.

"לאחר הראיון שאלתי את עצמי אם הייתי צריכה להגיב כמו שהגבתי לאחר ששאלתי את השאלה בפעם השלישית. אז צלצל רפי רשף, שהגיש את התוכנית במקביל אליי והיה מין מנטור שלי בטלוויזיה, ובסוגיית הראיון בכלל, ושעד היום יש לי מה ללמוד ממנו. הוא שאל אותי, 'אילנה, מה היה קורה אם במקום להתנפל עליו היית אומרת, ולגופו של עניין?' הוא הראה לי שלפעמים בכפפות של משי אפשר להשיג מה שחבטת אגרוף לא משיגה. אני הרגשתי שהיה יותר מקמצוץ של שוביניזם ויוהרה בהתנסחות של הרמטכ"ל, והייתי חייבת לענות כך כדי לסדר מחדש את הכלים על הלוח. השיעור שלמדתי היה לדעת להתפרק מכלי משחית ולנהוג כמו רפי, אבל גם שיעור על המאבק לסמכות שהוא נחלתן של נשים רבות מול המיקרופון".

איך הגיב דוד לוי

לאחר שהתברר ש"ערב חדש" היא עובדה בשטח החלה התחרות בין ערוץ 1 לתוכנית. "היו לנו קרבות אכזריים וקשים עם הטלוויזיה הישראלית", מספר רייכר. "בערוץ 1 לא אהבו את העובדה שהשגנו אותם פעמים רבות בראיונות עם אישים במרכז החדשות, ואיימו על הפוליטיקאים שהתראיינו אצלנו בחרם. היינו באים לראיין אישיות פוליטית, למשל את דוד לוי, והוא היה אומר לנו בקול שבור שהוא לא יכול. לעתים הפוליטיקאים הודו שטלפנו אליהם מ'מבט' והודיעו להם שאם יתראיינו אצלנו יפסידו את האפשרות להשתתף ב'מוקד' (התוכנית הפוליטית המרכזית אז, א"ל, ט"ז). בקיצור, הטילו עליהם כל מיני חרמות, עונשים ונידויים. מצד אחד הטלוויזיה הישראלית התעלמה מאיתנו, וקראו ל"ערב חדש" 'תוכנית לילדים אחר הצהריים', בהתנשאות שהייתה אופיינית אז לערוץ הבלעדי, ומצד אחר בכל זאת גירדנו לא מעט מיוקרתם ומסמכותם".

נקודת המפנה ביחסים בין "ערב חדש" לערוץ 1 התרחשה לאחר שהוקם ערוץ 2. יוסי רונן הצטרף לצוות ההקמה של ערוץ 2 ועבד על תוכנית מתחרה, "קו לחדשות". "נחמן שי, שהיה אז יו"ר הדירקטוריון של חברת החדשות, אמר לי, 'יוסי, יו הב טו ביט יורסלף'".

לאחר כמה חודשים הצטרף לערוץ 2 רפי רשף, ויצר את "חמש עם", המתחרה הרצינית הראשונה של "ערב חדש". רונן חזר בינתיים לטלוויזיה החינוכית, והבין שהוא חייב לחבור אל ערוץ 1 במאבק מול האויב הגדול - ערוץ 2: "ברגע שהיה מולנו מבזק עם חדשות אמיתיות לא יכולתי להרשות לעצמי לשדר מבזק של ראשים מדברים בלי שום ויז'ואלים מהשטח. פניתי לדודו גלבוע, שהיה מנהל חטיבת החדשות בערוץ 1, והצעתי לו לשתף פעולה מול ערוץ 2. אמרתי לו שאנחנו זקוקים לשירות שלהם, ואילו הם זקוקים לנו כמקפצה ל'מבט'. 'בוא נשתף פעולה', אמרתי לו, 'האויב הוא ערוץ 2'. הוא הסכים, והודעתי לשלונסקי, שהיה מפקד גל"צ, שאנחנו נאלצים להיפרד, והתחלנו לקבל חומרים מחדשות ערוץ 1".

איך רפי רשף כיסח את "ערב חדש"

התוכנית החדשה של רפי רשף קרעה ברייטינג את "ערב חדש" והכניסה סטנדרטים חדשים. "המקבילה שהנחה רפי רשף הייתה מצוינת", מודה דן שילון. "הפורמט של רפי היה יותר משוכלל, וכלל תמונות, ואילו ב'ערב חדש' לא שודרו תמונות מתנועעות חוץ מראיונות".

דיין אומרת שהשכלול החשוב ביותר של רשף הוא ראיון "נא באוזן".

- מה זה ראיון נא באוזן?

"זה ראיון דרך אוזנייה. רפי עלה על כך שלא חייבים להביא לאולפן את אמה של הילדה שנפגעה בפיגוע, אלא אפשר לצלם את האם מספרת מה קרה כשהיא יושבת ליד מיטת בתה בבית החולים. במקום לעשות זאת בשידור חי ובעלות גבוהה, מביאים בשתיים בצהריים צוות צילום לבית החולים, מחברים אוזנייה לטלפון סלולרי ונותנים את האוזנייה לאם. היא שומעת את השאלות של רפי באמצעות האוזנייה ועונה למצלמה. במקביל מקרינים באולפן את התשובות ומצלמים את רפי שואל את השאלות. מחברים את שתי ההקלטות ומקבלים ראיון שכאילו בשידור חי באמצעות לוויין. 'ערב חדש' אימצה את השיטה הזאת.

"היתרונות ברורים: יותר ראיונות, יותר מגוון ואפשרות להיות און-לוקיישן ולהיות אקונומיים בו זמנית. 'חמש עם' הביאה יותר קריצה לצופה, יותר נושאים פופולריים ושימושיים, ואני מניחה שזה נגע גם ב'ערב חדש', אם כי הם ניסו להקפיד על הרצינות".

אף על פי ש"ערב חדש" מובילה היום ברייטינג על התוכנית המתחרה של אושרת קוטלר, ההישג עולה במאמצים רבים. "אנחנו מתחרים היום בערוץ 2 בנחיתות טכנולוגית נוראה, המתבטאת גם בשכר המשולם לתחקירניות ולעורכים", אומר מרגלית. הפורמט שנוצר בשל האילוץ התקציבי - ראיונות אולפן בלבד ובשנים האחרונות מעט צילומים מחדשות ערוץ 1 - מושך אליו את רוב הביקורת. "כשהגשתי את התוכנית", נזכר דוד ויצטום, "נתקלתי לראשונה בז'אנר הזה של תוכנית שלא עוסקת בחדשות באמצעות כתבות, אלא באמצעות שרשרת של ראיונות: אתה מראיין אחד ואז מראיין עוד אחד ואז עוד אחד. לי זה היה די חדש. והאמת היא שאני לא כל כך הסתדרתי עם הז'אנר הזה. ראיון אחד על אחד הוא לעתים יתרון ולעתים הוא פתרון דחק. אני חשבתי שסדרה של ראיונות של חמש דקות היא לא מהדורת חדשות אידאלית".

- גם ב"מהיום למחר" יש ראיונות של חמש דקות עם מרואיין יחיד.

"ב'מהיום למחר' אני עושה את זה בצורה אחרת באמצעות עריכה מובחנת של ראיונות שעוסקים בנושאים שזו השיטה הטובה ביותר לטפל בהם. אנחנו לא מראיינים כל אחד. יש אייטמים בצורה של כתבות ויש אייטמים בצורה של שיחה עם מישהו, יש אייטמים בשידור מהשטח וטכניקות נוספות. ב'ערב חדש' עושים ראיונות מכיוון שאין תקציב. אני זוכר ראיון שעשיתי ב'ערב חדש' עם אמא של חייל שנהרג באותו יום. היא רצתה לבוא ל'ערב חדש' ולדבר. ישבתי מולה ולא יכולתי לשאול אותה שום דבר. מה אתה שואל אם שאיבדה את בנה, 'איך את מרגישה?' במקרה כזה עדיף לשלוח כתב לבית המשפחה ולערוך את התמונות מהמקום עם סינקים מתאימים.

"כאדם שעוסק גם בצורה של החדשות הייתי שמח אם הייתי יכול לשלוט גם על איך עושים את האייטמים ולא רק את מי מביאים. יש ואדם הוא טוב בסוג העבודה הזה ומוציא משלושה ראיונות פנינים. מצליח לברור את התבן מן הבר. יכול להיות שזה שלא הצלחתי להתחבר לז'אנר הזה קשור בכישוריי".

את הביקורת העדינה של ויצטום מחדד אחד מהאנשים שהיו מעורבים בתוכנית בעבר (שביקש להישאר בעילום שם): "'ערב חדש' היא תוכנית ללא שאיפות, ללא יומרות או אספירציות לעיתונות. זו מכירת חיסול של אייטמים שכבר נולדו יום קודם. עיתונאי אמיתי לא יכול לשרוד בתוכנית שאין בה גילויים כמו שהוא לא יכול לשרוד בסיטואציה שאומרים לו, 'עזוב אותך מסיפורים חדשים'. זה כמו שיגידו לדוגמנית, 'עזבי אותך מצילומים ומבוק'. העבודה הכי קלה בעולם היא בשבע בבוקר להטריד את כל העיתונאים בעיתונים היומיים ולבקש את הטלפון של זאת שאמא שלה מתה או של זאת שאמא שלה התחתנה עם ערבי. אז אתה מתקשר, נאבק עם ערוץ 2, ובמקרה הטוב אתה מקבל את המרואיין.

"המקסימום העיתונאי הוא כשאירועים מסוימים נופלים בחמש, וברור שהתוכנית הראשונה שיכולה לטפל בזה היא 'ערב חדש'. זה לא הישג עיתונאי. זו כרוניקה. סו פאקינג ואט?

"התוכנית הזאת ייצרה ז'אנר לפני 20 שנה. היו מביאים מרואיינים לתיבת הקסמים הזאת, מושיבים אותם והם היו מדברים. לא היו ויז'ואלים או מוזיקה, והכריזמה של רייכר או של רשף או של אחרים הספיקה. בשנים האחרונות זה לא מספיק".

איך השפיעה "ערב חדש" על הטלוויזיה

"'ערב חדש' לא התברכה בראיונות יוצאי דופן, אלא באיכות הראיונות", אומר דן שילון. "לא ראיתי ב'ערב חדש' מקום לסקופים, אלא לראיונות מעניינים. ייחודה שהביאה למסך עיתונאים שעשו את מלאכתם וביצעו ראיונות טובים איש-איש בדרכו".

"ל'ערב חדש' היה חלק חשוב במעבר של המגיש לפרונט", מאבחן קובי מידן. "תוכניות כמו 'ערב חדש' ו'נכון לעכשיו' הדגישו את הנוכחות האישית של הכוכב שהנחה אותן. אני חושב שהשינוי הזה קשור לתהליכים בתקשורת בפרט, ובחברה הישראלית בכלל".

ההסבר הזה לא מניח את דעתו של אותו גורם ביקורתי: "אף אחד מהמנחים הוא לא עיתונאי ממש. הם סלבריטאים, הם כוכבי טלוויזיה, קלי לשון, צחי ביטוי וכריזמטים, אבל אף אחד חוץ מאילנה לא עיתונאי שהביא סיפור. האוריינטציה של התוכנית הייתה להישען על הסלבריטאיזם והכריזמה של המגיש. באותה מידה יכלו להנחות את התוכנית מיכל ינאי או אברי גלעד. רוב המנחים היו מגיעים בשעה שלוש וחצי ומקבלים תחקיר מוכן ואת השאלות, ויאללה נעביר אותה. דן ואמנון היו עושים בהליכה, בעמידה, מתוך שינה את התוכנית. אי אפשר להשוות את זה לאופן שבו הם עובדים על התוכניות שלהם, כמו 'פוליטיקה' או התוכנית של אמנון לוי. וככה זה גם נראה: יצור אנכרוניסטי, פרימיטיבי, חסר חן. אפשר לכתוב את הטקסט והליין-אפ של התוכנית שבוע מראש. הכול היה הבנאליה של הכרוניקה, של הצפוי מראש, של האין הפתעות".

אחת ההפתעות הלא נעימות שהמעורבים בתוכנית נתקלו בה לעתים היא הלחצים שהפעילו שרי החינוך ששלטו בטלוויזיה החינוכית. "באופן יחסי לכך שמשרד ממשלתי מימן את הערוץ, התערבות משרד החינוך הייתה מינימלית, להוציא מקרים שבהם היה מעורב השר עצמו", אומר דן שילון. "עם זאת, גם כשעבדתי בטלוויזיה החינוכית חשבתי שאין לה ערך. העבודה הייתה מקצועית ונהניתי לעבוד שם, אבל אני לא מבין מדוע משרד ממשלתי צריך לשדר חדשות. בעיניי זה נוגד את עקרונות היסוד של חברה חופשית".

גורם שהיה מעורב בתוכנית בעבר אומר שכל שרי החינוך שלטו בתוכנית ללא מצרים, ולא היה אפשר לעשות שום אייטם תוקפני על משרד החינוך.

"זבולון המר, יוסי שריד ואמנון רובינשטיין מעולם לא התערבו בתוכני השידור של 'ערב חדש'", מגיב להאשמות מרגלית. "שלושת אלה מנעו מעצמם הופעות ב'ערב חדש' כדי שלא יגידו. הם הופיעו לעתים נדירות למרות שאנחנו היינו מעונינים בהם בענייני מלחמה ושלום. באחריות אני אומר את זה. הם קיפחו את עצמם וקצת דפקו אותנו. אני לא זוכר שאחרים התנהגו בצורה אחרת, אלא ששלושת אלה הקפידו על כך מאוד".

איך הסתדרו עם שרי החינוך

"המצפון שלי נקי לחלוטין", אומר יוסי רונן. "למרות הביקורת שהייתה עלינו מהרגע שהתוכנית עלתה לאוויר עבדנו על פי אמות מידה עיתונאיות. לא התייחסנו למשרד החינוך אחרת מלכל משרד אחר. לפעמים הם לא אהבו את זה, אבל נתנו לתוכנית להתקיים".

"תאמינו לי שהרבה יותר קשה לעשות תוכנית שתמתח ביקורת על אנשי עסקים שיש להם אינטרסים בערוץ 2", אומר מרגלית. "כוחם להשפיע על שידורי תוכניות גדול מיכולתם של שרי חינוך להשפיע על שידורי הטלוויזיה החינוכית. אני לא אומר שהם משפיעים כמובן, אלא רק שיכולתם להשפיע על שיקולי תוכן גדולה יותר".

"דווקא משום שהתוכנית נדחקה לשעה שאינה פריים טיים, היא ספגה פחות לחצים פוליטיים והייתה משוחררת", אומר ישראל סגל. "לפעמים אפשר להיות יותר נועזים באוף-פריים מאשר בפריים. כשצריך לקלוע למכנה המשותף הרחב ביותר מופעלים לחצים חיצוניים ופנימיים על העורכים ועל עושי התוכנית. אני לא זוכר פעם אחת בתקופה שהנחיתי שהעירו לי משהו על הטיה פוליטית, ואני אדם שפה ושם העירו לו על כך", הוא אומר ורומז מן הסתם לפרשייה האחרונה סביב התוכנית "הלילה עם גבי גזית" שבעריכתו.

"לפוליטיקאים בתקופה שהנחיתי את התוכנית הייתה יכולת לקבוע הרבה כי לא היו ערוצים נוספים", אומר גדעון רייכר. "לפני כל ראיון הם רצו לדעת מי לפניי, מי אחריי ומי לצדדיי. השר לא היה מתראיין אם לא היית אומר לו מי לפניו. ואז הוא היה אומר, השר הזה לא יופיע לפניי, כי אם אחריי. אנחנו נאלצנו להסכים, כי אחרת הם היו הולכים לערוץ 1. יום אחד הופיע באולפננו שר האוצר, שהיה אז מודעי, ולפניו הופיע שר הבריאות, שהיה אז מוטה גור. זה היה שידור חי, וכשסיימתי את הראיון עם שר הבריאות פניתי למצלמה ואמרתי: 'עכשיו נפנה לשוחח עם שר האוצר'. עשיתי סיבוב של 180 מעלות לעבר הכיסא שלידי בתקווה לראות את השר, ואין שר. מתברר שהוא נכנס לאולפן ברגע האחרון, ראה על המסך את שר הבריאות, ואמר, 'מה, הוא היה קודם?' והלך. מלמלנו מילות התנצלות, והמשכנו לאייטם הבא".

זו לא הייתה התקרית המביכה היחידה שהתרחשה בשידור חי. יוסי רונן זוכר יום חורף גשום במיוחד כשרשף הגיש את התוכנית, ובשלוש דקות לחמש לא היה אף אורח באולפן. "בדקה האחרונה הגיע ישראל קיסר, שהיה מזכיר ההסתדרות, ומהדלת הצדדית דחפנו אותו פנימה לתוך האולפן. תוך כדי ראיון איתו רפי עושה לי סימנים בידיים 'מי בא עכשיו?' ואני עושה לו סימנים, 'אני לא יודע'. ככה עברנו את כל התוכנית - כשתוך כדי ראיון מגיע המרואיין הבא".

ראיון מביך במיוחד קיים גדעון רייכר עם אברהם שפירא ז"ל, יו"ר ועדת הכספים דאז: "שפירא שקל איזה 150-130 קילו", נזכר רונן. "הוא ישב באולפן בירושלים, ובעוד רייכר מדבר ראינו על המסך מאחוריו את רגליו המבצבצות באוויר של שפירא, שהכיסא קרס תחתיו. לצערי, זה לא קרה בשידור חי, אף על פי שמאוד הצטערתי על כך".

לא פחות מביכים היו מקרים שפוליטיקאים שעשו הכול כדי להגיע לתוכנית. "באחת התוכניות רצינו לברר, למשל, מה עמדתם של שני אישים בנוגע ליציאה חד צדדית מעזה", נזכר רייכר. "טלפנו לאישיות פוליטית אחת, והוא אומר בעד. אמרנו, 'טוב, בוא בחמש'. מתקשרים לאישיות אחרת, והוא שואל, 'מה כבר יש לכם, בעד או נגד?' אמרנו, 'יש לנו בעד'. 'אז אני נגד'. אז היה מגיע השידור, ואני הייתי פונה אליו לאחר שדיברתי עם הבעד: 'מדוע אתה מתנגד ליציאה חד צדדית מעזה?' והוא עונה, 'מי אמר לך שאני מתנגד? העניין מאוד מורכב'. ואתה לא יכול לעשות כלום, כי אתה בשידור חי".

- אתה יכול לומר לו שבתחקיר הוא אמר אחרת?

"זה לא הסגנון שלי לחשוף את המתרחש מאחורי הקלעים".

איך תשרוד "ערב חדש" את הקיצוצים

"אם תתקבל החלטה לסגור את החינוכית, תהיה זו החלטה מיותרת של השידור הציבורי", אומר מרגלית. "כמה תוכניות כאלו יש בשידור הציבורי שמגיעות לרייטינג של כ-14 אחוז בממוצע יום-יום? 'ערב חדש' היא תוכנית העשרה. בזמנו נעשה מחקר באוניברסיטה העברית שהראה שאנשים מבוגרים ועולים חדשים שלא רצו להיסגר בקונכיות התרבותיות שלהן צפו ב'ערב חדש' יותר מאשר בתוכניות אחרות, מכיוון שב'ערב חדש' משוחחים לאט ובשפה פחות תקנית".

ישראל סגל מסכם: "'ערב חדש' לא חוללה סנסציה ממש גדולה, בניגוד ל'יומן', אבל היא הכינה ארוחה תקשורתית טובה, עשירה במינרלים, מזינה, וסיפקה קהל לקוחות שהתפריט הלם את טעמם.

"כוחה של התוכנית בהמשכיות שלה, בכך שעושים אותה יום-יום במשך כל כך הרבה שנים. יכול להיות שיש משהו בטיפול השמרני והסולידי ללא ניצוצות. כמו פיל שצעדיו כבדים, של 'ערב חדש', נותן לה כוח".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות