חברת ההפעלה של כביש חוצה ישראל, תצא בחודש הבא למסע הארוך והמפרך של החזרת
השקעתה בהקמת הכביש. היעד: כיסוי הלוואות בשווי של 1.2 מיליארד דולר, ומעבר
לרווח בתוך 25 שנות הזיכיון. האמצעי: אגרה של שקלים בודדים שתיגבה מהנהגים
בעבור כל נסיעה בכביש. קהל היעד: הנהג הישראלי הטיפוסי, שיחפש, בוודאי, כל
קומבינה שתחסוך ממנו את התשלום.
כשהכסף מדבר, המיתון העולמי ברקע והבנקים לוחצים, מה הפלא שזכייני הכביש בחרו
במפכ"ל המשטרה לשעבר, יהודה וילק, לנהל את המשטרה הפרטית שתגבה עבורם את דמי
הנסיעה? בראיון ל"גלובס", מספר וילק, מנכ"ל חברת ההפעלה של הכביש, חברה-בת
של הזכיינית "דרך ארץ", על מערכות האכיפה המתקדמות שייבא לארץ - שאמורות לתת
מענה לכל פירצה בדרכי התשלום - ועל אמונו במוסר התשלומים של הנהג הישראלי.
הוא מצביע על ניגוד האינטרסים בין הכביש כעסק כלכלי שאמור לעודד את הנהג הישראלי
לבחור בו, לבין החשש מאנרכיה בחוקי התנועה בו. במקביל, הוא מנסה לשכנע כי לא
יעשה שימוש במידע הרב שיאספו המערכות האלקטרוניות על ציבור הנהגים.
וילק, כך לפחות משתמע מדבריו, דווקא מאמין בנכונות הנהגים לשלם: "ההערכה שלנו,
גם לאור דפוסי התנהגות בעולם, ואנחנו לא שונים בהרבה מהעולם, היא שבכל מקום
יש תחמנים. אבל ברגע שאני נותן לך שירות והמחיר סביר, ישתלם לך לעלות על הכביש.
השירות כולל בין השאר כביש ברמה גבוהה שמקצר לך את הדרך וניידות שירות לאורך
הכביש, שמסייעות בתיקון תקרים או מספקות דלק למי שנתקע". לאורך כל הראיון,
יחזור וילק שוב ושוב על עניין הכדאיות ועל הטענה כי אין ברירה אחרת - לא לחברת
דרך ארץ ולא לציבור הנהגים.
"לבנות כביש בהיקף כזה מתקציב המדינה, לא ישים", הוא מפרט, "אין למדינת ישראל,
כמו גם למדינות מערביות אחרות, את היכולת להשקיע יותר ממיליארד דולר בכביש
אחד. אתה רואה את זה כיום בסיפור של כביש עוקף קריות. הכביש הזה לא יבנה בעשור
הקרוב, אם הוא לא יהיה כביש אגרה".
בשנת 1999, חתמה דרך ארץ על ההסכם להקמת כביש חוצה ישראל, כפרוייקט BOT. מאז
החל מניין 30 השנים. החברה התחייבה להשלים את בניית הכביש בתוך חמש שנים, עד
אוקטובר 2003, ולהמשיך להפעילו עד 2029 - אז יוחזר הזיכיון למדינה.
"גובה האגרה הוא חלק מהסכם הזיכיון, וכך גם אופן גביית האגרה ומנגנון ההתחשבנות
בין המדינה לזכיינים. בגדול, המדינה נותנת ערבות ל-80% מנפח התנועה, על פי
המודל שהיווה את הבסיס למכרז, ושמנבא את נפח התנועה על ציר הזמן. המדינה מקבלת
נתח נכבד מההכנסות, על כל רכב שנוסע מעבר למודל. הסיכון בגבייה הוא על בעלי
הזיכיון. בהיקף כזה של השקעות, כולל הון זר, אתה חייב לתת כלים אפקטיביים לגבייה",
מסביר וילק.
"גלובס": בחרתם בדרך אכיפה אלקטרונית ולא ישירה, שאינה מקובלת במרבית מדינות
העולם.
וילק: "ברוב כבישי האגרה בחו"ל אתה עוצר בכניסה ומשלם, למעט מסלול נפרד למנויים.
המודל שלנו הוא כביש אלקטרוני מלא. בשיטה של שערי כניסה, המקובלת בעולם, אין
לך בעיית גבייה - אתה לא נכנס לכביש אם אתה לא משלם.
"אלא שהשיטה הזאת יוצרת כמה בעיות, למשל הפקקים בכניסה וביציאה. אם אתה רוצה
להזרים תנועה דרך שערי אגרה, בלי פקקים, אתה חייב להקים הרבה מאוד שערי אגרה.
זה תופס הרבה מאוד שטח, והמשמעות היא הפקעת קרקע רחבה הרבה יותר. במדינה כמו
שלנו, זה עושה את הפרוייקט לבלתי אפשרי. בעיה נוספת היא הזיהום. רמת הזיהום
של רכב העומד בפקק היא פי כמה מרמת הזיהום שלו בזמן נסיעה במהירות סבירה".
שיטת האכיפה האלקטרונית כבר עמדה במבחן?
"שני הכבישים הראשונים שנבנו כמבוססים על מערכת אלקטרונית מלאה הם כביש בטורונטו,
קנדה, אותו בנתה החברה הקנדית שבעלת מניות אצלנו. הוא נבנה במחצית השנייה של
שנות ה-90, נפתח לפני ארבע שנים, והכביש שלנו מבוסס על הטכנולוגיה שלו. הכביש
הקנדי נחנך על 69 ק"מ. היום האריכו אותו ל-100 ק"מ, והוא נחשב לסיפור הצלחה.
נוסעים בו כ-300 אלף כלי רכב ביממה, מעל ומעבר לתחזיות.
"במלבורן, אוסטרליה, פועל הפרוייקט האלקטרוני השני, כביש בתוך העיר באורך של
22 ק"מ. גם בו אין שערי אגרה, אבל שם הקונספט שונה, בכך שאתה לא יכול לעלות
על הכביש בלי שנרשמת מראש.
"הרעיון אצלנו הוא שכל אחד יכול לעלות על הכביש, ואין צורך ברישום מוקדם או
בהודעה מראש. ואז יש לך שני מסלולים: האחד הוא להיות לקוח רשום, ואז תמורת
פיקדון של 150 שקל תקבל תג אלקטרוני שתצמיד לשמשת הרכב. במקרה כזה, כאשר אתה
עובר מתחת לגשר האגרה, נוצר קשר אלחוטי בין התג לקורא על הגשר. בסוף החודש
תקבל את חשבון הנסיעות הביתה. אפשרות נוספת היא לעלות על הכביש ללא רישום או
הודעה מוקדמת. מצלמה תתעד את לוחית הזיהוי שלך, מערכת פיענוח אוטומטית תאתר
את בעלי הרכב, לפי הרשום במאגר משרד הרישוי, והוא זה שיקבל את החשבון בסוף
החודש".
והמחיר?
"המחיר הבסיסי לקטע הוא 2 שקל. כשיושלם הכביש, הוא יהיה מחולק לתשעה קטעים.
החיוב המינימלי יהיה על שלושה קטעים, והמקסימלי על 5 קטעים. לפיכך, אם אתה
מנוי, עד שלושה קטעים תשלם 6 שקל. אם אתה נהג מזדמן, תשלם תוספת של 3 שקל".
מי יאכוף את גביית התשלום?
"הכביש פועל על פי חוק כביש חוצה ישראל, שהוא חוק הבסיס לכבישי אגרה בארץ.
החוק נותן לזכיין שני כלי אכיפה שאינם קיימים במקומות אחרים. הראשון מאפשר
לנו לדרוש לעכב את חידוש רשיון הרכב שלך. אם אתה חייב כסף על שלוש נסיעות ולא
שילמת גם אחרי שקיבלת כמה התראות, רשיונך לא יחודש. האמצעי השני שקובע החוק,
מאפשר למנוע את כניסתך או יציאתך מהכביש".
כלומר?
"לא תורשה לעזוב את הכביש עד שתשלם. ברגע שאתה מוגדר כחייב, המערכת מזהה אותך.
ניידת אכיפה, שמותקנת בה מערכת ממוחשבת, מקבלת התרעה על הרכב, סוגו, צבעו ומיקומו.
הסייר יעצור את הרכב, וכדי להמשיך בדרכו יידרש נהג הרכב לשלם במקום - במזומן
או בכרטיס אשראי. במידה שלא תרצה לשלם, תאלץ להשאיר את הרכב או להעביר אותו
למגרש חניה מוסדר, שם יחכה לך הרכב עד שתסדיר את החוב".
אבל אם נלך לקיצוניות, מה כבר יכול לעשות סייר אזרחי, חוץ מלבקש יפה?
"על הכביש תהיינה ניידות משטרה, במימון שלנו. אם תמשיך לנסוע, תעצור אותך בהמשך
הדרך ניידת משטרה. הניידת לא תשתתף בכל הליכי הגבייה. היא תסייע רק בגביית
החוב אם לא תציית לחוק, כמו בהליכי הוצאה לפועל. אגב, זו הפעם הראשונה שחוק
ספציפי מגדיר את סיוע המשטרה בתשלום".
כמה שוטרים תממנו?
"בשלב הראשון, נממן באותם תנאים שקבע החוק שלושה שוטרים, שיפעילו ניידת אחת.
בתוך כמה חודשים נגדיל את המימון, לארבע ניידות. הכמות הזאת תלך ותגדל בהתאם
לצרכים. הנחת העבודה שלנו היא שאין לאדם סיבה לברוח, אבל תמיד יהיו גם החוכמולוגים".
אנחנו עם של חוכמולוגים.
"נכון. אבל החוכמולוג מציית לבסוף לחוק. החוק קובע, למשל, שכל מי שיסתיר את
לוחית הזיהוי שלו, דינו קנס של עד 3,000 שקל. בשורה התחתונה, לא כדאי להתחכם.
גם בקנדה למדו מהר מאוד שעדיף לשלם את הכמה דולרים שעולה הנסיעה בכביש".
הוצאות האכיפה משתלמות?
"כחלק מהסכם הזיכיון, הוצאות האכיפה שלנו מוכרות לצורך ההתחשבנות".
הסבר.
"אם במקום מסויים לא שווה להוציא 1,000 שקל כדי לגבות קנס של 200 שקל, לנו
ההוצאה מוכרת. גם לך, כמשתמש בכביש, לצורך העניין, יהיה אינטרס שכמה שיותר
אנשים ישלמו, משום שמנגנוני העדכון של המדינה על גובה האגרה, נקבעים כפונקציה
של נפח הנסיעות על הכביש".
האינטרס למשוך כמה שיותר נהגים לכביש, לא מתנגש עם כמות השוטרים שתציבו בו?
"אין בכביש הזה חסינות. הוא כפוף לכל חוקי התנועה והאכיפה המשטרתית, והמשטרה
פועלת בו על פי שיקול דעתה. היא התחילה לאכוף מהירות, אך אינה מורשית להשתמש
במכשירים שלנו. ודאי שאנחנו מעוניינים שהכביש יהיה בטיחותי כמה שיותר. הוא
בנוי בסטנדרט בטיחותי גבוה מאוד, ולשוטר המוצב בו יהיה חלק בהגברת הבטיחות".
המצלמות והמערכות האלקטרוניות אוגרות כמויות מידע עצומות על הנהגים. מי ערב
למידע?
"אנחנו מאגר מידע רשום, עם כללים מחמירים מאוד שמוטלים על העובדים שלנו שנחשפים
למידע. יש חוזה בינינו לבין המדינה מה מותר ומה אסור. לגופו של עניין, אנחנו
לא אוספים מידע על אנשים, אלא על כלי רכב. המידע אצלנו מוגן כמו כל מידע אחר.
כל דרישה של גוף חיצוני לקבל מידע מאיתנו, היא כמו מבנק - באמצעות צו של שופט".
מה תאמר לנהג שחושש כי רעייתו תפתח את חשבון הנסיעות בסוף החודש, ותגלה שהוא
נסע בכביש לפילגש.
"לחשבון שיישלח ללקוחות לא יצורף פירוט נסיעות, אלא רק השורה התחתונה לתשלום.
תוכל, על פי בקשה, לקבל פירוט נסיעות. בנוסף, נאפשר לנהגים לפתוח חשבון אנונימי
- הם יוכלו להפקיד כסף מראש, ולנסוע בחופשיות מבלי שישלח אליהם חשבון הביתה.
"חוץ מזה, הכביש פתוח - אתה יכול לעמוד לצד הדרך ולראות מספרי מכוניות בעין,
או לשלוח בלש שייסע אחרי הרכב".
גלאים, מצלמות, סיירים, שוטרים - אתה לא חושב שכל אלה דווקא ירתיעו את הנהג
הממוצע, במקום לעודד אותו לבחור בכביש?
"כל מי שמשקיע כסף, רוצה להחזיר את ההשקעה שלו. גם עיתון רוצה למכור מנויים.
אנחנו לא שונים מהבנקים, משרדי הממשלה או צה"ל, שמחזיקים גם הם מאגרי מידע.
המערכת שלנו אוטומטית. היא נועדה לגבות כסף, לא לעקוב אחרי אנשים. אנחנו אוספים
את האינפורמציה המינימלית, כדי שנוכל לחייב בתשלום את הנוסעים בכביש. לא יותר".
חוצה ישראל - נתונים
הקטע הראשון, 86 ק"מ מגדרה לחדרה, נסלל כעת בהשקעה פרטית של 1.22 מיליארד דולר.
עיקר הכסף, 1.1 מיליארד דולר, מגיע מהלוואות בנקאיות: 250 מיליון דולר מבנקים
קנדיים ואמריקניים, ו-850 מיליון דולר מקונסורציום של בנקים ישראליים, בהובלת
בנק הפועלים. השאר - הון עצמי של הבעלים.
על פי המודל העסקי של חברת דרך ארץ, עם פתיחת הקטע הראשון במלואו, יסעו בו
למעלה מ-100 אלף כלי רכב ביום.
נכון להיום, על הקטע החלקי שכבר נפתח (בן-שמן-אייל), נוסעים יותר מ-40 אלף
כלי רכב ביום, עדיין ללא תשלום.
בנתיבי איילון עוברים היום 600 אלף כלי רכב ביום, על 22 ק"מ כביש.
כתבות
ני"ע
