מחובתו של המינהל להגיש תביעת פיצויים על ירידת ערך

שמאי המקרקעין ומתכנן הערים ניקי פרימו, ציין במאמרו בנושא תביעת פיצויים של המדינה לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, כי קיים היגיון רב בהחלטת ועדת הערר מחוז דרום, הקובעת כי דין המינהל כדין כל בעל המקרקעין לעניין תביעת פיצויים בגין ירידת ערך לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה (עררים 6254/00, 6085/01).

יחד עם זאת, ציין השמאי, כי הוא מסוגל להבין את פליאתה של עיריית באר-שבע על כי מינהל מקרקעי ישראל הגיש תביעת פיצויים שכזאת.

כמי שייצג את המינהל בתביעת הפיצויים הנ"ל נגד הוועדה המקומית ב"ש, מצאתי לנכון להעיר מספר הערות, לפיהן לא היה לוועדה המקומית ולעיריית ב"ש להתפלא כלל ועיקר בגין הגשת התביעה, הגם שהיא תקדימית.

ראשית, חשוב לדעת, כי המינהל לא שקט על שמריו אלא התנגד כבעל הקרקע לאישור התוכנית, שעניינה שינוי ייעודו של מגרש ממגורים לבנייני ציבור. מנהלת מחוז הדרום במינהל בשעתו, יהודית מורד, הגישה בשם המינהל התנגדות לתוכנית, תוך שהיא מדגישה שאישורה ישלול את האפשרות לשווק את המגרש תוך פגיעה מובהקת באינטרס הכלכלי של המינהל.

כך גם נטען ע"י המינהל, כי לעיריית באר-שבע קיימות זכויות במגרשים המצויים בסמוך לתוכנית, ולכן היא יכולה להקצות ממגרשיה שלה לטובת הקמת בנייני הציבור. על אף התנגדות המינהל, המשיכה הוועדה המקומית ב"ש לפעול לאישורה של התוכנית.

לעומת זאת, משנדרשה הוועדה המקומית לשאת בתוצאות הכספיות הנובעות מאישור התוכנית אותה יזמה, ניסתה הוועדה המקומית לטעון, שאין זה ראוי ומוצדק לחייבה בתשלום פיצויים כאמור במאמרו של פרימו. ועדת הערר נדרשה להכריע גם בטענה שתביעת המדינה אינה ראויה ומוצדקת, מהטעם שמדובר בהעברת תשלומים מגוף שלטוני אחד לגוף שלטוני אחר, המייצג את אותו אינטרס של טובת הציבור, וכי מדובר בהעברת כספים "מכיס אחד לכיס שני".

ועדת הערר קיבלה למעשה את עמדת המינהל, כי אין דין כספי המדינה כדין כספי רשות התכנון, או כדין כספי הרשות המקומית אליה הועברו, וכי כאמור יש לנהוג כלפי המדינה כאל כל בעל מקרקעין פרטי. כך גם בהיבט המהותי: ההחלטות בדבר השימוש בכספי מדינה ובאופן חלוקתם צריכות להתקבל ברמה הלאומית, וכידוע כספים אלו אינם מופנים דווקא לטובת הרשויות המקומית ולמימוש האינטרסים של תושביהן.

בהיבט המשפטי יש לציין, כי כשם שהמינהל מעביר תשלומים לרשויות המקומיות כחלף היטל השבחה מקום שנכסי המדינה מושבחים, כך זכאי המינהל בשם המדינה לתבוע בגין ירידת ערך המהווה את צידה השני של ההשבחה.

ההיבטים הנזכרים לעיל נתמכים בלשונו של סעיף 197 ובפסיקת בתי המשפט שנזכרה גם במאמרו של פרימו, לפיהם יש לבחון את הפגיעה במקרקעין, ולא את הפגיעה בבעליהם.

לסיכום יצוין, כי החתום מטה סבור, כי לא זו בלבד שהמינהל היה רשאי להגיש את תביעת הפיצויים, אלא שבמקרה דנן היתה זו מחובתו לעשות כן, כגוף שאמון על נכסי כלל הציבור. העובדה שלטובת המינהל נפסקו פיצויים בגין ירידת ערך בסכום של למעלה מ-320 אלף דולר, מדברת בעד עצמה.

הכותב הוא עו"ד וייצג את המינהל בתביעת הפיצויים הנ"ל נגד הוועדה המקומית ב"ש.