ציונים טובים לראש העיר

כשברקע התענגו מעצבי דעת הקהל החשובים של ניו יורק על מאפי שיבולת שועל בציפוי קינמון, תיאר היזם שהפך לראש עיר את פרויקט התחבורה והשכונות אשר לדבריו יהיה דרוש כדי להפוך את האיזור ל"מוקד גלובלי דינמי ותוסס של תרבות ומסחר, קהילה שתשלב חיים, עבודה ופנאי, עם קריצה לעולם כולו".

אולם היה זה משהו אחר לגמרי שהלהיב את הקהל: העזרים החזותיים שבהם השתמש בלומברג. בעזרת שקופיות פאואר פוינט הציג בלומברג כיצד השתנו דפוסי המגורים בניו יורק ואיך ירד שיעור מקומות העבודה בדאון טאון מנהטן מאז הוקם קומפלס מרכז הסחר העולמי בשנות ה-70.

בלומברג עשה שימוש באיורי ורישומי אמנים כדי להדגים כיצד יראו כמה מרעיונותיו, ביניהם פארקים עירוניים חדשים ורחבת החלקה על הקרח בסמוך לאיסט ריבר. והוא הציג וידיאו קליפים כדי להזכיר לקהל צופיו את תהילת העבר של העיר ואת הישגיה. "אתה משתמש בכוחות החזקים שלך", הסביר אד קוץ', ראש העיר הדמוקרטי שלעבר, את הקסמים והפעלולים שהציג בלומברג. עם הכוחות החזקים האלו הציג בלומברג בתחילת החודש העלאה של 18.5% במיסי הרכוש (ארונונה עירונית) של ניו יורק, בניסיון לסגור את גירעון שנת הכספים הנוכחית, כשהוא חוזה גירעון של 6.4 מיליארד דולר לשנה הבאה.

בשבוע שעבר, הוא הכריז על תוכנית בעלות של 3 מיליארד דולר להקמת 65,000 יחידות דיור חדשות, והגיע להסכם עם מועצת העיר על אחד הפרויקטים החביבים עליו, איסור על עישון במרבית הבארים והמסעדות בניו יורק ('רודף הבארים', כינה אותו העיתון ניו יורק פוסט).

אולם הכוחות החזקים של בלומברג כאיש עסקים, פוליטיקאי ומנהיג עירוני עמדו בתחילת השבוע בנקודת מבחן קריטית. עובדי התחבורה הציבורית של ניו יורק, נהגי האוטובוסים והרכבת התחתית, איימו לשבות החל מיום שני השבוע, אם לא יסוכמו חוזי שכר חדשים בינם ובין רשות התחבורה העירונית (MTA).

בלומברג כבר נערך לגרוע מכל. הוא גיבש תוכניות חירום שיאפשרו את המשך התנועה בניו יורק למרות הכל. הוא הזהיר כי השביתה תהרוס את כלכלת העיר ותעלה לה 100 עד 350 מיליון דולר ביום באובדן הכנסות, ואף פנה לבתי המשפט בניסיון לעצור את השביתה.

בלומברג, שמשתמש לעיתים קרובות ברכבת התחתית כדי להגיע לעבודתו בבניין העיריה, אף הודיע כי הוא מתכוון לרכב לעבודה על אופניים. אמר ועשה, ולקח את העיתונאים למסע רכישת אופניים חדשים. את שאר תושבי ניו יורק הוא דירבן להצטרף לקאר-פול (הצטרפות כמה נוסעים למכונית אחת).

עיתוי השביתה היה מאוד לא נוח עבור בלומברג, שבאחרונה טועם על בשרו דעיכה בפופולריות שלו בקרב דיירי עירו. אלא שבלומברג הצליח לנטרל את הפצצה המתקתקת בדקה ה-90 ממש, רגע לפני שמיליוני ניו יורקים זועמים לא היו שוכחים לו את הכאוס, הפקקים והעצבנות ששביתה כזאת היתה מביאה על העיר השברירית והעצבנית ממילא.

אובדן השליטה הזה יכול היה להוות ניסיון בלתי רגיל עבור בלומברג בן ה-60, המחזיק בנתח השליטה באימפריית המדיה הקרוייה על שמו. בלומברג, דמוקרט שחצה את הקווים למפלגה הרפובליקנית, משום שזו הציעה לו דרך קלה יותר להגיע לבניין העירייה, השקיע 50 מיליון דולר בקמפיין הבחירות שלו בשנה שעברה, שהפך אותו ליורשו של רודולף ג'וליאני הנערץ, ראש העיריה הקודם של ניו יורק.

חופשי מכבלי המפלגות הפוליטיות או קבוצות האינטרסים רבות העוצמה הפועלות בניו יורק, הוא נכנס לתפקיד לפני שנה כמעט, כשהוא מבטיח להקים משרד פתוח בבניין העיריה, בדומה לזה שניהל בבלומברג.

דניאל דוקטורוף, סגן ראש העיר לפיתוח עיסקי ובנייה מחדש, אומר כי בלומברג "הוא אותו הבחור שהגיע למשרד בינואר". סיגנונו של ראש העיר מתאים מאוד לעידן הנוכחי, אומר דוקטורוף. "יש לו גישה פרגמטית לדברים, והוא מביא עימו מידה של קריאייטיביות ותובנה פיננסית, מהסוג שלא בהכרח קיים אצל אנשים אחרים".

רבים מחוץ למימשל מסכימים עם הדברים. אנדרו וויט, דירקטור המרכז ללימודי ניו יורק באוניברסיטת ניו סקול, מגדיר את הצעות בלומברג בנושא הדיור במנהטן תחתית "לא צפויות לחלוטין ונוגדות כל אינטואיציה", במיוחד אם לוקחים בחשבון את צרותיה הפיננסיות של העיר. "הוא חושב שהתנהגות נועזת ובלתי צפויה היא התנהגות המאפיינת ראש עיר טוב", הוא אומר. קאתי ווילד, מנהלת לשכת המסחר של ניו יורק ושל ניו יורק פרטנרשיפ, אומרת שבדרך הטיפול שלו בתקציב העיר והכנותיו הקפדניות לשביתה, "הפגין ראש העיר נחישות רבה, ביטחון בשיקול הדעת שלו ובשיקול הדעת של אנשיו".

ווילד וקרל מק'קול, המועמד הדמוקרטי למשרת המושל שהפסיד למושל הרפובליקני המכהן ג'ורג' פאטאקי בנובמבר שעבר, משבח את הטיפול הפתוח של בלומברג בבעיות התקציב והצורך בהעלאת מיסים. אחרים מצביעים על הפעולה המהירה שבה נקט כדי להשתלט על מערכת החינוך הכושלת, כהוכחה ליכולתו להזיז דברים.

למעט מסע רכישת האופניים המתועד, עובד בלומברג בדרך כלל בשקט ומאחורי הקלעים כדי להשיג את יעדיו. "הוא היה טוב מאוד בעבודה מול זרועות המימשל", אומר סטיבן כהן, פרופסור לניהול ציבורי באוניברסיטת קולומביה.

אבל יש לבלומברג עוד דבר כמה דברים לתקן. במהלך הפרזנטציה שהציגה את מנהטן תחתית העתידית, הודיע בלומברג כי הוא מבקש לבנות "טיילת, עם 700 עצים ערוכים בשורות לצידה, משהו כמו השאנז אליזה, או שדרות קומונוולת' של מנהטן תחתית", תזכורת מביכה למוצאו הבוסטוני ולחופשותיו ברחבי העולם.

יש האומרים כי בלומברג לא ניצל במלואו את הניסיון העסקי שלו ואת ההבנה הציבורית שלו בבעיותיה הפיננסיות של ניו יורק כדי לבצע קיצוצים נדרשים בשירותי העיר. "זהו הזמן לבצע שינויים מבניים בדרך שבה ניו יורק מנוהלת, ולבלומברג יש הרקע הנכון, היכולת והאמינות לקדם שינויים כאלו", אומר מלקולם פורבס ג'וניור, המועמד הרפובליקני לשעבר לנשיאות, שבית ההוצאה לאור של משפחתו, פורבס, פועל מניו יורק.

אולם גם אלו שלא מסכימים עם העמדות הפוליטיות שלו, מסכימים כי בלומברג דוחף ומקדם יוזמות שהוא מאמין בהן. "יש עליו רמה נמוכה מאוד של שטויות", אומר אי. ג'י. מק'מהון ממכון מנהטן, הטוען כי ההתמקדות של בלומברג בהעלאות מיסים, במקום בקיצוץ הוצאות, תפגע בכלכלה הניו יורקית. "מה שאתם רואים הוא האיש האמיתי. הוא מאמין באמונה שלמה בדרך שבה בחר".

למזלו, ובוודאי שלא מעט בזכותו, הדרך שבה בחר הצליחה לעקוף שביתה של התחבורה הציבורית בעיר.