העיקר שזה לא ג'יימס בונד

יהודה סתיו ("ידיעות אחרונות") מציין, שספרו של לדלום היה "מהמרתקים" שקרא לפני שני עשורים, אבל את זה אי אפשר לומר על "העיבוד החופשי שעשה לו לימן. הסרט חסר מטרה, חסר השראה, ויותר מזה, נעדר כל רלוונטיות לימינו".

חלקו הראשון של הסרט "עוד נסבל, בגלל מערכת יחסים מעניינת ושנונה משהו שמתפתחת בין דיימון לבין פונטנה, כצעירה שמסייעת לו. אבל החלק השני נעשה רציני להחריד, מוגזם ולא אמין". מהנדס הסאונד עושה "מאמצי יתר בתחום האפקטים הקוליים", אלא שהם הופכים "את קטעי הפעולה מגוחכים יותר ממה שהם באמת".

בעייתו המרכזית של הסרט טמונה בתסריט, "חסרה לו מהות, חסר לו תוכן". ובאשר לבמאי, זה "חף מכל מחשבה, מסתפק במקצוענות לשמה. אנחנו זקוקים להרבה יותר" מסכם סתיו, לצד שני הכוכבים שהוא מעניק.

שחר מגן ("עיתון תל-אביב") מעדיפה את גיבורו של לדלום על פני הג'יימס בונדים למיניהם. "אמן ספרי המתח, מציע לעולם מרגלים שאינם גיבורי על, אינם קופצים ממגדלים (...), אינם מעוצבי מוסר או מסותתי פנים ואינם שוכבים עם כל מה שזז. אצל לדלום המרגל מתלכלך, מתעייף, מזיע, ולא תמיד גם תוקע, וזה, בואו נודה, נורא מעודד".

לימן מביא סיפור על "צייד אחד וניצוד אחד" ויש "בצמצום הזה משהו נפלא". אלא שהתוצאה היא "מרדף-לייט, יעיל, מדויק, מרוכז, אבל נטול אופי". לימן אינו נאמן למקור, אך "שומר על היתרון הבולט שלו: אין חיתוך חד בין טוב לרע. אין אחד חתיך ואחד מכוער(...), ההתפתלות בנבכי הז'אנר מרשימה, אך אינה מספקת".

יאיר רוה ("העיר") בדעה, שלימן בוחר "לרפרף בקלילות על הצדדים הפסיכולוגיים" שנוגעים לדמות, ש"לכאורה נהרגה ונולדה מחדש". הוא "מריץ את הסרט בזריזות לשרשרת השיאים שלו. 'זהות כפולה' הוא בסופו של דבר סצינת מרדף אחת גדולה ורעשנית, וככזאת היא אחת ההרפתקאות הקולנועיות המלהיבות ביותר כרגע".

דבורית שרגל ("רייטינג") טוענת, שאין לה בעיה עם העיסוק באובדן זהות. גם אם הנושא משומש למדי, "זה אירוע קולנועי ממדרגה ראשונה. אבל במקרה הזה הפתיח כל-כך פלסטי, הגוף מנוקב הכדורים של בורן והמשייה ממי האוקיינוס, כאילו היה אחד הקדושים או משה בתיבה, הם יריית פתיחה מרשימה שלא מתקדמת לשום מקום".

שרגל לא מוצאת עניין ב"גיבור הקולנועי שזהותו הלכה לאיבוד" ונותרת אדישה לשאלה, אם הוא טוב או רע. ו"זה סימן רע לסרט, לא?" הוא ערוך "בקצביות ואתם יכולים אפילו לקפוץ מהכיסא בבהלה לפחות פעם", אבל לסרט, שהדבר הטוב ביותר בו הוא השיר 'Extreme Ways', לא מגיע יותר משני כוכבים.

בקיצור: קצבי, יעיל, אבל נטול אופי, ובעיקר לא מצליח לעורר עניין אמיתי באשר לזהותו של הגיבור. וזה סימן רע לסרט על אובדן זהות.