מיותר ירושלמי

ירושלים לא זקוקה לפרויקט ענק מסוגו של "מוזיאון הסובלנות וכבוד האדם". למה לא להשקיע בחיפה או באר-שבע?

אהוד אולמרט כבר לא יגזור את הסרט של פרויקט הענק, "project gigantic " כלשונו, של מוזיאון הסובלנות וכבוד האדם. מי שיגזור את הסרט בעוד ארבע-חמש שנים יהיה ראש עיריית ירושלים החדש. אבל אולמרט הבטיח, שבכל מעמד שלא יהיה, יעשה כל שאפשר כדי שמבנה גרנדיוזי זה יקום, "בלי ביורוקרטיה ובלי מכשולים".

מדובר במבנה מיוחד במרכז העיר, שיתנוסס לגובה של 30 מטר וישתרע על פני 48 אלף מ"ר. עד 2007, הוא אמור לעמוד על תילו. הפרויקט כולו הוא יוזמת מרכז ויזנטל מלוס אנג'לס, אשר התחייב לגייס תרומות של 200 מיליון דולר להקמתו. על יצירתו של האדריכל, פרנק גרי, מגדולי האדריכלים בעולם של היום, אי אפשר לומר שהיא "פיל לבן". מה שעלול להיות "פיל לבן" הוא דווקא תוכן המוזיאון, שלמענו יושקעו סכומי העתק.

מבלי להטיל ספק בכוונות הטובות של היוזמים והתורמים, כל הסיפור מעורר שורת תהיות. למשל, למה ירושלים? ירושלים לא זקוקה לפרויקט ענק כזה, כדי לשפר את מעמדה בעיני העולם. למה, למשל, לא בבאר שבע או בחיפה?

בנוסף, לאיש עוד לא ברור מה יהיה תוכנו של המוזיאון הזה. קודם יבנו, ואחר-כך יגבשו את הקונספציה. בכלל, יש לא מעט צביעות ואפילו ציניות לדבר כאן ועכשיו בירושלים על סובלנות וכבוד האדם. סובלנות בין מי למי? בין יהודים לפלשתינים? בין יהודים ליהודים?! בין אדם לרעהו?

אגב, בכל האירועים שנערכו בירושלים, לא השתתף אף פלשתיני. ולמי שלא יודע: המוזיאון יוקם בשטח שהיה בעבר בית קברות מוסלמי. רק זה חסר לנו.

יש גם חשש לכפילות מיותרת. בזמנו, "יד ושם" היה בין המסתייגים העיקריים ליוזמה זו, ואף הגיש התנגדות למועצה לתכנון ובנייה. לכן, הוחלט להתנות את אישור הפרויקט בהתחייבות שהמוזיאון החדש לא יעסוק בשואה. ובכלל, בעיסוק בסובלנות ובכבוד האדם במדינה היהודית מבלי להתייחס לשואה, יש פגם תפיסתי יסודי.

ראוי לדעת גם, שבירושלים קיים כבר מוזיאון מוצלח, אומנם קטן יותר, שעיסוקו סובלנות ודו-קיום בין שני האוכלוסיות של העיר הטעונה הזאת, "מוזיאון על התפר" שמו.

כל תהליך אישור הפרויקט האדיר היה מזורז באופן מחשיד. כל המכשולים הוסרו. בלי חוות דעת של מומחים ומתכנני ערים מקומיים. ספק אם הפרויקט כולו תואם את מדיניות התכנון של העירייה עצמה, המבקשת לשמור על מעט השטחים הפתוחים שעדיין נותרו במרכז העיר.

היזמים קיבלו 14 דונם בלבה הצפוף ביותר של ירושלים, ללא מכרז. הכל בגלל התרומה הצפויה של 200 מיליון דולר? בשטח שנבחר, ברחוב הלל, אין אפילו מרחב מספיק כדי להתפעל מיצירתו האדריכלית של גרי.

למיטב ידיעתי, איש לא ערך תחשיב כלכלי ממשי של הפרויקט. אם מחירו 200 מיליון דולר, הרי שהוא זקוק לתקציב אחזקה שוטף של 10-5 מיליון דולר בשנה. מי יממן את שטיפת גג הזכוכית הענק מאבק המדבר, ואת הטיפול במעטה הטיטניום הכחול של הבניין?

היו שנים שראשי יד ושם שמו את מפתחות המוסד על שולחן ועדת הכספים של הכנסת. בשנים האחרונות המוסד התאזן כספית, ופרויקט בנייה של המבנה החדש נמצא בעיצומו, בהשקעה כוללת של 100 מיליון דולר. עבור ירושלים זה מספיק.

צרו איתנו קשר *5988