כנגד החייב נפתח תיק למימוש משכנתא, ניתן צו למימוש המשכנתא ואף אושר ההסכם
למכירת הדירה לקונה. רק לאחר מכן הגיש החייב בקשה בטענת פרעתי, בטענה כי יש
להעמיד את חובו על סכום הנמוך מהסכום בו נפתח התיק. הזוכה טען, כי חייב מנוע
מלהעלות טענה זו בשלב כה מאוחר, וכי היה עליו להעלותה עם פתיחת תיק ההוצל"פ.
ביהמ"ש דוחה טענה זו וקובע שאין מגבלת זמן להגשת בקשה בטענת פרעתי.
בנק ירושלים בע"מ (להלן: "הזוכה") פתח ביום 18.11.98 תיק הוצל"פ למימוש משכנתא
על דירה, כנגד משפחת גורדון (להלן: "החייב") בגין חוב על סך 79 אלף שקל. בעקבות
הגשת הבקשה, התנהלו הליכים שונים. בהליכים אלו, הוגשה בקשה למימוש המשכנתא,
מינוי כונס נכסים ומתן צו פינוי. במסגרת הליכי כינוס הנכסים אישר ראש ההוצל"פ
ביום 18.4.99 את מכירת הדירה לקונה.
בעקבות בר"ע שהגיש החייב, נערך שימוע נוסף בפני ראש ההוצל"פ, אשר החליט, ביום
23.5.01, כי ביטול מכר הדירה מותנה בכך שהחייב יפדה את חובו תוך 30 יום בדרך
של תשלום מלוא חובו לזוכה.
ביום 11.7.2001 הפקיד החייב סך של 79 אלף שקל (להלן: "הסכום"), הסכום בגינו
נפתח תיק ההוצל"פ, וטען כי בכך מילא את ההחלטה מיום 23.5.2001. ראש ההוצאה
לפועל החליט, כי אין בתשלום הסכום כדי למלא את דרישת פדיון החוב בן השנתיים
כפי שפסק ביום 23.5.2001, ואז העלה החייב בפני ראש ההוצל"פ בקשה בטענת "פרעתי",
כי חובו יעמוד על סכום הנמוך מן הסכום בגינו נפתחו ההליכים כנגדו. הזוכה העלה
טענה מקדמית בדבר חלוף המועד להגשת בקשה בטענת "פרעתי".
ראש ההוצאה לפועל דחה את בקשת הזוכה בדבר חלוף המועד להעלאת הטענה וקבע, כי
הוראות סעיף 20 לחוק ההוצאה לפועל חלות גם בשלבים מאוחרים של התנהלות התיק,
ואף לאחר סיומו של התיק. על החלטה זו הגיש הזוכה ערעור לביהמ"ש המחוזי בירושלים,
שנדון בפני השופט עוני חבש.
לטענת הזוכה, אין החייב יכול להעלות טענות אשר ניתן היה להעלותן עם פתיחת תיק
ההוצל"פ למימוש המשכנתא ובמניין הימים שנקבעו באזהרה הניתנת לחייב בעקבותיו.
לטענתו, בתום תקופת האזהרה, ולכל המאוחר עם מתן צו מימוש המשכנתא, הופכת המשכנתא
לחלוטה ולא ניתן להעלות כל טענה שלא ניתנה ערב נתינתו.
סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, הנושא את הכותרת "טענת פרעתי", אינו קובע מועד
להעלאת הטענה, קובע השופט חבש.
הזוכה טוען, כי אע"פ שלא נקבע מועד בסעיף, עדיין יש להגביל את החייב להעלות
טענות שניתן היה להעלותן עם פתיחת תיק ההוצל"פ. הוא מנמק את טענתו בדבר אי
יכולת החייב להעלות הטענה עלפי סברה. לגישתו, תקנות 101-100 לתקנות ההוצאה
לפועל, שעניינן מתן אזהרה לחייב בדבר מימוש משכנתא ודרישה לתשלום החוב תוך
מועד של 20 ימים מיום המצאתה, וכן ההוראה לעניין סמכותו של ראש ההוצל"פ לצוות
על מכירת המקרקעין אם חייב לא שילם חובו, מלמדות, כי המחוקק נחוש היה כי בתום
תקופת האזהרה יינתן צו למכירת המקרקעין, ולאחר קיומו של צו זה לא ניתן יהיה
לטעון טענות בנוגע לתיק אלא בדרך של ערעור. כמו כן, מדמה הזוכה את צו ההוצל"פ
להליך בו ניתן פסק דין לאור סעיף 90 לחוק המקרקעין.
מהוראות חוק אלו מבסס הזוכה את מסקנתו, שבמקום בו תובע זכה בפסק דין תקף וסופי
- בענייננו: מתן צו מימוש המשכנתא - אין הנתבע יכול להעלות טענות שמקומן היה
להישמע לפני מתן פסק הדין. השופט חבש מסכים עם ההלכה לפיה אין נתבע יכול להעלות
טענות אשר מקומן במסגרת בירור טענותיו לפני מתן פסק הדין. ברם, לא ניתן ליישם
הלכה זו במקרה דנן, שכן נקודת הזמן בה אנו נמצאים מתרחשת זמן רב לאחר פסק הדין.
בנקודת זמן זו הפקיד החייב את הסכום לפירעון חובו. לאחר הפקדת הסכום על ידי
החייב נוכח החייב לדעת, כי הסכום אותו נדרש לשלם, כנגד שטר המשכנתא, הינו פחות
מן הסכום אותו הפקיד בפועל, וזאת, בעקבות פגמים שונים בהליכי מימוש שטר המשכנתא.
ודוק, החייב אינו מערער על תוקפה של המשכנתא, אינו כופר בה, או מעלה טענות
בדבר פגמים בכריתתה, אלא טוען כי הוא סילק את החוב בו חויב בשטר המשכנתא.
בפסק דין אלבוים נגד חברת פרץ אפשטיין פ"ד (2) 145, מובא בלשון זו: "אכן, מכוח
סעיף 81 אוכפים על החייב גם חבות שלא יצא עליהם פסק דין של בית משפט, כגון
משכנתא ופסק דין של בית דין דתי, שלגביהם נקבע בחיקוק 'כי יש לבצעם כמו פסק
דין של בית משפט'. מקום שטענת 'פרעתי' נטענת נגד חוב כזה, רשאי ראש ההוצאה
לפועל לדון בה, אם נעשה הפירעון הנטען אחרי רישום המשכנתא או אחרי צאת פסק
הדין של בית הדין הדתי, אין הוא רשאי להיזקק לטענה, שהחוב נפרע לפני רישום
המשכנתא, שכן טענה כזאת עומדת בסתירה להודאת החייב בחוב, שהודה בפני רשם המקרקעין
עת נרשמה המשכנתא".
אמנם, החייב מעלה בכתביו טענות כי נפלו מספר פגמים בשטר המשכנתא ובהליכי מימושה,
עם זאת הוא אינו מוצא להלין אלא על גובה הסכום, אשר, לטענתו, אם יידון בפני
ראש ההוצאה לפועל יימצא, כי הוא פרע את הסכום לו התחייב בשטר המשכנתא, וכי
הסכום בגינו החלו הליכי המימוש אינו תואם את שטר המשכנתא.
באשר לטענת חייב בנוגע לפגמים אשר נפלו בהליכי המשכנתא, ואם הוא אכן שילם יותר
ממה שהוא חייב הלכה למעשה, דינה של טענה זו להתברר בפני ראש ההוצאה לפועל.
מכל מקום, לא יתכן הדבר לחסום את דרכו של החייב מלטעון כי פרע את החוב.
השופט חבש קובע כי, כל עוד לא נסתיימו ההליכים, ניתן לאפשר לחייב להמציא ראיות
באשר לגובה החוב שנפתח, לטענת החייב על סכום לא נכון, במקום לסיים את ההליכים
בתיק ולאחר מכן לשלוח את בעל הדין להגיש תביעה בגין אותה טעות או הטעייה שנעשתה
לטענתו.
התוצאה הסופית: הערעור נדחה. התיק הוחזר לראש ההוצל"פ לבירור טענות החייב.
ע"א 3272/02 ביהמ"ש המחוזי בירושלים, השופט ע. חבש.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
