חולות קיסריה, חדרה וכל השאר

כי אור עקיבא וגבעת אולגה הן טעויות אורבניות. שתיהן מיותרות, בהיותן תופסות שטחים רחבי ידיים של שמורת טבע ושמורת חולות-חוף על גבי רכסי כורכר נעדרי תחליף. ומה שחמור מכל: אלה השטחים החיוניים ביותר להחדרת מי הנגר העילי לשכבת האוגר התת קרקעי (אקוויפר החוף).

בימים ההם סברו בטעות, כי דיונות החוף הן סמל לשממה אותה יש לכבוש ולברא. איש לא צפה אז, כי דווקא אותם הקילומטרים הרבועים המכוסים בינתיים בשלמת בטון ומלט, הם הם שגרמו בסופו של דבר לדלדול מקור המים החשוב ביותר של מדינת ישראל, ויאלצונו לפנות לחלופת התפלת מי ים. והיכן הוא המיקום הנוח ביותר למפעלי התפלה לדעת הממשלה? אחרי אשר קו החוף תפוס כבר ברובו, יש כוונה להקימו בשמורת החולות שבין דרך מספר 2 לדרך מספר 4, שממילא נאכלה כבר בחלקה ע"י חברת החשמל כמאגר אחסון למתקני הרשת.

כי מעבר למרחבי אין קץ למשובות ילדים ולחובבי זוחלים ועופות, דיונות החול הן לא רק המסנן הטוב לחלק ניכר מהזיהומים תוצר האדם, אלא שכל קמ"ר שנתפס מהן למטרות אורבניות מונע מדי שנה 114 אלף מ"ק מים באוגר מי התהום. לו לפחות בדקו המומחים "מטעם" כיצד להתגבר על המחסור במים, היו לבטח מגיעים למסקנה, כי הדרך המהירה והזולה להווי מים אינה אחרת מחיסכון במים ברמת משק הבית.

שנים רבות שכנה לה אור עקיבא כעיירת עולים נחשלת על 6,000 תושביה, עם מקורות תעסוקה מוגבלים. פעמים הרבה כיכבה בראש סולם הישובים מוכי האבטלה, מחלות זיהומיות, עוני ונחשלות, עד כי לא אחת הוצע ברצינות לסגור אותה, ולהעתיק את כל תושביה מהלך 6 ק"מ דרומה לחדרה השכנה, ולהחזיר לחולות את הוד הקדומים.

תחת זאת זכתה אור עקיבא לנתח מעוגת העלייה מחבר המדינות, בדמותה של "עיר אורות", שהוצמדה לחולותיה מדרום. ואם בכך לא די, נכבשו גם חולותיה מצפון, עד בואכה בית חנניה וג'יסר א-זרקא, לטובת אזורי תעשייה עתירי מדע ושכונות מגורים נוספות.

ובהיותנו עוסקים באיזור בין נחל חדרה לנחל התנינים, לא יהא זה מיותר להזכיר מאבק סביבתי נוסף, אחד הראשונים שהתקיימו במישור החוף הצר. ב-1974, עת החליטה הממשלה על הקמת תחנת כוח עתירת ממדים במחצית הדרך בין חיפה לת"א (בשל ויכוח בין ועד עובדי מחוז הצפון של חברת החשמל לוועד הדרומי). הממשלה נהגה כמנהג שלמה המלך "ויחלוקו" בקובעה מ"ד - מחצית הדרך, בדיוק בשפך נחל התנינים, שם נקבע מיקום התחנה.

החברה להגנת הטבע הזעיקה 500 מפעיליה באותם הימים למה שנקרא "הפגנת ענק" להצלת נחל התנינים. בעקבות הפעולה מונה פרופ' מוריס היל המנוח, כבודק חיצוני לבחינת סוגיית המיקום. היל המליץ להעתיק את האתר לנחל חדרה, שכבר אז היה תעלת שופכין תעשייתית, וכך להציל את אחרון הנחלים החיים בארץ ישראל המערבית, הלא הוא נחל התנינים.

לפיכך, כל מי שחולות ארצנו יקרים לו צריך לקום ולזעוק, להפגין ולהתקומם, כי יש שכר למאבק כן ואמיתי - אפילו הוא מכוון כנגד אתר התפלה!