ביהמ"ש: הארנונה האחידה לעסקים בירושלים - לא חוקית

העירייה ציינה בסיכומיה, כי עד כה הוגשו נגדה תביעות בנושא, שהפוטנציאל שלהן מגיע ל-100 מיליון שקל. בנק טפחות פנה לבית המשפט באמצעות עו"ד רונית פלג, בבקשה להורות לעירייה להחזיר לבנק כספי ארנונה שנגבו שלא כדין בין 1995 לשנת 2000.

הבנק טען, כי עד שנת 1996 חויבו הבנקים בירושלים בארנונה עירונית על פי שטח, כאשר החיוב פחת ככל שהשטח גדל. בצו הארנונה לשנת 1996 ביטלה העירייה את החיוב המדורג וחייבה את הבנקים בחיוב אחיד על כל שטח הנכס (עניין זה מתייחס גם לכלל העסקים בירושלים).

הבנק טען, כי החיוב האחיד הוא בסתירה לחוקי ההסדרים במשק, אשר הגבילו את העלאת חיובי הארנונה משנה לשנה (חוקי ההקפאה). העירייה, אשר היתה מודעת לכך, זיכתה את העסקים עבור ההפרש שבין החיוב המותר לאור חוקי ההקפאה לבין החיוב האחיד החורג.

העירייה הגדירה זאת כ"זיכוי בגין הפחתת הגבלות", אלא שזיכוי זה לא ניתן לבעלי עסקים חדשים, וכן לא ניתן במקרה שהנכס הושכר וחזר לבעליו הקודמים.

כך זוכה הבנק בהפחתת הגבלות עבור שטח אחד בגודל של כ-3,000 מ"ר, אך שלושה שטחים נוספים בגודל של מעל ל-1,000 מ"ר לא קיבלו זיכוי. עו"ד פלג טענה, כי על העירייה להחזיר את הסכומים שנגבו ביתר עבור שלושת השטחים האמורים.

העירייה מאידך טענה להתיישנות ולשיהוי בהגשת העתירה. עוד טענה העירייה, כי שרי הפנים והאוצר אישרו את תעריפי הארנונה, כולל ביטול המדרג והגבלת הזיכוי עבור החריגה מחוקי ההקפאה. לבסוף טענה העירייה, כי אם ידחה בית המשפט את טענותיה, יש להחזיר לבנק את ההפרש רק עבור שנת 2000.

השופטת דוחה את הטענה להתיישנות, לאור העובדה שהבנק תובע את השבת הכספים ששולמו משנת 1995 בלבד, והוא איננו תוקף את צו הארנונה משנת 1986. עם זאת, היא קיבלה את הטענה לשיהוי, ולכן החליטה להעניק לבנק הסדר כספים משנת 2000 בלבד. עוד נקבע, כי החוק מחייב את אישור השרים לשינויים שנערכו בצו הארנונה בשנת 1986, ואישור שכזה לא ניתן.

העירייה חויבה ב-5,000 שקל הוצאות משפט. (א. 2206/00).