יש תארים בשלוחת מנצ'סטר - אבל האם הם תקפים?

ביום א' הקרוב תחגוג שלוחת אוניברסיטת מנצ'סטר בישראל את סיום המחזור הראשון של לימודי המשפטים ומינהל העסקים. עזר ויצמן, צחי הנגבי, מרים בן-פורת ודרור חוטר-ישי יהיו אורחי הכבוד בטכס הענקת התארים ל-290 בוגרים (150 במשפטים ו-140 במינהל עסקים), אשר יתקיים בהיכל התרבות בתל-אביב. גם עדנה ארבל תהיה שם - על תקן של אם אחת הבוגרות, קרן ארבל. בוגר נוסף הוא גשש דשא, בנו של האמרגן אברהם דשא (פשנל).

מנכ"ל המכללה, רנן הרטמן, גאה בהישגיה: "כל בוגרי הפקולטה למשפטים כבר השתלבו במשרדי עורכי דין ועושים את הסטאז'", הוא אומר. הרטמן גם מציין, ש-%70 מבוגרי המסלול במינהל עסקים, ממשיכים את לימודיהם באותו מקום לקראת התואר השני.

אך את החגיגה מקלקלת, לפחות חלקית וזמנית, תביעה שהגישו בשבוע שעבר שלוש מן התלמידות לשעבר בפקולטה המשפטים במכללה. השלוש הן ענת סרגוסטי, גלית ורדי ולימור קליין, והן מיוצגות בידי משרד אברהם ברדוגו. טענתן המרכזית: איש לא אמר להן, שהתארים שמעניקה המכללה אינם מוכרים בישראל.

לדברי שלוש התובעות, התחייבה המכללה, כי בכירי המרצים בישראל ילמדו בה, ובפרסומיה הופיעה גלריה מכובדת: גבריאלה שלו, רות גביזון, מיכאל בן-יאיר, ורדי זיילר, מרשל סרנת, גליה מאור, יהושע מאור (אז ב-י.ב.מ ישראל), דוד בלומברג (אז בבנק המזרחי) ושלמה פיוטרקובסקי.

התובעות טוענות, כי נרשמו ללימודים בשלוחת מנצ'סטר, על סמך חוברת מידע בה נאמר, כי השלוחה הוסמכה בידי אוניברסיטת מנצ'סטר להעניק תארים במשפטים ובמינהל עסקים. עוד נאמר שם, כי שיתוף הפעולה עם האוניברסיטה מאפשר לשלוחה להעניק תארים אקדמיים המוכרים בכל העולם. במבוא ללימודי משפטים נאמר, כי "השלוחה בישראל מעניקה הכשרה משפטית אקדמית ברמה גבוהה, תוך עמידה בדרישות החוק בישראל, בכל הקשור לזכאות לגשת לבחינות ללשכת עורכי הדין", כלשון התביעה.

רק באישור הקבלה ללימודים לשנת תשנ"ו - נטען בתביעה - הועלתה לראשונה הסתייגות של שלוחת מנצ'סטר לגבי ההכרה בתארים שהיא מעניקה, "אך גם הפעם הוצג בפני התובעים מצג, כי מדובר בקושי טכני או פורמלי, שללא ספק יוסדר תוך פרק זמן קצר ביותר. נאמר, כי בזמן הקרוב ביותר ייערך דיון בבקשת הנתבעת להכרה של המועצה להשכלה גבוהה ושל משרד המשפטים, וכי הנתבעת עומדת בכל הקריטריונים לקבלת ההכרה של המועצה ושל המשרד".

התובעות סיימו את שנת הלימודים הראשונה, ובאוגוסט 1996, לקראת שנת הלימודים השנייה (תשנ"ז), נמסר להן, כי "בימים הקרובים" תתקבל הכרה מצד המועצה להשכלה גבוהה. ואולם, כעבור חודש קיבלו התובעות העתק של מכתב ששלחה המועצה למכללה, ובו מותנית ההכרה בשורה ארוכה של תנאים. העיקרי שבהם היה הקביעה, לפיה הלימודים הם לתואר במשפט אנגלי ולא במשפט ישראלי. המשמעות: הבוגרים יחוייבו לעבור בחינות והכשרה מיוחדות, בדומה לבעלי תארים מחו"ל, אם ירצו - וזו מן הסתם כוונתם - לעסוק במשפט בארץ.

עוד הדגישה המועצה להשכלה גבוהה, במכתב המצורף לתביעה, כי היא אינה מכירה בשלוחה כמוסד ישראלי להשכלה גבוהה, והתואר שהיא נותנת אינו מוכר בידי המועצה. השלוחה נדרשה להודיע על כך במפורש בכל פרסומיה.

התובעות טוענות, כי רק אז הסתבר להן, ששלוחת מנצ'סטר הוליכה אותן שולל וגרמה להן לבזבז זמן וכף רב. שכר הלימוד היה 21 אלף שקל, וההוצאות הנוספות מוערכות ב-10,000 שקל לשנה. בצירוף נזקים נטע נים נוספים, תובעת כל אחת מן השלוש 71,300 אלף שקל. טרם הוגש כתב הגנה.