אמקור בסכנת קיפאון

ניהול מיושן, חוסר הסתגלות למציאות קשה, בעלים בקשיים וניצול לא יעיל של נדל"ן; כל אלו גרמו לקשיים חמורים באמקור. תוכניתה של ההנהלה ליציאה מן המשבר מתמקדת בענף המקררים, בלעדיו אין לאמקור זכות קיום

הציניקנים שבין התעשיינים אומרים, שלא קיים שוב המושג "נכסי צאן ברזל" - לא בכל מה שקשור לתעשייה ישראלית. מלבד אסוציאציות נוסטלגיות שגורמים שמות כמו ארטיק קרטיב, אמה, אתא, משכית, גוטקס, אמקור ואחרים, כבר לא נותר הרבה. אולי מיתוס, אולי תקווה. אמקור הוא שם נרדף למקרר

במקומותינו, כמעט כמו פריז'ידר שהפך שם גנרי למקררים בארה"ב. האם תם גם עידן אמקור?

עובדה היא, שהחברה נקלעה לקשיים פיננסיים. עובדה היא, שההנהלה אומרת שקשה לחברה לעמוד בתחרות עם היבוא ולהתמודד עם המיתון. מצב הענף רע

במיוחד. חברות רבות נקלעות לקשיים: הן יבואנים, הן רשתות קמעונאיות והן יצרנים. אז מה עושים?

ואולם, אין צורך למהר ולהספיד את אמקור. לא הנהלת החברה, לא המתחרים ואפילו לא הספקים, להם חייבת אמקור מיליוני שקלים, לא ממהרים להספיד את החברה. אך יחד עם זאת ברור, שאם תעשיית המקררים של אמקור תפסיק להתקיים, תפסיק כל אמקור להתקיים, ואין זה משנה אם יעשו תוכנית אירגון-מחדש וקיצוץ ופיטורים. אמקור זה מקררים. ואכן, במסגרת תוכנית ההבראה שמארגנת הנהלת החברה, שמור לתעשייה הזו מקום של כבוד.

מנכ"ל החברה, חיים שולמן, מדבר על צמצום הפעילויות הלא-רווחיות כמו פעילות הסוכנויות הטכניות, המוצרים הפרה-רפואיים, קבלנות משנה במספר דיסציפלינות ועוד. פעילות זו תרמה לדבריו אחוזים שוליים במכירות אמקור, אך דרשה השקעה מרובה ברמת הטיפול.

ויש עוד תוכניות. אך לפני שאלו יפורטו, נשאלת השאלה, מה באמת גרם לאמקור להגיע לאן שהגיעה. שולמן הגיע לחברה לפני 50 יום בדיוק, ותפס את מקומם של שני מנכ"לים משותפים. לדבריו, הוא ידע לאן הוא נכנס ורואה בכך אתגר. הוא רואה את הגורמים לקשיים בשנתיים קשות, בייצוא לאירופה, בכסף במלאי גדול במקום כסף נזיל, וגם במטה בזבזני ולא יעיל.

גורמים אחרים בענף מתייחסים לאמקור כאל דינוזאור, שלא השכיל להסתגל למציאות הכלכלית החדשה. גם מבין היצרנים וגם מבין היבואנים בענף קשה, בו נסגרים עסקים חדשים לבקרים, אומרים שהתפיסה של נכסי צאן ברזל פשטה את הרגל.

חלקם אומרים, שההגנה על התוצרת המקומית בשיטות חסרות היגיון, שאינן מתחברות לגלובליזציה, גורמת לכך. "מי שלא קורא את המפה ולא נכנס למישור האסטרטגי, הוא חדל קיום. כאשר מדובר בחברת שיווק, זה סיפור אחר, אבל לגוף יצרני היכולות לשינוי קשות יותר. במדיניות הנוכחית ובתחרות שנוצרה, אין למי שמייצר 40 אלף מקררים בשנה זכות קיום", אומרים בענף.

אחרים אומרים, שלאמקור יש מבנה בעלות משוגע: אחד ההורים - הארגז, מפסיד בעצמו כסף רב. הסבא הוא חברת העובדים וההסתדרות. נו באמת, אומרים

בענף: עם אבא מסכן וסבא תפרן, איך אפשר להסתדר?

באשר להורה השני - חברת אמפא: לזו יש הסכם בלעדיות לשיווק בארץ של מוצרי אמקור. זו בעייה, מה עוד שלאמפא יש עסקים אחרים, הרבה יותר רווחיים; אז למה שהיא תתעקש להחזיק בעסק שלא מרוויחים בו? בענף אומרים, שאמפא תמיד הרוויחה, ובאמקור לא נשאר אף פעם רווח. יש אגב שותפה שלישית, המחזיקה שליש מהמניות ללא זכות הצבעה - משפחת שלום מארה"ב, שהשקיעה באמקור לפני 50 שנה.

בעלי השליטה באמפא הם האחים עודד גורודצקי וזלמה רובינשטיין, אולם בחברה בעלי מניות מיעוט רבים: משפחות גרסטנר, אלמן מוריץ, שלומון וברנשטיין.

לא מפתיע, שכל אחד מושך לכיוון אחר. על ניהול אמקור זה השפיע גם השפיע. עד לינואר השנה ניהלו את החברה שני מנכ"לים, שהאחרונים בהם היו אורי ברנשטיין מטעם אמפא ומשה וינקלר מטעם הארגז. רק אז החליט דירקטוריון אמקור למנות מנכ"ל יחיד לחברה, עם פרישתם של השניים.

ברנשטיין כיהן כמנכ"ל אמקור ב-30 השנים האחרונות. גם לדבריו, הניהול המשותף "לא עלה יפה". ברנשטיין מחזיק באופן אישי ב-%17 ממניות אמפא. על כך אומרים בענף: "כשאתה בעל הבית, אתה לא פתוח לשינויים. חלק גדול מהשינויים נעצרו בגלל אבות מייסדים בארגון".

הבעיה העיקרית של אמקור מקורה במילכוד. שולמן אמר אתמול (ג') ל"גלובס", שהחברה תממש נכסי מקרקעין. הנדל"ן החשוב ביותר של אמקור ממוקם ברחוב יגאל אלון בתל-אביב. וזו כנראה היתה הכוונה. לכן נותר המבנה ביגאל אלון לא מודרני, עם יצור לא יעיל. כאשר רוצים לממש לא משקיעים.

ההחלטות כאן לא קלות. "לייצר מקררים מברזל על קרקע מזהב זה טמטום" - אומרים בענף. מצד שני, גם עם מימוש הקרקע, לא יוכלו באמקור לייצר יותר מקררים. ורק תחשבו על השקעות הון עתק בציוד חדיש. כבר אמרנו שלא כדאי להשקיע היום בהקמת מפעל מקררים. מילכוד.

אמקור לא תוותר כאמור על המקררים. במסגרת תוכנית ההתייעלות, אומר שולמן, היא תחולק ל-4 חטיבות: חטיבת מקררים/מקפיאים שתמשיך לפעול בתלאביב; חטיבת המוצרים לאיכות וטיפול באוויר - מזגנים, מיבשים, מצננים, מטהרי אויר, יוניזטורים - שתרוכז בבית שמש (היום מפוזרת הפעילות בתחומים אלה בתל-אביב, בבית שמש ובחולון); חטיבת אוניטרול לאביזרי אמבטיה, ברחובות; ומנועים חשמליים, בירושלים. המטה יקטן בשני שלישים, ומספר העובדים יצומצם ב-150 לכ-700.

לאור מצבה של אמקור, קשה להימנע ממחשבות על יצרנים אחרים. תדיראן ואלקטרה עוסקות בתחומים מקבילים לאלה של אמקור. תדיראן היא יצרנית מזגנים

בעיקר וקצת מקררים, ואלקטרה היא יצרנית מזגנים. אמקור התמקדה בעיקר במקררים. אז מה ההבדל?

גלובס: משה הורוביץ, מנכ"ל תדיראן מוצרי צריכה, האם אתם הבאים בתור?

הורוביץ: "אנחנו 3 חברות גדולות ובעלות מאפיינים זהים. חשוב להדגיש קודם כל, שהענף בקשיים. אבל אם מסתכלים בדוחו"ת, אני מרוויח יותר מדי ריבעון ולא מרע את מצבי הפיננסי. יש לי כסף. לא לתדיראן ולא לאלקטרה יש בעיות של כסף. לשתי החברות האלה יש מקורות אשראי והורים עשירים. מצבנו סביר. נכון שאנחנו לא מניבים תשואה מספיק טובה להון, אבל מאידך אנחנו גם לא בקשיי תזרים".

- מה אתם עושים בשביל שמה שקורה לאמקור לא יקרה גם לכם?

הורוביץ: "אני לא מביא תשואה גבוהה, אבל אני מפרנס את עצמי, וגם הכנסתי שותף בינלאומי. חברת המזגנים האמריקנית קרייר רכשה %29 מתדיראן מוצרי צריכה, עם אופציה לעלות ל-%51. אחרי שבכור החליטו שאין להם ענין במזגנים, הם מצאו שותף שלא עושה כל יום מאזן בין מזגנים ותקשורת, ומבין את המצב העולמי של הביזנס".

- האם התחרות הגדולה עם המקררים מיבוא תביא לסוף הייצור המקומי? המקררים המיובאים כבר מהווים למעלה מ-%50 מהשוק.

הורוביץ: "בארץ יש למקררים המיובאים דימוי, כאילו רק העשירים יכולים לרכוש אותם. בשל הקפאת שער החליפין והסרת המכסים, אפשר לקנות היום מקררים מיובאים באותו מחיר של תוצרת הארץ. זה הוביל לכך שמקררי היבוא מהווים %55 מהשוק, ואנחנו %45. ב-5 השנים האחרונות הגנו על נתח שוק, אבל לא הצלחנו לשמור על מחיר ריאלי. אז אפשר גם לייבא. מה יש? זו כבר לא מילה גסה".

- אז איך אתם מתמודדים?

הורוביץ: "המבנה הפיננסי שלנו והניהול המקצועי והחסכני יותר, עוזר לי. גם הניהול המשותף לא סייע לאמקור. עובדה שהם הפסידו מדי שנה ואנחנו הרווחנו".

- יש עתיד לייצור מקררים בארץ?

הורוביץ: "אמקור תתקיים כל עוד תוכל לייצר מקררים באותה טכנולוגיה וקווי יצור. אפשר להתקיים כך בקושי עוד מספר שנים. בלי שותף אסטרטגי, זה כמעט בלתי אפשרי; וכמובן שאפשר לייבא. אנחנו מצאנו שותף, ואלקטרה מיצבה את עצמה כחברה בינלאומית. אמקור נותרה מאחור". « זהבה דברת « אמקור בסכנת קיפאון « ניהול מיושן, חוסר הסתגלות למציאות קשה, בעלים בקשיים וניצול לא יעיל של נדל"ן; כל אלו גרמו לקשיים חמורים באמקור. תוכניתה של ההנהלה ליציאה מן המשבר מתמקדת בענף המקררים, בלעדיו אין לאמקור זכות קיום