דני והשרוטות

הבמאית נורית קידר עושה קילומטרז' בארגנטינה. לפני כמה שבועות הוקרן "אסאסינו" שלה, על תקופת הרציחות וההיעלמויות, ולצורך סרטה "הסבון בכה מאוד" (ערוץ 8, 23.9, 21:30) הצטרפה למסע של שפוטים, למעשה שפוטות בלבד, של הטלנובלות, מישראל לארגנטינה. "הסבון בכה מאוד" הוא אחד הסרטים הישראליים המדכאים שראיתי. יש כנראה מי שגילה את הבנק שאפשר לעשות על המכורים לטלנובלות הדרום-אמריקניות. בסרט שלפנינו זהו דני אחד, שמארגן להן "טיול בעקבות הטלנובלות", ומבטיח מפגש עם הכוכבים הנערצים, תצלומים משותפים, צפייה במעשה היצירה באולפנים וכד'.

מתצלום-תקריב של עשרת-אלפים שקלים במזומן שמראה זוג ידיים ומעביר לדני, הסרט חותך למונולוגים: אחת מספרת שהיא מובטלת ושקלה את שפיות המעשה, להוציא חסכונות למימון הטיול או לא? יס, יס. כלומר, סי, סי. אשה אחרת, אלמנה בת 62, שהיתה רגילה לכבס ולבשל למשפחתה וכעת, כשנשארה עם המון זמן פנוי, התמסרה לטלנובלות. חלומה הוא לראות את אנדריאה דל-בוקו, שמזכירה לה את עצמה בנעוריה. ועוד אחת, שהיתה אנורקטית על סף מוות, ונגלה לה במסך כוכב-מלאך שהחזירה לחיים. ויש מי שרוצה את פאבלו אצ'ארי, ואחת שנשנקת, גוסטאבו, גוסטאבו.

דני מבטיח לכולן פוטו-אופורטיוניטי עם אהובן. אבל יש פנצ'רים. כי אבא של אנדריאה איש רע, ולא מאפשר לה פגישה עם האלמנה. ולפתע עולות-הרגל, שהגיעו לשחר את פני האלים ובידיהן מתנות שהביאו מהבית, נראות כמו חברות במשלחת ישראלית שאיש לא רוצה איתה מגעים, אפילו לא חשאיים. דני מבטיח לנשים שישתדל למענן "כי אני אוהב אותכם", אבל האלמנה שניקתה, בישלה ורחצה בשירות המשפחה אינה מתרשמת, ואומרת לו ביידיש ש"לספר שאני אוהב אותך לא עולה כסף". אבל דני מקיים, וממש כמו במגעים החשאיים ההם, מקפיצים את האלמנה לרכב, לביתה של אנדריאה, שתי דקות, צילום. ורק מהבעתפניה בסוף קשה לדעת אם היא מאושרת, או שהבינה באותה חוכמה יידישאית, שלהצטלם עם המעריצים לא עולה כסף.

זה מסוג הסרטים שאי-אפשר לפספס בהם. לכל מקום שבו תכוון קידר את המצלמה היא תמצא שוטה-אהבה שמשתף אותה במצוקתו. מה שחסר לי הוא קטעי הקישור, איך דני עושה את זה, מה הוא אומר שם למארחיו, ומה הסיבה לכך שאנדריאה ופרנקו וגוסטאבו טורחים בכלל עם הישראלים, במקום לספק להם את המודל ההוליוודי השגור של צפייה מרחוק בבתי המפורסמים.