המיתוס לא נשבר

"מיתוס", בעיבודה ובבימויה של רנה ירושלמי - אנסבמבל עתים ותיאטרון הקאמרי. תרגום: שמעון בוזגלו ואהרון שבתאי; מוסיקה: אבי בללי; תפאורה: רפי סגל ואיל ויצמן; תלבושות: אנה כרושצ'ובה; תאורה: אבי יונה בואנו.

המיתוס של בית אטריאוס, שהיווה השראה למחזאים יוונים כאייסכילוס, הומרוס וסופוקלס, עומד בבסיס עבודתה החדשה של ירושלמי. היא עירבבה בין טקסטים שונים, על-מנת לעסוק בנושאים כמו רצח ונקמה.

שי בר-יעקב ("ידיעות אחרונות") מציין שגירסתה של ירושלמי "בנויה כמעין טרילוגיה בנוסח 'האורסטיאה' של אייסכילוס", לה היא מוסיפה "פרולוג קומי, שמציג את עיקרי הסיפור על רצח ילדים ונקמה בין-דורית מפיה של דודה רכלנית, שמייצגת את התפיסה הבורגנית שאינה קולטת סיפורי זוועה כאלה".

כבעבודותיה הקודמות, גם זו ניחנה ב"עיצוב יצירתי ומלא דימיון, בעבודה לשונית מדויקת בהגשת טקסטים קשים, וביכולת לייצר קומפוזיציות מדהימות של תנועה, תפאורה ומוסיקה".

עושר ויזואלי יש, אם כן, ובללי הלחין "נפלא", אבל למרות כל אלה, בר-יעקב נותר עם "תחושה של אריכות והתמקדות יתר בצורה החיצונית, על חשבון בהירות בטיפול בתוכן". כתוצאה מכך, "קשה להגיד שנוצרת אמירה ברורה מעבר לרעיון שמעגל הדמים והנקמה הוא אינסופי. את זה אפשר היה להעביר בהרבה פחות מאמץ מסוגנן ויומרני ובתימצות יותר גדול".

מיכאל הנדלזלץ ("הארץ") מוצא ב"מיתוס" "שפע של מעלות: האחת היא עיסוק בחומרים נעלים", במיתוסים שעיצבו "הרבה מאוד מן התרבות המערבית. השנייה היא הטיפול המוקפד של שחקני האנסמבל בטקסט, בהיגוי ובהבעה(...). השלישית היא עיצוב אסתטי, מאופק ורב-המצאה, באמצעות פלטות עץ רב-תכליתיות, תאורה מרהיבה והקרנות וידיאו".

הנדלזלץ מציין גם את הישגי השחקנים, "בעיקר הנשים שבלהקה: רותי בן אפרת, נועה ברקאי, קארין טפר, הדס קלדרון, מיכל קלמן, נועה רבן(...), וגם לגברים יש רגעים יפים, בעיקר יוסף סוויד. כל זה תורם לערב מרשים, גם אם ארוך".

אז איפה הבעיה? הבעיה טמונה בערבוב החומרים, שתוצאתו הדרמטית "אינה משכנעת". ירושלמי "היא יוצרת תיאטרון, לא מחזאית", וכך, למרות "האיכויות המרשימות" הנדלזלץ מחפש את המחזה ולא מוצא.

נעמי דודאי ("ג'רוזלם פוסט") משבחת את ההפקה, "הנעלה ברשימה הארוכה של ההפקות המתוחכמות ביותר והמושלמות מבחינה אמנותית של אנסמבל עתים".

העבודה היא "קולאז' של כשרונות רבים ויוצאי דופן. קבוצת שחקנים מסורה ונלהבת בהופעה אלגנטית. רגישותם לתרגום העברי המצוין, המוסיקה המרשימה, התלבושות הזורמות, הקרנות הווידיאו המדהימות, התאורה המהפנטת".

ירושלמי יצרה ז'אנר מקורי באמצעות סיפורי המיתולוגיה היוונית. עבודתה גורמת "התרוממות רוח דרך מארג הוויזואליה, המוסיקה, הריקוד, ניצוצות האמנות מתיאטראות נו, קבוקי ובוטו, על הרטוריקה העשירה שלהם".

בקיצור: כהרגלה, ירושלמי יוצרת מופע מדהים ויזואלית, רב-דמיון ומבוצע לעילא. רק שהערב מתארך קצת יתר על המידה והוויזואליה באה במידה מסוימת על חשבון התוכן.

צרו איתנו קשר *5988