באין דרמה

מ-19:30 שודרו שם בסך מיטב הלהיטים: הדובר של פואד אמר "רק השטח ידבר. אנחנו נביא מצביעים על אלונקות". הדובר של רמון החזיר לו ב"אנחנו יוצאים היום למסע מרתון, בדרך להפוך את רמון לראש הממשלה". ושניהם, כמו גדי סוקניק וחיים יבין, הקשיבו מפוהקים לדובר של מצנע, שאמר ש"עמרם יעבוד ממחר מאוד-מאוד קשה כדי לאחד את המפלגה".

ההרגשה שמדובר במשדרים שהוקלטו מבעוד מועד, גרמה תוך חצי שעה לטלוויזיה לזפזפ בחוסר מנוחה, עד שבסוף התייצבה על ערוץ 10. ומה שם? עוד שידור מפוהק של מני פאר? עוד פרק בשידור חוזר מס' 700 של "סיינפלד"? לא ולא. ערוץ 10 הכין אתמול לשני מתחריו הפתעה: משדר מהסוג שבהחלט לא היה לכם סיכוי למצוא בשום מקום אחר.

לתוך האולפן של ירון לונדון הובאו אומנם חשודים רגילים כמוטי קירשנבאום ועופר שלח, אבל גם אנשים שממש לא הייתם מצפים שישמשו כפרשנים שווי מעמד להם: תמר סלע, מתנחלת מעפרה, הפעילה החברתית איריס מזרחי (שבצעד נבון נשלחה גם למטה מצנע, כדי לקנטר משם את מפלגת העבודה שזרקה את הפרענק מהשלטון), וההפתעה המשובחת מכולם: גיל ריבה, על תקן מראיין הבית.

אחרי ששטח לפני לונדון ברצינות גמורה את התיאוריות המנותקות במודע שלו, הובאו ראיונות שערך עם מצנע ופואד, ובהם - סוף סוף - השאלות החשובות באמת. פואד נדרש לענות עם איזה גיבור אגדות ילדים הוא מזדהה (וענה בכנות נוגעת ללב: "עם פו הדב"), ומצנע נאלץ להוציא מהארנק תמונות של ילדיו, ולציין "מי מהם הכי חתיך". בתגובה, כמה לא מפתיע, גימגם ראש עיריית חיפה, חיפש נואשות אחר יועציו שנרדמו בשמירה, ופנה לריבה שוב ושוב בלשון נקבה.

זה לא היה חשוב. זה לא היה ענייני. אבל זה היה המשדר הטוב היחיד בטלוויזיה אתמול. אם ככה ימשיך ערוץ 10 לעסוק בנושאים המרכזיים, הוא יימצא בדרך הנכונה להפוך לאלטרנטיבה השנונה שכל-כך חסרה לערוצים 1 ו-2.