בית המשפט המחוזי: צו הריסה אינו מתיישן עד ביצועו או עד קבלת היתר

בית המשפט המחוזי בת"א קובע, כי צו הריסה אינו נחשב לעונש, ואיננו מתיישן לעולם עד ביצועו או עד קבלת היתר. שופטי ערכאת הערעור, דבורה ברלינר, זאב המר ויהודית שטופמן, התייחסו לטענה שהעלה עו"ד פ. זעירא, בא כוחו של משה גולדפינגר מכפר אז"ר, כי העבירה שיוחסה למרשו - אי קיום צו הריסה - התיישנה.

גולדפינגר הורשע בשנת 79' בביצוע עבודות בנייה ללא היתר, בשל בניית מבנה ששטחו כ-500 מ"ר. בית המשפט ציווה עליו להרוס את המבנה, אלא אם כן יקבל היתר כדין, אך הוא לא עשה זאת בתום הארכה שניתנה לו ועד היום.

בשנת 97' הוגש נגדו כתב אישום בעבירה של אי קיום צו הריסה שיפוטי, והוא נדון לקנס ולקנסות יומיים על כל יום של אי ביצוע הצו, החל באוגוסט 2000. גולדפינגר הגיש ערעור על פסק הדין, ובא כוחו טען, כי עבירת הבנייה וצו ההריסה התיישנו, זאת בהסתמך על הוראות החוק הקובעות התיישנות העבירות.

השופטים, שדחו את העירעור, קבעו, כי אין ממש בטענת התיישנות צו ההריסה, מאחר שצו הריסה אינו עונש ואינו מתיישן לעולם עד ביצועו, או עד קבלת ההיתר. עוד קבעו השופטים, כי אין ממש גם בטענה להתיישנות העבירה, שכן האישום בגינו הורשע המערער הוא עבירה של אי קיום צו ההריסה, ועבירה זו היא עבירה נמשכת. (ע.פ 70034/00).