בליז: יש מקום לכולם וכמעט בחינם

בליז משתרעת על שטח כפול משטחה של ג'מייקה הסמוכה, 22 אלף קמ"ר, כשטחה של מדינת ישראל, עם אוכלוסיה בת 262 אלף איש בלבד. נתינים זרים יוכלו לרכוש במקום קרקע בקלות - למעשה, ממשלת בליז תאפשר לכם לרכוש אותה כמעט בחינם.

כך זה עובד, פחות או יותר: מגישים בקשה למחלקת הקרקעות שתקצה למבקש פיסת קרקע, לעתים אף לפי בחירה. ברגע שהבקשה מאושרת, וסביר להניח שכך יהיה, יקבל הרוכש הודעה רשמית על כך. כעת יהיה עליו לגשת למשרדי רישום המקרקעין המקומיים, ולחתום על הסכמי החכירה מול השלטונות.

המחיר נע בין 5 ל-17.5 דולר לפיסת קרקע לשנה, בהתאם לשטחה ומיקומה. בעיקרון, חכירת הקרקע מהמדינה עד לפיתוחה, ואח"כ רכישתה מהמדינה, תסתכם בכ-250 דולר.

באשר לפיתוח הקרקע, אין מדובר בבנייה של תשתיות ענק. לעתים מדובר אך ורק בניקוי השטח לשביעות רצון השלטונות. גם אם לא תבנו דבר על הקרקע, אך הוכחתם לשלטונות שהשקעתם מאמץ כלשהו בטיפוח ושמירה עליה, השלטונות יותירו את הקרקע ברשותכם. העיקרון הפשוט הוא לתת את הקרקע לאדם או גוף שיעשה בה שימוש, ואם לא כך, הקרקע תעבור לאדם אחר.

אז מי יכול למעשה לחכור, ולבסוף לרכוש קרקע בבליז? אזרחים ותושבים קבועים של המדינה הקריבית, בעלי מספרים של ביטוח לאומי של בליז - זו הדרישה היחידה, והיא ניתנת להשגה די בנקל. מדובר אומנם בבירוקרטיה כמו בכל מקום אחר, אך היא יחסית פשוטה.

ניתן להפוך לתושב קבע של בליז בתוך שנה, שבמהלכה לא נידרש בהכרח לגור במדינה, בצד תשלום של 625 דולר עבור הניירות והטיפול בהם. אין צורך לשכור את שירותיו של עו"ד מקומי, ואין גם צורך להתחייב להשקיע במדינה כספים בסכום כלשהו.

מאז שנת 1667, כשכונתה בליז הונדורס הבריטית והיתה מושבה בריטית, ועד לקבלת עצמאותה המלאה בשנת 1981, לאחר מאבק בין בריטניה לגואטמלה - לא חלו שינויים מרחיקי לכת בתפיסה הכללית של תושבי המקום, כמעט כולם צאצאי העבדים שיובאו מאפריקה.

"חיה ותן לחיות", זה המוטו המרכזי במדינה השלווה. בשנות ה-50 של המאה הקודמת, היגרו למדינה משפחות מקנדה שחיפשו אחר חופש דתי. המשפחות הללו רכשו אדמות תמורת 5 דולר לאקר, והפכו אותה לבליז של היום. שטחי הפרא הפכו לאדמות חקלאיות שכיום מהוות כרבע מהתוצר המקומי של המדינה, העומד על כ-4,000 דולר לנפש.

עם צפיפות של כ-10 בני אדם לק"מ, כשמחצית מהם מרוכזים בערים המרכזיות, בראשן הבירה בלומפאן ובליז סיטי (בהן חיים כחמישית מאוכלוסיית המדינה) - יש מספיק קרקעות לכולם.

יצוין, כי מדובר בדומיניון בריטי במרכז אמריקה, הגובל במקסיקו וגואטמלה, וכתוצאה מכך התרבות הלטינית השכנה חדרה למדינה מכל הבחינות, לטוב ולרע.